איך פוטין עזר לניצחון הישראלי באיראן; והאם סין תמכור מטוסי קרב לאיראן?

הניצחון האווירי המוחץ של חיל האוויר הישראלי באיראן הוא בראש וראשונה בשל יכולות ההתקפה הישראליות, אבל גם בשל צי מטוסי הקרב המיושן של האיראנים. במשך שנים רבות, הצי הזה "כמעט והוחלף" על ידי מטוסי קרב מתוצרת רוסיה, אבל פוטין לא חתם. למה? אולי לא רצה להזדהות באופן מוחלט עם האיראנים, אולי משיקולים אחרים, אבל בשורה התחתונה - פוטין בדחיות הרבות של העסקה, הקל על חיל האוויר הישראלי לתקוף את איראן ולנצח. האיראנים בחדרי חדרים כנראה כועסים ותוהים על כך, אבל כלפי חוץ הם לא יכולים לפעול - הם רוצים להשאיר את רוסיה קרובה ככל שניתן אליהם, גם אם זו לא קרבה צמודה.

מה שכן הם עושים על רקע ההפסד האווירי הוא לחפש אלטרנטיבות. זמן קצר לאחר השגת הפסקת אש, שר ההגנה עזיז נסירזאדה טס לסין, כשהמטרה ברורה: להוציא לפועל עסקת נשק רחבת היקף שתחליף את מה שלא הגיע מרוסיה. לאחר שלוש שנות המתנה, ולא מעט הבטחות מצידו של ולדימיר פוטין, בטהרן מאבדים סבלנות. מטוסי הסוחוי 35 המתקדמים היו אמורים להיות התשובה לפער העצום מול חיל האוויר הישראלי, הם לא סופקו.

לכן, האיראנים משנים כיוון. הפנים מופנות לסין, שם מקווים לרכוש את מטוסי הקרב J-10C, דגם שהחל להיכנס לשימוש ב-2002, אך עדיין נחשב לאחד המתקדמים בצבאות שאינם מערביים. למרות שאינו שייך לדור החמישי, הוא נתפס כמהלך משמעותי קדימה עבור צי המטוסים האיראני הישן, שחלקו עדיין מבוסס על דגמים אמריקאים משנות ה-70 שנרכשו בתקופת השאה.

עסקה של 3-3.5 מיליארד דולר; קחו נפט תביאו מטוסי קרב

השר האיראני אף נראה כשהוא יושב בתא הטייס של מטוס הקרב בבייג'ינג, וניכר כי ברפובליקה האסלאמית מתרשמים מאוד מהביצועים של המטוס. אחד הגורמים לכך הוא המבחן הקרבי שעבר המטוס במהלך עימות בין הודו לפקיסטן, במהלכו הצליחו מטוסי J-10C פקיסטניים להפיל מטוסי "ראפל" צרפתיים, מהמתקדמים שבין מטוסי הקרב המערביים. המטוס הפקיסטני עשה שימוש בטילים PL-15 לטווח בינוני וארוך, והצליח לפגוע במטרות ממדינה שכנה, מה שמעיד על שילוב מוצלח של מכם מתקדם, טווח גילוי ארוך, ודיוק מערכות.

• שיחות רוסיה-אוקראינה בטורקיה: האם תגיע משם בשורה?
• רוסיה וסין משתפות פעולה בתחום ה-AI, האם זה איום על ארה"ב?

המטוס הסיני, שמכונה גם "הדרקון העוצמתי", מספק לאיראן פתרון של זמינות מיידית במחיר אטרקטיבי, הנמוך בעשרות מיליוני דולרים ממטוסים רוסיים. הוא מתאפיין ביכולת תמרון גבוהה, מערכת מכ"ם מתקדמת, וטילים מדגם PL-15 המסוגלים לפגוע במטרות בטווח של מאות קילומטרים. למרות יתרונותיו, הדגם עדיין נחשב נחות בהשוואה למטוסים מערביים מתקדמים מהדור החמישי כמו ה-F-35.

האפשרות שרכש כזה יושלם מעוררת כמובן עניין גם אצלנו, ולא רק בגלל איום ישיר. שנים רבות נפוצו דיווחים במערב שלפיהם ה-J-10C הסיני מבוסס על הידע ההנדסי שנצבר בפרויקט "לביא" הישראלי, פרויקט שאפתני לפיתוח מטוס קרב כחול-לבן שהופסק ב-1987 בלחץ אמריקאי. למרות הכחשות חוזרות מבייג'ינג וירושלים, עיתונאים וגופי מודיעין טענו כי מהנדסים ישראלים שהשתתפו בפרויקט, המשיכו את פועלם בסין והעבירו ידע שאפשר את קפיצת הדרך של תעשיית התעופה המקומית.

ההשוואה בין המטוסים אינה מסתכמת בפרטים טכניים: גם מבנה גוף דומה, כנפונים קדמיים (קנארד), ויחס דחף-משקל כמעט זהה, מה שמחזק את התחושה שמדובר בהתגלמות מאוחרת של רעיון שפותח בישראל. דו"חות מערביים, כולל של ה-CIA ושל מגזינים ביטחונים טענו כבר בשנות ה-90 כי מדובר בגרסה של מטוס הלביא, תוך התאמה לצורכי השוק הסיני.

• זה רק נראה יתוש - רחפנים זעירים הם כלי הנשק המסוכן של המלחמה הבאה
• הדרמה וההלם בדיסקונט -הפוסט שנמחק וגילה רק מעט ממה שקורה בבנק
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כישלון חיל האוויר האיראני במהלך המלחמה האחרונה מול ישראל וארה"ב רק החריף את הדחיפות לשדרוג הצי. עשרות מטוסים ישראליים ואמריקאיים פעלו בשמי איראן כמעט ללא התנגדות, וחשפו את חוסר היכולת של חיל האוויר האיראני להמריא מטוסים בזמן אמת. הצי הנוכחי כולל כ-150 מטוסי קרב, אך רובם מדגמים ישנים ולא כשירים, בהם F-14, F-4 ומיג-29, בני למעלה מ-40 שנה.

המחיר הנמוך יחסית של המטוס (כ-60 עד 90 מיליון דולר, לעומת מעל 100 מיליון לדגם סוחוי מקביל) מהווה יתרון משמעותי עבור כלכלה במצוקה כמו של איראן. אך יש לזכור כי המדינה עדיין מתמודדת עם השלכות הרסניות של מבצע "עם כלביא": כשליש מצי חיל האוויר נפגע, בסיסים רבים ניזוקו, ומערכות רבות יצאו מכלל פעולה. על פי ההערכות שצוינו, היה ותהיה עסקה מדובר בעשרות מטוסי קרב, בעלות של כמה מיליארדים. אם מדובר ב-50 מטוסי קרב, מדובר על כ-3-3.5 מיליארד דולר. התשלום יהיה בעקיפין דרך משלוחי נפט.   

חשוב לציין כי זו אינה הפעם הראשונה שאיראן מנסה לרכוש את המטוס הסיני. כבר ב-2015 התקיימו מגעים לרכש 150 יחידות, אך העסקה נתקעה בשל דרישת סין לתשלום במטבע חוץ, בעוד איראן הציעה תשלום בנפט וגז. גם אמברגו הנשק שהיה אז בתוקף העמיד מחסום משמעותי. כיום, נראה שהנסיבות הבינלאומיות השתנו, והפער שנוצר מול ישראל מחייב תגובה מיידית. עם זאת, אף אחד לא יודע באמת מה סין רוצה, מה היא רוצה לשדר ומה באמת חשוב לה. אין מניעה אמיתית של הסינים שלא לקבל נפט וגז עבור העסקה, בפועל איראן מספקת נפט וגז לסינים. הביטול הקודם של העסקה עשוי להיות מסיבות אחרות לגמרי. גם סין לא רוצה להיות מבודדת בעולם, גם היא יודעת שעסקה עם איראן תציב אותה במקום בעייתי מול העולם המערבי. יכול להיות שזה היה שיקול בביטול העסקה לפני עשור, יכול להיות שזה גם שיקול בעסקה הנוכחית. יש פער גדול בין איך שהדברים יוצאים כלפי חוץ לבין מה שקורה בחדרי חדרים. לא אתפלא אם עסקה עם סין תהיה רק באם ארה"ב תסמן לסין שהיא מסכימה וישראל תהיה מעורבת, לא יפתיע אותי שעסקה כזו תדחה ותדחה. 

סין מעמיקה אחיזה באיראן

מה שכן סין רוצה זה למכור מערכות לאיראן, אבל כאלו שלא יחצו את הקו האדום מול המערב. במקביל הוא רוצה את הנפט האיראני בזול. הסנקציות על איראן גרמו לכך שנפט איראני מגיע בדרכים "לא כשרות" לאיראן, במעקף של הסנקציות ובהנחה של 30%-50%. זו עסקה מאוד משתלמת לסינים ומבחינתם שיימשך כל עוד אפשרי.

סין בוחנת את האפשרות להעמיק את מעורבותה הצבאית באיראן, תוך הפיכתה בהדרגה לשותפה מרכזית בתחום הביטחון. אובדן האמון של איראן ביכולות הרוסיות, הרצון של סין לשפר את השפעתה באזור והצורך של טהרן בשיקום כלל מערכות הביטחון, כל אלה עשויים להביא לשיתוף פעולה ביטחוני הדוק יותר בין בייג'ינג לטהרן. אך שוב - סין לא תביא למצב שבו היא משנה את סדרי הכוחות במזרח התיכון. גם אספקה של מטוסים לאיראן תהיה בטענה שזו צריכה לשמור על גבולותיה ולהגן עליהם, כשהתנאי הלא מדובר יהיה ככל הנראה שהיתרון האווירי של ישראל יישמר. 

עבור סין, כאמור מדובר  בעסקה כלכלית שעשויה להוביל לגישה ישירה למשאבי האנרגיה של המזרח התיכון דרך מסדרון יבשתי מאיראן, דרך עיראק לפקיסטן. מסדרון כזה יפחית את התלות בנתיבי ים כמו מיצרי הורמוז ומלאקה, ויאפשר לסין לעקוף חסימות פוטנציאליות בעתות משבר. כן, הנפט האיראני משחק כאן תפקיד חשוב, אם תרצו העסקה כאן היא קחו נפט - תנו מטוסי קרב. 

במקביל, החיבור האיראני-סיני עשוי לפגוע ישירות באינטרסים ההודיים. הודו שהייתה בעבר שותפה משמעותית של איראן, התרחקה ממנה בשנים האחרונות והתחזקה דווקא בקשרים עם ישראל וארה"ב. מעורבות סינית באיראן עשויה לחבל ביוזמות תחבורה ואנרגיה שהודו מקדמת מול מרכז אסיה, ובראשן נמל צ'אבאהאר והנתיב הצפוני-דרומי.סין לא צפויה למהר להכריז על ברית ביטחונית גלויה עם טהרן. היא תעדיף להמשיך לפעול בצורה דיסקרטית, דרך מנגנונים קיימים כמו הסכם השותפות האסטרטגית מ-2021 וארגון שנגחאי, ולשמר את האפשרות לתמרן מול שותפות אחרות כמו ישראל, סעודיה ואיחוד האמירויות.

איראן נדרשת לא רק לרכש טכנולוגי, אלא לשיקום כולל של מערך ההפעלה, האחזקה, האימונים והשליטה המבצעית. גם אם העסקה תושלם, הדרך לחיל אוויר מבצעי מודרני עודנה ארוכה. בינתיים, ישראל ממשיכה להפעיל צי מטוסים מתקדם הכולל F-15, F-16 ו-F-35, עם מערכות לחימה אלקטרוניות מהמתקדמות בעולם, והפער צפוי להישאר עמוק.