יד ביד לאורך כל הדרך - שוק ההון הישראלי ומחיר הנפט
האנליסטים ירון פרידמן ורחלי גרשון מבנק הפועלים בחנו את השפעת מחירה של חבית נפט על שוק ההון הישראלי, נוכח רמות השיא אליו הגיע בחודשים האחרונים.
השניים אומרים, כי בחינת הקשר בין שני המדדים לאורך 11 השנים האחרונות מוכיחה שלא רק שאין השפעה שלילית, אלא שישנו דווקא מתאם חיובי גבוה בין השניים. ההסבר הוא התלות הנמוכה, יחסית, בין תוצאות החברות המקומיות לבין מחירי הנפט מחד, וכן ההנחה כי עליה במחירי הנפט נובעת על פי רוב מעליה בצריכתו - מה שמעיד על התרחבות כלכלית בעולם, ולכן על גידול בביקושים לסחורות השונות של החברות.
גרשון ופרידמן יודעים לספר, כי מתוך 25 חברות המעו"ף, ל-16 חברות, שמהוות 64.4% מהמדד, אין קשר ישיר למחירי הנפט (חברות הביטוח, הבנקים, התקשורת, האלקטרוניקה ויצרניות המזון). 3 חברות נוספות (9.2% מהמדד) הן בעלות השפעה נמוכה מאוד (חברות הגג של קבוצת אי.די.בי ואפריקה ישראל), ורק 5 חברות (24% מהמדד) ניתן להגדיר כבעלות קשר ממשי למחירי הנפט (חברות הכימיה, כלל (בשל נשר), וכן כור והחברה לישראל, בשל חשיפתן דרך כיל ומכתשים אגן, בהתאמה).
לחברה אחת (קבוצת דלק, 2.3% במעו"ף) ישנה השפעה חיובית מהתייקרות הנפט, בשל פעילותה באמצעות תחנות דלק, וכן בעלותה על ים תטיס.
במקרה של החברה לישראל, סבורים השניים, כי ישנה השפעה בשני הכיוונים - מחד, השפעה חיובית של התייקרות הנפט על רווחי בז"ן (בשל עליה במרווחי הזיקוק), ומנגד - השפעה שלילית בשל צים וכי"ל. גם חברות הכימיה, שהן המושפעות ביותר ממחירי הנפט מבין חברות המעו"ף, חשופות באופן חלקי בלבד לתנודות המחירים. בכי"ל מהוות עלויות האנרגיה כ-11% מעלות המכר, כשמחצית מעלות האנרגיה של החברה היא מיצור עצמי (שימוש במזוט), והיתר מחברת החשמל. המזוט נקנה לפי שער בז"ן, ולכן ההשפעה של מחירי האנרגיה בעולם מגיעה לחברה באיחור. השפעה נוספת על החברה היא במחירי ההובלה, כשכאן ישנם פרמטרים נוספים שמשפיעים, ובראשם עקומות ההיצע והביקוש העולמיים לשינוע ימי.
במקרים של מכתשים אגן (ומכאן גם כור) ושל כלל תעשיות ישנה גם כן חשיפה מוגבלת למחירי האנרגיה, אולם מדובר באחוזים ספורים מעלות המכר של החברות. בעתיד חשיפה זו תקטן, עם הגעת הגז הטבעי לאתרי היצור שלהן (לנשר כבר ישנו חוזה עם ים תטיס, והחברה מחכה לצינור הגז הטבעי לתחנת הקוגנרציה שלה במפעלה).
את ההשפעה השלילית של חברות הכימיה על מדד המעו"ף כתוצאה מעליית מחירי הנפט מקזזת במידה רבה קבוצת דלק, שנהנית מעליית מחירי האנרגיה בעולם מכמה מישורים: עלית מחירי הגז (ים תטיס), מחירי הדלק (דלק פטרוליום) וכן אחזקותיה בבתי זיקוק בארה"ב, שנרכשו לא מכבר.
אז אם אין השפעה שלילית של הנפט על הבורסה, למה היא דווקא עולה עם מחיר החבית?, שואלים בבנק הפועלים ומסבירים: ההנחה הסבירה ביותר היא, כי לרוב עליה במחירי הנפט אינה נובעת מבעיות בהיצע, אלא מביקושים גואים. עליה בביקושים נובעת בעיתות של פריחה כלכלית עולמית, שמביאה לעליה בביקושים לכלל הסחורות. על כן מושפעות מכך החברות לחיוב, בשל הסייקל החיובי בכלכלה העולמית, שמקזזת את העליה במחירי התשומות של החברות.
גרשון ופרידמן מתייחסים גם לעליית מחיר הנפט בשל בעיות בתחום ההיצע, ואז הם אומרים, התמונה שונה וישנה השפעה מהותית יותר של מחירו על ביצועי שוקי המניות.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית?
בנק ישראל הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע
אחוז, רק בשביל לאותת למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים
מאד להתנהל בסביבת ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".
