הרווח הנקי של לאומי זינק 108% ב-2013 לרמה של 1.94 מיליארד שקל

התשואה להון עמדה על 7.4% בשנת 2013. שכרה של המנכ"לית הסתכם ב-6.28 מיליון שקלים ושל יו"ר הדירקטוריון ב-5.24 מיליון שקלים.
אמיר נהרי | (4)

בנק לאומי, הבנק בגדול במדינה, מסכם שנה ומפרסם הבוקר את דוחותיו הכספיים לשנת 2013. הבנק הציג עלייה חדה של למעלה מ-100% ברווחי הבנק מ-931 מיליון בשנת 2012 להיקף רווח נקי של 1.94 מיליארד שקלים. שכרה של מנכ"לית הבנק, רקפת רוסק-עמינח, הסתכם ביותר מ-6 מיליון שקלים לשנה.

עוד עולה מהנתונים כי ההכנסות בגין ריבית ירדו מעט מ-7.4 מיליארד שקלים ל-7.35 מיליארד שקלים. מנגד, הוצאות בגין הפסדי אשראי רשמו ירידה דרסטית מהיקף של 1.23 מיליארד שקלים ל-268 מיליון שקלים. גם בסך ההכנסות שאינם מריבית נרשמה עלייה, אולם קלה יותר להיקף של 5.51 מיליארד שקלים. הרווח הנקי למניה עלה מ-0.63 שקלים למניה ל-1.32 שקלים למניה.

התשואה להון של הבנק בשנת 2013 עמדה על 7.6%, זאת לעומת 3.8% בשנת 2012. התשואה להון ברבעון הרביעי של שנת 2013 עמדה על 5.4% לעומת הפסד של 4% ברבעון המקביל.

שכרה של רקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית הבנק, הסתכם בשנת 2013 ב-6.28 מיליון שקלים המורכב משכר בסיס של 2.36 מיליון שקלים ובונוס על סך 1.45 מיליון שקלים. שכרו של יו"ר הדירקטוריון, דוד ברודט, עמד על 5.24 מיליון שקלים המורכב משכר בסיס של 2.16 מיליון שקלים ובונוס של 962 אלף שקלים.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    בנק של חזירים ונטפלים לחלשים- מנוהל כה רע ומרוויח כה (ל"ת)
    שני 31/03/2014 21:54
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    מה עם קצת דבידנד למשקיעים הקטנים? (ל"ת)
    אנונימי 31/03/2014 09:18
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    הוקוס פוקוס והרווח גדל ל2 מיליאד שח סכום הזוי (ל"ת)
    ציון 31/03/2014 09:16
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    ronen l 31/03/2014 08:28
    הגב לתגובה זו
    זה יקרה לא לדאוג, באותם ימים המדד שלנו יתן זינוק חד. אני זוכר שסטפק אמר לא משנה מה, הבנקים תמיד ימצאו את הדרך לעמלות חדשות ותמיד ירוויחו.
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.