בשורה התחתונה: הפרסומת מבטאת מאמץ ניכר לגשר בין שימור ערכי העבר לבין החדרת יתרון תחרותי חדיש המוגדר כמי מעיין טבעיים. יתכן שהאחד מקזז את האחר.

הפרסומת מתחילה כמו מישהו שאחרי הפסקה גדולה בשיחה אומר "אז איפה היינו?". נסטי חוזרת בדיוק למקום של הפרסומת האחרונה. מכונת משקאות נסטי בכפר נידח בתאילנד. מטיילים צעירים. מוזיקה בת 20-30 שנה. הכסף בכיס אזל וכולנו ממתינים (או שלא ממתינים) לתחבולה החדשה שתייצר כמה מעות לקנית נסטי. הרעיון בבסיס תפאורה זו: שום דבר לא השתנה. העסקים כרגיל. מישהו חושב אחרת? אולי מישהו איפס לכם את המונה ועליכם להתחיל פחות או יותר מאפס?

גם הסיפור הוא אותו סיפור. בעבר היה זה המטייל הגיטריסט שתלה על מכונת המשקאות את השלט out of order, ולאחר שניגן לכל תייר מוזיקה מותאמת למולדתו, השתמש בכסף שקיבל מהעוברים והשבים כדי לקנות לעצמו נסטי.

ניחא. נניח שמותר להגזים כי מדובר בפרסומת. מותר לייצר בדיה מוסכמת על שני הצדדים - הפרסומת והנחשף לפרסומת. אבל כעת חוזר המותג נסטי למלחמה שלעת עתה רק נורתה בה יריית הפתיחה מצד המתחרה הישיר, וכנראה שעוד לא ראינו שום דבר עדיין כפי שאומרים באנגלית.

מאז הגירושין מקוקה קולה, מכה פיוז טי שוב ושוב עם המסר שהמשקה המקורי בידיו. מה שאומר שנסטי קיבל רק את השם נסטי והתה הקר בתוכו הוא תה חדש. כדי להתמודד עם שם מוכר ותה חדש עשתה נסטי מה שנקרא "שפגט". גם להגן על נכסי צאן הברזל לפחות על פי תפיסת החברה - שזה המטיילים הערמומיים בתאילנד, וגם לייצר יתרון יחסי בזכות מרכיב המים המינרליים בתה.

לחצו כאן - לאתר נסטי

אז נכון שעצם העלייה לאוויר הזכירה לרבים מנאמני הנסטי הקודם שהם אוהבים את המותג. ונכון שנוכחותה של "קלרה" היפה מ"פיני" ממש לא מפריעה, אבל סיפור המעשה מחופף. לוקח כמה פעמים להבין את התחבולה של "המעיין הקדוש". אבל גם אחרי שהבנו שיש קשר בין התכסיס של המטיילים לבין ערך המעיין המקודש של נסטי, קשה מאד להשתכנע שהשלולית הירקרקה עם ליליות המים, שבאסוציאציה אולי גם שורצת ראשנים, היא מעיין שמתאים להכין ממנו תה קר.

בנוסף, ברור לנו שנסטי הוא מותג שוויצרי ושמי המעיינות כנראה מגיעים מהאלפים (אכן ממעיינות סן פלגרינו שבאיטליה), ולכן הפנטזיה על בריכת הצפרדעים בתאילנד לא רק לא אמינה אלא קצת מזלזלת באינטליגנציה של נאמני נסטי בהנחה שמה זה משנה לאנשים בני 15-17 מאיפה המים מגיעים?

אז אם זה ככה - למה בכלל להתעסק עם ערך המים?

נסטי נכנס לתקופה שתיראה כפי הנראה כמו תקופת קוקה קולה ופפסי או במבה ושוש או צבר ואחלה - ענקים שנלחמים על כל גולגולת בשוק ולא משאירים אבן לא הפוכה. כדי להוסיף עניין, גם ספירנג מבקש לא להפריע לו באמצע הספרינג - טי. בתוך מלחמה זו צריך יותר מעבר מפואר ומעיין חדש.

הצרכן מחפש את הטעם יותר מאשר את השם לא בגלל ששם לא יכול להפוך עולמות אלא בגלל שאי אפשר להתווכח עם החושים, וטעם מוכר הוא winner ותיק שמנצח קרבות ובלבד שמדובר ביתרון טעם מוכח. במקרה של פיוז - זה התה שכולנו קנינו ושתינו. עובדה מוצקה.

מאזן הכוחות בין פיוז טי לנסטי אינו סימטרי, וכדי לשמור על הנכסים ולהחדיר חדשים אסור שיראו את התפרים והדבק. צריך לייצר רעיון על חדש ולשחרר את העבר לחופשי. זה בזבוז להיאחז בו.

נסטי מדבר עם בני נוער שצריך יותר ממעיין אלפיני כדי לבנות נאמנות. הפרסומת שמפציצה בכל ברייק פרסומות תעשה עבודה לא רעה בחסימה ראשונית של המתחרה ובשימור נתח שוק קיים אבל היא לא מחזיקה מים לאורך זמן ועליה להתמודד עם השינוי בשוק ולא לנסות להרדים את הצרכנים.