שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

עובד נפצע באצבע וקיבל פיצוי של 1.8 מיליון שקל

האיש נחתך באגודל מסכין במהלך עבודתו במפעל מזון, במהלך תיקון תקלה במדפסת, כששימש אחראי משמרת אריזה, ובעקבות כך סובל מפוסט טראומה ומבעיות אורתופדיות. לדברי השופטת, החברה היתה צריכה לספק לעובד כלי מתאים לתיקון המדפסת, ולהסביר שזו שיטת העבודה הרצויה
עוזי גרסטמן | (4)
נושאים בכתבה משפט תאונת עבודה

פיצוי בהיקף של כ-1.8 מיליון שקל נפסק באחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד לעובד לשעבר במפעל לעיבוד מזון עקב תאונת עבודה שעבר. התאונה, שבמהלכה נחתך האיש באגודלו מסכין במהלך תיקון תקלה במדפסת, הצטרפה לתאונה קודמת שבה נפגעו יתר אצבעותיו באותה כף יד, ולמעשה השביתה אותה לחלוטין. בעקבות האירוע החל העובד לסבול מפוסט טראומה ורתיעה מסכינים. השופט אבי פורג קבע כי החברה שהעסיקה אותו התרשלה בשמירה על הביטחון שלו, וכי עליה לפצות אותו.

התובע, בן 60, החל לעבוד בחברה הנתבעת, שמתמחה בעיבוד של מזון, כבר ב-1997. כעשור לפני תחילת עבודתו, הוא עבר תאונה שבה הקמיצה, האמה והזרת שלו נקטעו, כשהאצבע המורה נהפכה ל"אצבע פטיש" (מקובעת בצורת ר'). בעקבות כך האגודל נהפכה לאצבע המתפקדת היחידה בכף היד שלו.

תאונת העבודה התרחשה ביולי 2017 - 20 שנה אחרי שהתובע החל לעבוד בחברה, שבה שימש אחראי משמרת אריזה. הוא הבחין כי המדפסת הפסיקה לעבוד בגלל מדבקות שנותרו תקועות בתוכה, ולכן הוא גירד אותן באמצעות סכין. ברגע של חוסר תשומת לב, החליקה הסכין ופגעה באגודל שלו.

בעקבות אותה תאונה פונה העובד לבית החולים הלל יפה שבחדרה, שבו הוא אובחן כסובל מקרע של הגיד באצבע. באותו היום הוא עבר ניתוח בבית החולים לתיקון ותפירה של הגיד, והיד שלוו גובסה. למחרת הוא כבר שוחרר, אבל כעבור פחות משנה לאחר התאונה והאשפוז בעקבותיה - הוא פוטר מעבודתו ועד היום לא הצליח להשתלב בעבודה חדשה.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט, סיפר העובד לשעבר שכתוצאה מהתאונה נגרמה לו נכות אורתופדית ונפשית. בנוסף, הוא החל לפתח רתיעה מסכינים, הוא מתקשה לישון בלילות, סובל מדיכאון ומחוסר מצב רוח, ויחסיו עם אשתו הידרדרו והמצב ביניהם הגיע לכדי מחשבות על גירושים.

עוד סיפר התובע כי מאז התאונה הוא מתקשה לבצע פעולות פשוטות הדורשות שתי ידיים, כמו לגרוב גרביים, לחתוך שניצל, לפתוח בקבוק וללבוש בגד שכולל רוכסן. לטענתו, שיטת קילוף המדבקות באמצעות סכין היתה מקובלת במפעל, ומכאן שהיעדר השמירה על הבטיחות שלו הגיעה לכדי רשלנות.

מנגד, טענה החברה כי התובע היה עובד ותיק ומנוסה במועד התאונה, וכי הכיר היטב את עבודת המדפסת ואת הפעולות הכרוכות בתחזוקתה. לדבריה, היה עליו להשתמש במספריים לצורך קילוף המדבקות ולא בסכין, כך שהתאונה אירעה באשמתו הבלעדית.

קיראו עוד ב"משפט"

ואולם השופט פורג דחה את העמדה שהציגה החברה. הוא הדגיש כי ממסכת העדויות שהוצגו בפניו עלה כי קילוף המדבקות מהמיכל של המדפסת בסכין נהפך לשיטת עבודה מקובלת במפעל, שאפילו מנהל מחלקת האריזה בכבודו ובעצמו נקט אותה.

"אין לחברה להלין אלא על עצמה"

השופט כתב כי אם החברה היתה מעוניינת שהתובע ישתמש באמצעי תיקון אלטרנטיבי, "היה עליה לספק לו מספריים מתאימים, ולהדריך כי זוהי שיטת העבודה הרצויה. משלא עשתה כן, ובפועל נהגו עובדיה להשתמש לצורך כך בסכין, כשלא נאמר להם אחרת, ולא הובהר מהי שיטת העבודה הנדרשת, אין לה להלין אלא על עצמה".

לפיכך, קבע השופט כי החברה התרשלה כלפי התובע ומחויבת לשאת בנזקים שנגרמו לו, שהוערכו ב-1.787 מיליון שקל. כחלק מכך, קבע מומחה שמונה על ידי בית המשפט כי נגרמה לאיש נכות פסיכיאטרית קבועה בשל פוסט טראומה. נימוק נוסף לפיצוי הניכר היה שהתובע למעשה איבד כליל את יכולתו להשתמש באצבעות ידו הדומיננטית, בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל", לדברי השופט.

השופט קבע כי כמחצית מהערכת הנזק תוקפא עד לאחר שהתובע ימצה הליכים בביטוח הלאומי כנפגע עבודה, וכי לפיצוי הסופי שתשלם החברה יתווסף שכר טרחת עורך דין של 23.4%.

במקרה אחר, שפסק הדין שלו פורסם בספטמבר 2023, עובד ותיק בקונדיטוריה, שעבד כמנהל מחלקת בצקים במפעל מגדנית מרציפן, החליק במהלך העבודה לפני החנוכה על שמן ושבר את קרסולו. כתוצאה מהפציעה העובד שבר את הקרסול שלו ונעדר מהעבודה במשך ארבעה חודשים. לאחר שחזר לעבודתו הוא תבע מאות אלפי שקלים פיצוי על פציעתו. מעסיקו טען כי מדובר בעובד ותיק שהיה צריך לדעת כי יש סכנת החלקה, וכי העובד התרשל ולכן יש לדחות את התביעה.

השופטת ודאד יונס גנאים מבית המשפט השלום בבית שאן קבעה אז כי הן התובע והן מנהל המפעל העידו כי כל עובד אחראי על הניקיון והסדר בסביבת עבודתו, ובמקרה שצריך ניתן היה להזמין את עובדי הניקיון שהועסקו במפעל. אף שהתובע לא הבחין בכתם השמן על הרצפה, אך משום שהוא עובד ותיק ומנוסה במחלקה והאחראי על העובדים במחלקה, בתקופת החנוכה שבה יש שימוש מוגבר בשמן - היה עליו לצפות את קיומו של שמן על רצפת המחלקה ולדרוש מהעובדים להקפיד יותר על הניקיון. היא כתבה כי "מודעת התובע לאפשרות קיומה של סכנת החלקה בשל השימוש המוגבר בשמן מעידה על אשם תורם מצדו, שכן כאמור היה זה מתפקידו של התובע, לנקות או לקרוא אנשי ניקיון על מנת שינקו את המקום ולנקוט זהירות מירבית. לפיכך, אני קובעת כי התובע חב באשם תורם בשיעור של 20%".  

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אזרח 07/04/2024 08:51
    הגב לתגובה זו
    למעסיק שהעסיק אותו בכלל עם הנכות ביד עוד מפציעה קודמת
  • 3.
    אלה 06/04/2024 19:20
    הגב לתגובה זו
    רוצה לדעת מי מייצג את המקרים ?
  • 2.
    שום הסבר לא ילבין. פסק דין שערורייתי שכזה. איזה״פו 06/04/2024 12:26
    הגב לתגובה זו
    שום הסבר לא ילבין. פסק דין שערורייתי שכזה. איזה״פוסטנטרומה״ מחתך באצבע אחרע זה מתפתאים שרין כסך לנכין
  • 1.
    מה שנקרא הגיע לאן שהוא הגיע בעשר אצבעות (ל"ת)
    אנונימי 06/04/2024 12:00
    הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.