עובד ותיק בקונדיטוריה, שעבד כמנהל מחלקת בצקים במפעל מגדנית מרציפן החליק במהלך העבודה לפני חג החנוכה על שמן ושבר את קרסולו בזמן הכנת סופגניות. כתוצאה מהפציעה העובד שבר את הקרסול שלו ונעדר מהעבודה במשך ארבעה חודשים. לאחר שחזר לעבודתו הוא תבע מאות אלפי שקלים פיצוי על פציעתו. מעסיקו טען כי מדובר בעובד ותיק שהיה צריך לדעת כי יש סכת החלקה וכי העובד התרשל ולכן יש לדחות את התביעה.

תחילתו של הסיפור בשנת 2019, התובע כיום בן 45 כיהן בתפקיד מנהל מחלקת בצקים במגדנית מרציפן מפעל לקונדיטוריה. שבוע לפני חג החנוכה הוא החליק נפצע מכתם שמן שהיה על הרצפה. לדברי העובד כתם השמן נזל ממגשים שהיו על השולחן. העובד בהתחלה טען כי  נפל במעבר בין שולחנות במחלקה בה עבד. בעדותו בבית המשפט טען התובע כי הכתם היה ליד שולחן עודף - "ספייר" בו עבדו כל מיני עובדים מחוץ למחלקה. כתוצאה מהנפילה שבר העובד את קרסולו ונותרה לו נכות קבועה של 10%, כמו כן בעקבות כך החל לסבול מבעיות נפשיות אשר כתוצאה מהם הוא התגרש מאשתו.

לאחר שיחה עם חוקר מטעם הביטוח הודה התובע כי החליק סמוך למקום עבודתו. השופטת ציינה כי גרסתו של התובע ביחס לאופן התרחשות התאונה כפי שמסר לחוקר נתמכת בעדות מנהל המפעל אשר העיד כי הגיע למקום זמן קצר לאחר התאונה וראה שמן באזור בו עבד התובע. 

במפעל הקונדיטוריה טענו כי לתובע סופקו בגדי עבודה ונעליים נגד החלקה. וכי התובע קיבל הדרכות בטיחות, כולל הנחיות מפורשות לנקות מיד כל לכלוך. כמו כן טענו כי במקום העבודה הועסק צוות ניקיון קבוע שמגיע לנקות לפי דרישה וכי התובע היה עצמאי בתפקיד ואחראי על הסדר והניקיון במחלקה. העובד העיד שכשיש לכלוך העובדים מנקים בעצמם או קוראים לצוות הניקיון.

• מי הזכאים החדשים לסבסוד שכר הדירה?
• ביטוח לאומי מסרב להיות אחראי על בדיקות תגי הנכים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לדבריו כל עובד היה אחראי על הניקיון והסדר בעמדה בה הוא עבד ויכול היה להסתייע בעובדי הניקיון בכל עת. רצפת המפעל הייתה מצופה בציפוי מיוחד למניעת החלקה ולאחר התאונה, הוחלף חלק מהרצפה כחלק מהליך תחזוקה שוטף.

התובע טען כי לא קיבל נעליים נגד החלקה. מגדנית מרציפן טענו להגנתם בנוסף כי מדובר בעובד ותיק מנוסה בתחום הקונדיטוריה, שעבד כעשר שנים במפעל באותה מחלקה, היה מודע לסכנות שבסביבת העבודה ומודע לכך שבתקופת חג החנוכה קיים שימוש מוגבר בשמן המחייבו לנהוג בזהירות. 

המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים להגנה

השופטת ודאד יונס גנאים מבית המשפט השלום בבית שאן קבעה כי "לא יכולה להיות מחלוקת על כך, שמוטלת על מעביד חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו. המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. הוא חייב לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות, שניתן לצפותן מראש בשל אופי העבודה ובשל אופי המקום, בו מתבצעת העבודה".

• כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט
• חברת הארנק באילת: הערעור שהתקבל והזיכוי שנשלל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

השופטת ציינה כי על פי הפסיקה הימצאותו של שמן על רצפתו המפעל היא בבחינת סכנה "בלתי רגילה". נפסק כי כשמדובר בנזק תולדת החלקה עקב חומר ש"אינו טבעי", או חומר שחייבים לנקוט בעניינו אמצעים מיוחדים - כגון שמן על רצפת מטבח או שומן על רצפת איטליז או סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על רצפת אולם ייצור בבית חרושת - מוטלת על המעביד חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה. 

השופטת גנאים הוסיפה כי אמנם, אין לדרוש ממעביד לנקוט אמצעים כה מרחיקי לכת, שימנעו לחלוטין כל סיכון אפשרי ותיאורטי, שאינו עולה על הדעת, אך בכל זאת עלול להתהוות. אולם חובה על המעביד לנקוט אותם אמצעים, שימנעו מהעובד סיכונים אפשריים, ושסביר להניח שללא האמצעים שיינקטו עלולים הסיכונים לגרום לתאונה.

במקרה שלפנינו קבעה השופטת כי לא ניתן לדרוש מהמעביד שיקבע הסדרים, אשר ימנעו לחלוטין,  הימצאותו של שמן במקום כלשהו על רצפת המפעל, אולם היה עליהם לקבוע הסדרים שיצמצמו את סכנת ההחלקה, אם בדיעבד, לאחר שנשפך השמן, היו מפזרים עליו חומר סופג, או שהיו מנקים את המקום במיוחד, או שהיו מעסיקים עובד ניקיון קבוע במחלקה, במיוחד בתקופה בה קיים שימוש מוגבר בשמן, ובכך היו מונעים את התממשות הסיכון במקרה של התרשלות העובד, ולא סומכים על כך שהעובד עצמו ינקה את השמן.

השופטת גנאים קבעה כי "המעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו. המעביד נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה את התרשלותו, המעביד חייב להגן על העובד גם מפני רשלנותו הוא וגם מפני טעויותיו". 

אשם תורם

השופטת קבעה כי הן התובע והן מנהל המפעל העידו כי כל עובד אחראי על הניקיון והסדר בסביבת עבודתו ובמקרה שצריך ניתן היה להזמין את עובדי הניקיון שהועסקו במפעל. למרות שהתובע לא הבחין בכתם השמן על הרצפה אך, משום שהוא עובד ותיק ומנוסה במחלקה והאחראי על העובדים במחלקה, בתקופת חג החנוכה בה קיים שימוש מוגבר בשמן, היה עליו  לצפות את קיומו של שמן על רצפת המחלקה ולדרוש מהעובדים להקפיד יותר על הניקיון.

השופטת קבעה כי "התובע היה אחראי על המחלקה בה עבד, והיה עליו לדאוג לניקיון והסדר במחלקה, גם אם השמן לא נשפך ממגשים בהם הוא עצמו עבד, עליו היה להנחות את העובדים במחלקתו לנקות מידית כל לכלוך במיוחד בתקופה שבה השימוש מוגבר בשמן.

"מודעתו של התובע לאפשרות קיומה של סכנת החלקה בשל השימוש המוגבר בשמן מעידה על אשם תורם מצדו, שכן כאמור היה זה מתפקידו של התובע, לנקות או לקרוא אנשי ניקיון על מנת שינקו את המקום ולנקוט זהירות מירבית. לפיכך, אני קובעת כי התובע חב באשם תורם בשיעור של 20%".  

מהם הפיצויים?

מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי קבע לתובע נכויות זמניות של אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 2.4.20. נכות זמנית בשיעור של 50% מיום 3.4.20 עד 3.10.20. נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 4.10.20 עד 4.4.21. 

בנוסף נקבעה לתובע החל מיום 5.4.21 נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל השבר בקרסול ו-5% בגין הצלקות המכאיבות או מכערות.

המומחה קבע כי "בבדיקתי מצאתי כי התובע מהלך בצליעה קלה וכי קיימת נפיחות בקרסולו. קיימות שתי צלקות (פנימית וחיצונית) המכערות במידה קלה, אך אין רגישות. בבדיקת התנועות מצאתי כי קיימת הגבלה קלה בחלק מתנועות הקרסול. בבדיקות ההדמיה מצאתי כי איחוי השברים בקרסול הינו בעמדה משביעת רצון וללא קיומם של שינויים ניווניים".

בנוסף קבע המומחה כי להערכתו לא יזדקק התובע לטיפולים רפואיים נוספים בגין נכותו. מומחה בית המשפט בתחום הנפשי קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין הפרעת הסתגלות כרונית בחומרה קלה.

המומחה קבע כי כתוצאה מהתאונה פיתח התובע תסמינים נפשיים ביניהם הפרעה בדפוסי השינה, סף גירוי נמוך, נטייה לעצבנות ולהתפרצויות זעם, לחץ ופגיעה קלה בתפקוד החברתי, המשפחתי והנפשי. 

השופטת קבעה כי  נכותו התפקודית של התובע הינה 30%. "בהתחשב בכך שלצלקות ברגלו של התובע אין השלכה תפקודית כאשר לנכות הרפואית שנקבעה לתובע בתחום הנפשי, אך יכולה להיות השלכה תפקודית בשל הנטייה לעצבנות והתפרצויות הזעם. ולאור הנכות האורתופדית ואופי עבודתו של התובע בתחום הקונדיטוריה המחייבו לעמוד בעבודה".

השופטת הוסיפה כי לפי נתוני הביטוח הלאומי שכרו הממוצע של התובע לפני התאונה עמד על כ-13,000 שקל לחודש. התובע שב לעבודה ב-7/21 ושכרו עמד על 5,700 שקל לחודש. התובע בעל ותק בתחום הקונדיטוריה, ועבד אצל הנתבעת משך כעשר שנים. השופטת ציינה כי "לא שוכנעתי כי אלמלא, הפגיעה שכרו היה עולה".  השופטת פסקה פיצויים בגין הפסד שכר לעבר של 246,183 שקל. בנוסף בגין הפסד השכר לעתיד פסקה פיצויים של 841,911 שקל כולל הפסדי פנסיה. 

בנוסף קבעה השופטת גנאים כי בהתחשב בתקופת ההחלמה ואי הכושר וקביעת המומחה כי התובע לא יזדקק לטיפולים רפואיים נוספים בעתיד, יקבל התובע פיצויים של 5,000 שקל עבור הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד.

כמו כן ועל אף שלא הובאו ראיות לעניין עזרת צד ג' לאור הליך הגירושין אותו מנהל התובע מול רעייתו בעקבות התאונה, פסקה השופטת  פיצוי של 8,000 שקל בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד,  ופיצוי של 100,000 שקל בגין כאב וסבל בהתחשב בנכותו גילו והטיפולים הרפואיים להם נזקק. 

השופטת גנאים קבעה כי לאחר ניכוי 20% של אשם תורם ותגמולי הביטוח הלאומי התובע יקבל פיצויים של 734,293 שקל בתוספת 120,000 שקל הוצאות ושכר טרחה.