תביעה נגד וויזאייר קרסה בגלל פרט טכני אחד
נוסע שנתקע בקפריסין בעקבות מבצע עם כלביא, אחרי שטיסתו בחזרה לשיראל מווילנה בוטלה, תבע החזר הוצאות ופיצוי סטטוטורי. ואולם התברר שהוא תבע את החברה הלא נכונה בקבוצת וויז, ובית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא דחה את התביעה כולה
פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא ממחיש עד כמה קריטי לבדוק בקפידה נגד מי בדיוק מגישים תביעה, כשמדובר בחברות תעופה בינלאומיות הפועלות תחת מותג משותף. במקרה הנ"ל, נוסע שנפגע מבחינה כלכלית מביטול טיסה בעקבות מבצע עם כלביא, הפסיד את התביעה כולה - לא בגלל שהטענות שלו לגופו של עניין היו חלשות, אלא כי הוא תבע את החברה הלא נכונה.
התובע, גיל שור, היה אמור לטוס בחזרה מווילנה לתל אביב ב-17 ביוני 2025. אלא שהטיסה בוטלה כבר ב-13 ביוני, על רקע הסגירה של המרחב האווירי הישראלי במהלך המבצע הצבאי. לפי כתב התביעה, בעקבות הצעת החברה הוסטה טיסת החזרה שלו לנחיתה בלרנקה שבקפריסין, במטרה "להקל על התובע למצוא טיסה חזרה לישראל, באופן עצמאי". התוצאה, לטענתו, היתה שהוא נאלץ לשהות בקפריסין עד שהצליח למצוא טיסת המשך לישראל - רק ב-1 ביולי, כשבועיים לאחר מכן.
שור תבע 25,622 שקל, שכללו החזר על מלונות ואוכל בזמן ששהה בקפריסין, עלות כרטיס הטיסה החלופי שרכש על חשבונו, וכן פיצוי סטטוטורי לפי חוק שירותי תעופה (המכונה גם "חוק טיבי"). לטענתו, החברה לא הציעה לו חלופה אמיתית שעומדת בדרישות החוק: "הנתבעת לא הציעה לו טיסה חלופית לישראל, אלא אפשרות לקבלת החזר כספי או טיסה ללרנקה בלבד, מבלי לדאוג להמשך הגעתו לישראל".
"אנחנו לא מפעילים את הטיסה הזו"
בכתב ההגנה, וויזאייר בע"מ - החברה שנתבעה - טענה טענה מקדמית שקבעה בסופו של דבר את גורל התיק: היא כלל לא היתה הגורם שהפעיל את הטיסה של שור. לפי הטענה, החברה "אינה מפעילת טיסת התובע, לא מכרה את כרטיסי הטיסה, ולא עמדה בקשר מולו". החברה גם טענה שביטול הטיסה נבע מנסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה - סגירת המרחב האווירי בשל המלחמה - ולכן היא פטורה מפיצוי סטטוטורי, וכן שהחוק לא מזכה נוסע בהחזר על רכישת כרטיס טיסה חלופי שביצע על דעת עצמו.
שור מצדו טען שהטעות, אם בכלל היתה כזו, היא טכנית בלבד: כל ההתקשרות וההתכתבות בוצעו תחת המותג וויז (Wizz Air), ולכן גם אם נתבעה החברה הלא נכונה בקבוצה, הרי שמדובר "לכל היותר בפגם הניתן לתיקון".
הרשמת הבכירה רעות זיו, שהכריעה בתיק על בסיס כתבי הטענות בלבד ללא דיון, קיבלה את עמדת החברה וקבעה כי אין יריבות משפטית בין הצדדים. בפסק הדין שלה היא הסבירה כי קבוצת וויז פועלת דרך "מספר חברות תעופה נפרדות, שכל אחת מהן מהווה אישיות משפטית עצמאית, בעלת רישוי, רגולציה וסימול יאט"א (IATA) משלה", כך שהשימוש במותג מסחרי אחיד ובאתר אינטרנט משותף "עלול ליצור קושי אצל נוסעים להבחין בין זהות החברה המתקשרת עמם או מפעילת הטיסה בפועל".
קודים שונים - חברות שונות
הפרט שהכריע את התיק היה טכני לחלוטין: מבדיקת אישור הזמנת הטיסה שצירף שור לכתב התביעה עצמו, עלה כי "קוד היאט"א של מפעילת הטיסה הוא 6W, בעוד שקוד היאט"א של הנתבעת הוא 9W" - שני קודים שונים לחלוטין, שמעידים על שתי חברות נפרדות בקבוצה.
הרשמת ציינה גם כי במקרים המתאימים אפשר לתקן את זהות הנתבע, אך במקרה הזה זה כבר מאוחר מדי: הצדדים כבר השלימו את טיעוניהם וההליך "הבשיל למתן פסק דין", כך שהחלפת הנתבעת בשלב הזה היתה כרוכה בפתיחת ההליך מחדש מול גורם שכלל לא היה צד לו - צעד שלא מסתדר עם השלב הדיוני. היא הפנתה גם לתקדימים דומים, שבהם נקבע כי בהיעדר הוכחה שהחברה הנתבעת היא זו שהפעילה את הטיסה, דין התביעה נגדה להידחות.
התביעה נגד וויזאייר נדחתה במלואה וללא צו להוצאות. הרשמת הבהירה כי מדובר בדחייה מטעמי יריבות בלבד, כך שאין בפסק הדין הכרעה לגבי הזכאות של שור לפיצוי לפי חוק שירותי תעופה כלפי החברה שכן הפעילה את הטיסה. כלומר, שור עדיין יכול, עקרונית, לפנות בתביעה חדשה נגד החברה הנכונה בקבוצת וויז אייר.
