כיצד בדיוק דיינים דתיים יפסקו בנושאים כלכליים מורכבים?

חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), שאושר השבוע סופית בידי הכנסת, טומן בחובו שורה של מכשולים – הן עקרוניים והן מעשיים. כך מזהיר עו"ד שלום הרשקוביץ, ראש מחלקת לקוחות פרטיים, ניהול הון משפחתי והעברות בין-דוריות בעסקים משפחתיים במשרד פישר (.FBC & Co), בתשובה לשאלות ביזפורטל.

מה אומר החוק החדש ומדוע נחקק?

החוק מאפשר לדיינים בבתי הדין הדתיים (רבניים ושרעיים) לדון כבוררים בעניינים אזרחיים, בהסכמת הצדדים, ועל פי הדין הדתי בכל בית דין. הרקע הוא המצב שקדם לפסק דין אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול (בג"ץ 8638/03), שבו בתי הדין עסקו באופן שגרתי בבוררויות אזרחיות. בג"ץ קבע אז, כי בהעדר מקור חוקי מפורש, בתי הדין אינם מוסמכים לדון כבוררים בעניינים אזרחיים, אלא רק בתחומים בהם הסמיך אותם החוק. החוק החדש נועד לעגן בחקיקה את הסמכות הזו, ובכך בעצם להשיב את המצב המשפטי שקדם לפסיקת בג"ץ.

מה המשמעות המעשית?

בתי הדין הדתיים יוכלו כעת להכריע בסכסוכים אזרחיים מוגדרים, על פי הדין הדתי ולא על פי הדין האזרחי. חשוב להבהיר, כי החוק קובע מספר חריגים חשובים שבהם לא יוכלו הדיינים להכריע כבוררים לפי חוק זה, וביניהם: עניינים פליליים, מינהליים, סכסוכים שהמדינה או רשות מקומית צד להם, עניינים שהחוק מגביל ויתור על הקבוע בהם כמו זכויות יסוד בדיני עבודה, וחשוב מכל - כל עניין הנוגע לבני זוג נשואים או מי שהיו נשואים בעבר (כלומר, לא תהיה בוררות לפי חוק זה בנושאים הקשורים למשל לגירושין של בני זוג, שזו נקודה חשובה מאוד).

האם ניתן יהיה לכפות על צד כלשהו להידון בבית דין רבני?

• בג"ץ סירב שוב לעצור את חקיקת חוק התקשורת של קרעי
• הרציחות מזנקות - אבל החוק נגד ניסיון לרצח נשאר מאחור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

החוק מבוסס על הסכמה חופשית ומרצון של כל הצדדים, הניתנת בסמוך לפנייה לבית הדין. בית הדין מחויב לוודא שההסכמה ניתנה מרצון חופשי ולהבהיר, כי מדובר בהליך בוררות ולא שיפוטי. עם זאת, קיים חשש משמעותי מפני לחץ חברתי, קהילתי או כלכלי, במיוחד על צדדים חלשים, שעלול לרוקן את הסכמתם מתוכן אמיתי. זהו חשש ממשי ואין לזלזל בו. אנשים, ובוודאי אנשים מוחלשים, נוטים להיכנע ללחצים חברתיים, ואני צופה שכך יהיה במקרים רבים גם בנושא זה.

מה יקרה אם הצד החזק - למשל קבלן - ידרוש בהסכם תניית בוררות בבית דין רבני?
לכאורה, החוק דורש הסכמה סמוכה לפנייה לבית הדין, מה שאמור למנוע תניות בוררות גורפות בהסכמים מוקדמים (כמו חוזי קבלן). אולם, קיים חשש שצד חזק יפעיל לחץ על צד חלש לחתום על טופס הבוררות בסמוך להליך, תוך ניצול פערי הכוחות. בית הדין אמור לוודא את חופשיות ההסכמה, אך הדבר עלול להיות קשה ליישום בפועל. החוק גם קבע במפורש, כי זכויות לפי חוק החוזים האחידים לא ייפגעו, וחוק זה אמור לתת סעד אל מול חוזים אחידים שכאלה שנוסחו באופן שמקפח זכויות.

מהם אמצעי האכיפה שיהיו לבית הדין הרבני?
פסק בוררות של בית דין דתי בעניין אזרחי, דינו כפסק דין של בית משפט והוא אינו דורש אישור של בית משפט אזרחי. המשמעות היא שניתן ללכת איתו ישירות להוצאה לפועל.

• שש הערות על המלצתו של אליהו להרצוג להעניק חנינה לנתניהו
• אליהו להרצוג: להעניק לנתניהו חנינה כדי שיוכל למלא את תפקידו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האב חתם בשמה על צ'קים - והיא תשלם 1.5 מיליון שקל

האם מדובר בהרחבה רצויה של כלים שיפחיתו את העומס על בתי המשפט או בהדתה פסולה?
החוק מעורר מחלוקת עזה. מחד, תומכיו רואים בו הרחבת אוטונומיה דתית ואפשרות ליישוב סכסוכים בדרך מוסכמת. מאידך, מתנגדיו רואים בו מהלך פוליטי מיותר שעלול להוביל להדתה, לפגיעה בזכויות צדדים חלשים (במיוחד נשים, שכן הדין הדתי מעניק יתרון מובנה לגברים), ולעיוותים משפטיים שונים.

מוטב היה להימנע מחקיקה שנויה במחלוקת

ישנו חשש מובן שהחוק יגביר את העומס על בתי הדין הדתיים, שגם כך סובלים מעומס, ובכך יפגע בשירות הניתן לאזרח. כמו כן, קיים אלמנט של מימון ציבורי לבוררויות פרטיות שיתנהלו על פי דין דתי, שעלול ליצור עיוות בחלוקת משאבי המדינה. מעבר לכך, עובדה נוספת היא, שבבתי הדין הדתיים לא מכהנות נשים כדיינות, שכן ההלכה היהודית האורתודוקסית, עליה מבוססות סמכויות בית הדין הרבני, אינה מאפשרת מינוי דיינות.

האם זה ראוי שבאופן מובנה המדינה מסלילה מתדיינים לקבל הכרעות בנושאים כל כך רבים בפני דיינים גברים בלבד? התשובה בעיני היא ברורה: לא רק שזכויות נשים ייפגעו מכך, אלא גם זכויות גברים שלא יזכו ליהנות מהגיוון ומהקול הנשי החשוב שאמור להישמע גם הוא, באופן שווה לפחות, בהכרעות מסוג זה.

החוק הזה, שלדעתי כלל אינו חיוני, מערבב את היוצרות בין סמכויות בתי הדין הדתיים בתחומי מומחיותם לבין סמכות כבוררים בסכסוכים אזרחיים. ניתן היה לוותר עליו, בוודאי באווירה הציבורית הנוכחית. מוטב היה לקדם חקיקה בהסכמה רחבה, שאינה מייצרת מחלוקות כה עזות. בטח ובטח שבעת מלחמה היה על המחוקק לנהוג ביתר אחריות ציבורית.

מעבר לכך, סכנה גדולה נוספת היא שדיינים, שאינם בהכרח מוכשרים לנושאים כלכליים מורכבים (חברות, תאגידים שונים, נאמנויות, חוזים מסחריים מורכבים, סכסוכי משפחה הכרוכים בהעברות בין דוריות בעסקים משפחתיים, סוגיות בינלאומיות), יצטרכו להכריע בסוגיות אזרחיות מורכבות, ללא הגבלה בסכום או בהיקף. הדבר עלול לפגוע בעקרון ההתמחות ולייצר פסקי דין שאינם מבוססים על ידע מקצועי מספק, וזאת מבלי לגרוע מכבודם של הדיינים.  נצטרך להמתין ולראות כיצד החוק יתפתח בפועל, ומה יהיו השלכותיו על האזרח ועל מערכת המשפט.

עו"ד שלום הרשקוביץ (צילום: אופיר אייב)