קבלן האלומיניום שינה גרסה חמש פעמים - ושילם על זה

בינואר 2021, בעיצומו של שיפוץ נרחב, נחתם הסכם בין מתן לנקרי לבין קבלן אלומיניום בשם רוזבא חביש. ההסכם היה ברור לכאורה: חביש יספק ויתקין חלונות עם רשתות ותריסים חשמליים, מקלחונים ומעקות זכוכית - הכל תמורת 63 אלף שקל, שמתוכם שולמה מקדמה של 30 אלף שקל. שנה וחצי לאחר מכן, לנקרי הגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה. הבית שלו, שהיה אמור להיות מוכן, עדיין היה ללא תריסים, ללא רשתות ברוב החלונות, ללא מקלחונים ובלי מעקות - ומי גשמים חדרו פנימה.

כדי להבין את הפער, צריך לעיין בממצאי בית המשפט. מכל ההזמנה המקורית, הנתבע הספיק להתקין בסופו של דבר שמונה חלונות בלבד. לעומת זאת, הוא לא סיפק להתקין את הדברים הבאים: תריסים חשמליים לאף אחד מהחלונות, רשתות למרבית החלונות, שני מעקות זכוכית, מעקה רצף מהקומה הראשונה לקומה השלישית, ושני מקלחונים. שלושה חלונות שלמים לא הותקנו כלל.

בנוסף, שמונה החלונות שכן הותקנו התגלו כלקויים. מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי הם אינם עומדים בדרישות תקן של חברת קליל, מבחינת חיבורים, ברגים ומברשות. המשמעות של הקביעה הזאת היא שצריך לפרק את כולם, להתאים אותם לתקן ולהרכיב מחדש.

"לא ניתן לסמוך על גרסתו"

אחד הממצאים הבולטים בפסק הדין של השופטת קרן מרגולין-פלדמן נוגע לאמינות של הנתבע. בנושא התריסים, שהיה ליבת המחלוקת, גרסת חביש השתנתה פעמים רבות לאורך ההליך: פעם הוא אמר שהתריסים מוכנים, פעם הוא טען שיצרן התריסים השליך אותם כי הוא לא אסף אותם בזמן, פעם אחרת הוא אמר שיש תריס אחד מוכן במחסן שלו, ופעם נוספת הוא טען שלא ניתן לבצע הזמנה לפני שמסתיימת התקנת החלונות.

• משרד הבינוי והשיכון החל במיונים לעובדים מקצועיים בהודו
• מני אקוניס, מנכ"ל קבוצת נגב: ״הישראלים משפצים במקום לעבור דירה"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"כל גרסה עומדת בניגוד מוחלט לגרסה האחרת, וכולן מתפתלות ומשתנות בהתאם לצורך", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם, וקבעה כי, "לאחר שהנתבע הותיר רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש מצאתי כאמור כי לא ניתן לסמוך על גרסתו של הנתבע".

חביש לא הסתפק בגרסאות המשתנות. בשלב מסוים הוא ניסה טקטיקה אחרת - לטעון שדווקא לנקרי הוא זה שהפר את ההסכם, ולכן הוא לא יוכל להשלים את עבודותיו אלא אם יקבל תשלום של 46.8 אלף שקל. זאת, לעומת יתרת התמורה שנקבעה בהסכם, שהגיעה ל-33 אלף שקל בלבד.

השופטת ניתחה גם את הסוגיה הזו לעומקה. "דרישתו של הנתבע לקבל תוספת תשלום עובר להתקנת הרשתות, התריסים, הרכיבים, המקלחונים והמעקות הועלתה בחוסר תום לב ולא נועדה אלא כדי להקים לעצמו, יש מאין, טענה להפרת ההסכם מצד התובע", נכתב בפסק הדין. גם הסבר שנתן הנתבע, שלפיו עיכובים בעבודות אחרות שבוצעו בבית הם שמנעו ממנו להשלים את עבודתו, נדחה - הנתבע לא הביא שום ראיה שתתמוך בגרסה זו.

• ההון של האלמנה זינק ב-10 מיליון ש' - מה ההסבר?
• עובדת ארבע שעות בשבוע - ותחזיר מזונות ששולמו ביתר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האב חתם בשמה על צ'קים - והיא תשלם 1.5 מיליון שקל

כמה זמן סביר לחכות לחלונות?

שאלה מעניינת שבית המשפט נדרש לה היא: אם ההסכם לא קבע מועד ברור לסיום העבודות, מה נחשב זמן סביר? בחקירתו הנגדית, חביש עצמו אמר שלטענתו מדובר בכשלושה חודשים ממועד לקיחת המידות. המידות נלקחו לכל המאוחר ב-17 בספטמבר 2021, כלומר לפי דבריו שלו היה עליו לסיים עד 17 בדצמבר 2021. בפועל, ב-19 בינואר 2022 הוא ביצע את ההתקנה האחרונה - שהיתה, כאמור, רחוקה מאד מהשלמת ההסכם.

השופטת קבעה שהזמן הסביר הוא אף קצר יותר - כ-45 ימי עבודה (כחודש וחצי), ושהמועד לסיום חלף לכל המאוחר בסוף נובמבר 2021. התובע אכן נמנע מלפנות לנתבע עד שחלפו כ-30 ימי עבודה מהמדידה, ורק ב-10 בנובמבר 2021 הוא פנה אליו בפעם הראשונה.

בשורה התחתונה, ולאחר שנבחנו כל ראשי הנזק, בית המשפט פסק לטובת לנקרי את הסכומים הבאים: החזר חלקי של המקדמה - 25,655 שקל (בניכוי שווי העבודות שבוצעו בפועל, בסכום של 27,320 שקל, ובניכוי עלויות תיקון הליקויים, 22,975 שקל); הפרשי מחיר בגין קבלנים חלופיים שלנקרי נאלץ לשכור - 24,182 שקל; דמי שכירות לתקופה של ארבעה חודשים שבהם הוא נאלץ להמשיך לגור בשכירות בגלל העיכוב - 11.2 אלף שקל; ארנונה כפולה - 500 שקל; פיצוי על עוגמת נפש - 5,000 שקל. בסך הכל מדובר ב-66,537 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 3 בפברואר 2022. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 12.5 אלף שקל.