בחג החנוכה של 2014, כמו אלפי ילדים בישראל, גם ילדה אחת, בת תשע, ביקשה לטעום מהמאכל המזוהה כל כך עם החג: סופגניה. ואולם עבור הילדה הזו, שהיתה אלרגית לחלב מאז שהיתה פעוטה, הבחירה התמימה בסופגניה שנמכרה כפרווה בסניף של שופרסל הסתיימה באירוע טראומטי, שהוביל לאשפוז בטיפול נמרץ ולצלקת נפשית שמלווה אותה עד היום. כעת, כמעט עשור לאחר מכן, בית משפט השלום בבת ים פסק לה פיצוי בסכום כולל של 412 אלף שקל, בעקבות הנכות הנפשית שנותרה לה בעקבות המקרה. הפסיקה, שניתנה על ידי השופטת ליעד שגב, מדגישה את כובד האחריות המוטלת על חברות קמעוניות ויצרניות מזון, בעיקר כשמדובר באנשים החיים עם מגבלות בריאותיות משמעותיות כמו אלרגיות מסכנות חיים.

האירוע התרחש ב-21 בדצמבר 2014. הסופגניות, שנרכשו בסניף של שופרסל, שווקו ככשרות פרווה, אך למעשה הכילו חלבון חלב, שאותו גופה של הילדה לא יכול היה לסבול. לאחר שהחלה לחוות קוצר נשימה חריף, נעשה ניסיון לטפל בה בפניסטיל ובהמשך גם במזרק אפיפן, אך מצבה לא השתפר. אמבולנס של מד”א פינה אותה לבית החולים אסף הרופא תוך שהיא נמצאת במצוקה נשימתית קשה, "דיספנאית ללא כניסת אויר לריאות". בחדר המיון היא קיבלה אדרנלין ואינהלציות ונטולין, והועברה להמשך טיפול ביחידה לטיפול נמרץ, שבה שהתה הילדה עד ה-23 בדצמבר. רק כעבור חמישה ימים, ב-26 בדצמבר, היא שוחררה לביתה.

השפעות המקרה ניכרו לא רק בגופה, אלא גם בנפשה. לאורך שנים היא סבלה מהתפרצות של תסמינים פוסט טראומטיים, וכפי שתיאר המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אבישי שני: "עולה תמונה של הפרעה פוסט טראומטית המתבטאת בתסמינים חודרניים, הימנעויות מרובות, שינויים שליליים בקוגניציות ובמצב הרוח ועוררות יתר". המומחה אף קבע כי התסמינים, "הפכו במידה לא מבוטלת לחלקים אינטגרליים באישיותה ובחווייתה הרגשית את עצמה ואת העולם". לדבריו, היא זקוקה להמשך טיפול פסיכולוגי כדי לעבד את החוויה הקשה שעברה.

במסגרת ההליך המשפטי, נדרשה השופטת שגב להכריע בין עמדות סותרות שהציגו מומחים מטעם הצדדים. מומחה ההגנה העריך כי רק מחצית מהנכות הנפשית שנקבעה לתובעת נובעת מהאירוע הנדון. מנגד, המומחה מטעם התובעת, ד"ר יעקב פולאקביץ, טען לנכות של 15% במהלך השנה הראשונה לאחר האירוע, ולאחר מכן נכות מתמשכת של 10%. ד"ר שני, שמונה על ידי בית המשפט כמומחה בלתי תלוי, תמך בעמדה שהאירוע גרם לנכות רפואית צמיתה של 10% בתחום הנפשי - נכות שמקורה אך ורק באותו אירוע. הנתבעות, שופרסל וגידרון תעשיות, ניסו לטעון כי יש לייחס את המצב הנפשי לאירועים אחרים בחייה של הילדה, אך השופטת דחתה את הניסיון הזה.

• שופרסל מקבלת דירוג ‘ilAA’ מ‑S&P מעלות - שיפור תפעולי ועליה ברווחיות
• שופרסל: הרווח זינק ב-76% ל-157 מיליון שקל; ההכנסות ירדו ב-6.8% ל-3.5 מיליארד; מכפיל הרווח - כ-15
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ד"ר שני הסביר בעדותו כי, "היתה ילדה שחייתה חיים טובים, שלמים, תלמידה מצוינת, חברות... כמעט מתה, ומשם הדברים השתנו". הוא הדגיש כי הנכות הנפשית לא נבעה מהאלרגיה עצמה, שאובחנה עוד בילדותה המוקדמת, אלא מהטראומה החריפה שחוותה עקב הטעימה מהסופגניה. התובעת עצמה אף תיארה כיצד במהלך שהותה בחו"ל, שנים לאחר המקרה, היא סירבה לאכול במשך שבועיים בחדר האוכל של בית הספר. רק לאחר מפגשים חוזרים עם הטבחים, היא הסכימה להכניס לפיה מאכלים מוגדרים, ורק מתוך "תפריט קבוע המורכב משלושה סוגי מאכלים בלבד", מתוך פחד עז. כמו כן, היא נמנעת מאירועים חברתיים ומשפחתיים מחשש שיאכלו לידה מאכלים שמכילים חלב.

המשפט נגע גם בסוגיה עדינה מאוד: ההפרדה בין האלרגיה עצמה לבין ההשלכות הנפשיות של האירוע הספציפי. השופטת כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "האירוע עצמו מהווה קו שבר בחייה של התובעת. בעקבותיו, חלחלה ההכרה - אצל בני משפחתה של התובעת ואצלה - על כי המוות הוא מלווה קרוב וכל אירוע פעוט עלול... להביא למותה". שופרסל ושותפתה טענו כי יש לייחס את הפחדים למצבה הבריאותי הבסיסי, אבל בית המשפט לא קיבל את הטענה הזו. השופטת שגב קבעה כי הנכות הרפואית שנגרמה נובעת ישירות מהאירוע, ולא ניתן לייחס אותה לאירועים אחרים או למחלות רקע.

בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסכום כולל של 412 אלף שקל. הסכום כולל 70 אלף שקל על עוגמת נפש וכאב, 330 אלף שקל על הפסד כושר השתכרות עתידי, 9,000 שקל על הוצאות רפואיות וטיפוליות, ועוד 3,000 שקל על עזרת הזולת וניידות. השופטת שגב התייחסה לפוטנציאל ההשתכרות של התובעת בעתיד, וציינה כי אף שסיימה לימודים בבית ספר בינלאומי והועסקה כטבחית במסעדה טבעונית - עובדות שמלמדות על תפקוד עצמאי ומוצלח - עדיין יש להביא בחשבון את הפחדים, ההימנעויות והאילוצים שמלווים אותה בעקבות האירוע. "עיסוקה זה של התובעת... מלמד כי האלרגיה ממנה היא סובלת אכן מטרידה את מנוחתה ושזורה בהחלטותיה, הן לגבי עתידה הן לגבי ההווה", נכתב בפסק הדין.

• דרשה לבטל הסכם גירושים עקב כפייה - מה פסק ביהמ"ש?
• כינה אדם "חמאסניק תומך נוחבות" - וישלם 12 אלף שקל
• תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
• המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?

אף שהאירוע התרחש כשהיתה ילדה בת תשע בלבד, השלכותיו ממשיכות להטיל צל ארוך על חייה. בית המשפט קיבל את העדויות שהובאו, שבהן תיארו הוריה כיצד נדרשו להקדיש לה תשומת לב מוגברת, לתמוך בה ולהסיע אותה לטיפולים. "השפעתו של האירוע הטראומטי היתה ממשית, בוודאי על התובעת, שהיתה רכה בגילה ובנפשה עת התרחש", כתבה השופטת. ולמרות כל אלה, תביעת התובעת להוצאות גבוהות בגין טיפולים עתידיים נדחתה ברובה. השופטת קבעה כי לא הוכח קשר ישיר בין חלק מהטיפולים המאוחרים יותר, למשל טיפול ב-2021 שניתן בעקבות הטרדה מינית, לבין האירוע במרכז התביעה. לצד הסכום שנפסק לטובת התובעת, חויבו הנתבעות גם בתשלום שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות משפט בסכום כולל של 97,232 שקל.

האם הפיצוי שנפסק כולל גם רכיב עונשי או הרתעתי כלפי שופרסל?

לא. הפיצוי שנפסק הוא פיצוי אזרחי בלבד, שנועד לפצות את התובעת על הנזק שנגרם לה בפועל - גופני, נפשי וכלכלי. לא נפסק פיצוי עונשי (Punitive Damages) או מרתיע, כפי שנהוג לעתים במשפט האמריקאי. עם זאת, עצם קבלת התביעה במלואה עלולה להוות תקדים הרתעתי לחברות אחרות.

מדוע הוגשה התביעה רק ב-2021, כשבע שנים לאחר האירוע?

סביר להניח שההמתנה נבעה מהצורך בהבשלה של ההשלכות הרפואיות והנפשיות של המקרה, ובייחוד  קביעת נכות צמיתה. ייתכן גם שנעשו ניסיונות קודמים לפיצוי בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט שלא צלחו. קטינים יכולים להגיש תביעה עד שבע שנים אחרי גיל 18, כך שמבחינה משפטית לא היתה כל בעיה בהגשת התביעה בשלב הזה.

האם השופרסל הודתה באחריות לאירוע?

הנתבעות הודיעו כי הן מודות באחריות "על מנת לחסוך זמן שיפוטי יקר", כלומר לא ניהלו מאבק משפטי על שאלת החבות, אלא רק על שיעור הנזק. בכך למעשה נחסך מבית המשפט הצורך לבחון האם אכן הייתה רשלנות מצד שופרסל והיצרנית, והדיון התמקד רק בשאלת הנזק.

האם התובעת קיבלה פיצוי כלשהו מחוץ לפסק הדין, למשל במסגרת ביטוח?

מהמסמכים עולה כי הוריה של התובעת קיבלו קצבת ילד נכה מהמוסד לביטוח לאומי, אך בית המשפט קבע במפורש כי אין לנכות את הקצבה מסכום הפיצוי שנפסק, משום שהתגמולים שולמו עקב מצבה הרפואי הכללי ולא בגין האירוע הספציפי הנ"ל.

האם הוגשה תביעה נפרדת נגד משרד הבריאות או גורם פיקוח אחר?

לא. משרד הבריאות לא היה צד להליך. עם זאת, נציגת המשרד זומנה לעדות על ידי הנתבעות, בניסיון לערער על תוקפן של הבדיקות שנעשו לסופגניות בעקבות האירוע. בסופו של דבר עדותה לא שינתה את מסקנות פסק הדין.

האם נפסק שהיתה רשלנות חמורה מצד שופרסל או החברה שייצרה את הסופגניות?

בית המשפט לא דן או הכריע בשאלת חומרת הרשלנות, שכן כאמור הנתבעות הודו באחריותן. עם זאת, ההודאה עצמה מהווה אינדיקציה לכך שהן הבינו שעמדתן המשפטית אינה חזקה בשאלת החבות.

האם לפסק הדין הזה יש השלכות על צרכנים אלרגיים אחרים?

בוודאי. פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לכל יצרני המזון והמשווקים, בייחוד בכל הנוגע לסימון מוצרי מזון. הוא מחזק את החובה לא רק להקפיד על אי הכללת חומרים אלרגניים, אלא גם לסמן וליידע באופן מדויק את הצרכנים.

האם הסופגניה נבדקה לאחר האירוע ואומתה ככזו שמכילה חלב?

במסגרת ההליך הוגשו ראיות לגבי בדיקות שנעשו לסופגניות, אך פסק הדין לא מפרט את הממצאים הכימיים עצמם. עם זאת, קביעת החבות מצדה של שופרסל מרמזת כי אכן נמצאה בעייתיות ברכיבים או בהצהרות שצורפו למוצר.

מדוע השופטת קבעה שהטיפולים שנעשו בשנים המאוחרות יותר לא יזכו בפיצוי?

השופטת התרשמה מכך שלא הוצג קשר ישיר ברור בין אותם טיפולים (שנעשו שנים לאחר האירוע ולעתים בעקבות אירועים אחרים) לבין התקרית המקורית עם הסופגניה. בהיעדר תיעוד רפואי תומך ורצף טיפולי, היא קבעה שהפיצוי יוגבל לטיפולים שבוצעו בסמוך למקרה.

האם יש משמעות לכך שהתובעת הצליחה להשתלב בשוק העבודה ואף מנהלת זוגיות?

בהחלט. הנתבעות ניסו לטעון שהדבר מעיד על כך שאין לתובעת פגיעה תפקודית. השופטת דחתה את הטענה, אך לקחה את ההסתגלות בחשבון בעת קביעת שיעור הפיצוי. היא הדגישה כי קיומה של תפקודיות כלשהי לא שולל קיום של נכות נפשית משמעותית.

במקרה אחר, הכריע בית משפט השלום ברמלה ביולי 2024 בתביעה שהגישה אשה בת 35 שנפצעה לפני כמה שנים, בזמן שיצאה מסניף של מסעדת אמריקן פיצה שנמצאת בזיכרון יעקב. האשה, שהיא מורה במקצועה, ירדה בגרם המדרגות של הסניף בזמן שבידיה נמצאים שני מגשי פיצה שנרכשו בסניף, ואז היא מעדה. בעקבות כך היא שברה את הקרסול שלה ונדרשה לעבור ניתוח ועוד סדרת טיפולים שיקומיים. בקיץ 2020 חזרו התובעת ובני משפחתה מטיול בצפון, ובדרך לביתם עצרו בסניף אמריקן פיצה שבזיכרון יעקב. בעלה של התובעת הלך להתפלל בבית כנסת סמוך, בזמן שהיא נכנסה לסניף כדי לקנות שני מגשי פיצה. ואולם כשחזרה לכיוון הרכב שלהם היא נפצעה. כאמור, בזמן שירדה בגרם המדרגות שמחוץ לסניף לפתע היא נפלה ומצאה את עצמה שכובה על המדרכה, כשהיא פצועה וכאובה. כשבעלה שמע שנפגעה, הוא הגיע במהירות מבית הכנסת ופינה אותה לבית החולים, שם אובחן אצלה שבר בקרסול. בהמשך היא עברה ניתוח, סדרת טיפולים רפואיים ופיזיותרפיה שסייעו לה בהתאוששות ובשיקום. כשנה לאחר שהתרחשה התאונה, הוגשה התביעה לבית המשפט - בין היתר נגד מועצה מקומית זיכרון יעקב ורשת אמריקן פיצה.