הסכים לפנות נכס - ואז טען שהוא דייר מוגן
אדם שהתגורר בבית אמו כעוד היתה בחיים, ולאחר מכן המשיך לגור בו, הסכים לפנות אותו והסכים למכירתו, תוך שהתמורה תחולק בינו לבין שבעת אחיו, חזר בו - ודרש להישאר בו בטענה כי הוא דייר מוגן על פי החוק. בסופו של דבר חלקו בנכס יהיה 3% בלבד, ושופטת אף מתחה עליו ביקורת חריפה: "המשיב מתנער מהחוזה עליו חתם – ויוצר חסם מלאכותי למכירה"
באחת השכונות הוותיקות בעיר בדרום, נמצא בית צנוע שעד לפני כמה שנים שימש כמה דורות של אותה משפחה. בין קירותיו התנהלו חיים פשוטים, יומיומיים. סודות של ילדות, ויכוחים קטנים של בגרות, זכרונות של חגים ואובדן. אך כל אלה התפוגגו, והבית נהפך לשדה קרב משפטי שבו התנגשה שאלה אישית עם עקרונות יסוד של דיני קניין, ירושה וחוזים. פסק דין שניתן באחרונה בנושא בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, משרטט את סיפורם של שמונה אחים, שנהפכו לשותפים בנכס אחד - דירת האם המנוחה. בתום מאבק מתיש ומפותל, קבעה השופטת עפרה גיא כי הבית יימכר, והבן שירש 3% בלבד מהדירה יצטרך לפנות אותו בתוך שלושה שבועות, חרף ניסיונו לעכב את המכירה בטענה שהוא דייר מוגן.
האם המנוחה נפטרה ב-2019 והותירה אחריה נכס מרכזי אחד: דירת מגוריה, שבה התגוררה במשך שנים רבות. על פי צוואתה הראשונה, מ-2005, היא ציוותה את הדירה לכל שמונת ילדיה בחלקים שווים. אלא שב-2014 נכתבה צוואה חדשה, שלפיה הבן פ' - אחד האחים - אמור היה לרשת את הדירה כולה. פ' הגיש בקשה לקיום הצוואה המאוחרת, אך האחים התנגדו. הם טענו כי הצוואה מ-2014 אינה תקפה בשל השפעה בלתי הוגנת או חוסר כשירות. ההליך המשפטי בעניינה התנהל במשך זמן מה, ובסופו של דבר נדחתה בקשתו של פ'. בית המשפט קבע כי יש לקיים את הצוואה המקורית מ-2005, שלפיה כל האחים יורשים את הדירה בשוויון. בכך נהפך פ', למעשה, לשותף קטן, עם נתח של 1/32 מהנכס. ואולם באותה העת הוא כבר התגורר בדירה במשך שנים.
לאחר ההכרעה בצוואה, הסכימו כל היורשים על פירוק השיתוף בדירה ומכירתה כדירה פנויה, כלומר ללא דיירים שגרים בה. ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין ב-9 במרץ 2023. פ' השתתף בדיון, חתם על ההסכם, ואמר אז לפרוטוקול כי, "אני מאשר שבית המשפט הקריא את ההסכם לאחר שהוסבר לי ואני מסכים להסכם". בהתאם להסכמה הזו, מונו כונסי נכסים, עורכי הדין עדי שדה ויוסף מועדים לשמחה, שפעלו לאיתור רוכש והשלימו עסקת מכירה. על פי תנאי העסקה, הדירה תימכר תמורת כ-1.3 מיליון שקל, ותימסר לרוכשים כשהיא פנויה בתוך 120 יום מהמועד שבו יאושר ההסכם על ידי בית המשפט. אלא שפ', שכאמור כבר התגורר בדירה מזה שנים, סירב לפנות אותה. הוא פתח במאבק נוסף וניסה לשנות את התמונה המשפטית שכבר נחתמה על ידו: הוא טען כי מעמדו הוא של "דייר מוגן", כלומר כזה הזכאי להמשיך להתגורר בנכס אף שאינו בעלים בלעדי, מכוח חוק הגנת הדייר. לטענתו, הוא מתגורר בדירה מ-2014 ברציפות, תחילה עם אמו המנוחה ואחר כך בגפו. הוא הדגיש כי עשה כן ברשות האם המנוחה, וכי המשיך להתגורר שם גם לאחר מותה. בכך, לדבריו, התמלאו התנאים שבחוק להכרה בו כדייר מוגן.
הכונסים דחו את טענותיו של פ'. לדבריהם, מדובר בניסיון ציני להפר את ההסכם שנחתם, ולמנוע את מכירת הדירה. הם ציינו כי פ' חתם במפורש על כך שהדירה תימכר "כפנויה" – ובכך ויתר על הזכות לטענה עתידית כלשהי. יתר האחים תמכו בעמדת הכונסים, והדגישו כי מדובר בהפרה של התחייבות - וניסיון לקבוע עובדות בשטח בכוח הסירוב.
- העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל
- נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת גיא בחנה את טענותיו של פ' בקפידה - ודחתה אותן מכל וכל בפסק הדין שפורסם. בפסק דינה היא ניתחה את סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שלפיו יכול יורש של דייר מוגן לרשת גם את הזכות למעמד זה, אם התגורר בדירה עם הדייר המוגן לפחות שישה חודשים לפני מותו, והחזיק בנכס ברציפות במשך שלוש שנים לפחות. אלא שכאן הבעיה המרכזית היתה כפולה: ראשית, השופטת הטילה ספק בעצם קיומה של דיירות מוגנת מצד האם המנוחה. שנית, גם אם היתה כזו, הרי שפ' לא קיבל הסכמה מפורשת משאר השותפים להמשיך ולהחזיק בנכס.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה
השופטת קבעה בהכרעת הדין שלה כי, "המשיב טוען כי הפך לדייר מוגן… אלא שעניין זה הוכרע זה מכבר – הצדדים, כולם, לרבות המשיב, הסכימו כי יינתן צו לפירוק השיתוף והנכס יימכר כפנוי. המשיב אישר את ההסכם וחתם עליו – לרבות הסכמתו לפינוי". עוד הוסיפה השופטת כי, "המשיב ויתר על כל טענות ההגנה שהיו לו, לרבות טענה בדבר דיירות מוגנת. הסכמתו למכירה כפנוי משמעה ויתור על כל טענה שיכולה הייתה להקים לו הגנה מפינוי. הוא חזר בו ממנה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, בניסיון לעכב ולסכל את מימוש ההסכם". כמו כן, תוך שימוש במלים נוקבות, היא הבהירה כי אין מדובר בהליך תמים או בזכות מהותית, אלא במניפולציה, כשכתבה בפק הדין כי, "המשיב מתנער מהחוזה עליו חתם – ויוצר חסם מלאכותי למכירה… אין אלא לראות בכך חוסר תום לב קיצוני". השופטת אף התייחסה להשלכות על צד ג' - הרוכשים שרכשו את הנכס בתום לב, וקבעה בהכרעתה כי, "הפגיעה היא גם בצדדים שלישיים, הרוכשים אשר הסתמכו על התחייבות כל הצדדים, כולל המשיב, למכירה כפנוי".
לכאורה, אם האם חילקה את הדירה לשמונה ילדיה בחלקים שווים, כל אחד מהם היה אמור לקבל 1/8 (כלומר 12.5%) מהזכויות בנכס. אך פסק הדין מציין במפורש כי פ’ קיבל 3% בלבד, כלומר 1/32 מהנכס. הסיבה לכך היא שבמהלך ההליך המשפטי פ’ היה הצד היחיד שתמך בקיום הצוואה המאוחרת, בעוד כל היתר תמכו בקיום הצוואה הישנה (מ-2005). בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את עמדת האחים – ודחה את הצוואה המאוחרת. אלא שעד שניתן פסק הדין הסופי חלף זמן רב, וככל הנראה כמה מהאחים נפטרו, והורישו את חלקם לילדיהם - כך שמספר היורשים בפועל גדל מעבר לשמונה, וכתוצאה מכך חלקו היחסי של פ’ קטן. לחלופין, ייתכן שבמהלך ההליך חלק מהאחים המירו את זכויותיהם או מכרו חלקים זה לזה, בעוד פ’ שמר על חלק קטן יותר. הוא לא שמר על 1/8 מהנכס כי לא היתה לו בעלות מלאה מאז ומתמיד - והוא גם נלחם בצוואה השווה שהיתה מבטיחה לו יותר.
בית המשפט קבע כי על פ' לפנות את הנכס עד 11 במאי 2025. אם הוא לא ייעשה זאת, יבוצע הפינוי בכפייה על ידי קבלן הוצאה לפועל. עלות ההליך, לרבות תשלום משטרה, פריצת מנעול, ושינוע, תחול על פ', מתוך חלקו בנכס. כמו כן, הוא חויב בהוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 שקל. בכך הסתיימה הפרשה המשפטית המורכבת, שנמשכה קרוב לשנתיים.
האם ניתן היה להגיש ערעור על עצם תוקף צוואת 2014 - גם לאחר שנקבע כי היא בטלה?
לאחר שניתן פסק דין שקובע איזה צוואה תקפה, יש להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר תוך פרק זמן מוגדר (בדרך כלל 45 יום). ככל הידוע עד עתה, לא הוגש ערעור כזה, ולכן ההכרעה התייצבה. למעשה, כשפ’ השתתף בדיונים הנוספים והסכים להסכם פירוק השיתוף, הוא גם הביע הסכמה עם הכרעת הירושה בפועל.
האם פ’ יכול לטעון בעתיד לזכויות בנפרד מההליך הזה, למשל בתביעת מזונות מהעיזבון או תביעת הסתמכות?
במישור התיאורטי, ייתכן שיטען כך. ואולם טענות שכאלה יצטרכו להיבחן לגופן, וספק אם הן יתקבלו לאחר שהוא ויתר במפורש על כל טענה במסגרת ההסכם. יתרה מכך, בית המשפט קבע בפסק הדין הנוכחי במפורש שמדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט - מה שיקשה עליו מאוד להגיש תביעות נוספות שיישענו על נסיבות דומות.
האם היה ניתן להכיר בזכותו של פ’ למעמד של שוכר - גם כשהוא לא מוגדר דייר מוגן - בגלל מגוריו בדירה במשך עשור?
לא במקרה הזה. מגורים ממושכים עצמם אינם יוצרים חוזה שכירות מחייב, בייחוד כשלא שולמו דמי שכירות, לא נחתם הסכם ולא היתה הסכמה מצד יתר השותפים בנכס. מה גם שפ’ בעצמו לא טען שהוא שוכר רגיל, אלא דייר מוגן, שהוא מעמד משפטי שונה לחלוטין.
האם תיאורטית ניתן היה למכור את הדירה "כתפוסה", תוך שמירה על מגורי פ’?
כן, אך זה היה משנה את ערכה של הדירה באופן משמעותי, ומפחית את התמורה שקיבלו היורשים האחרים. מכיוון שכל היורשים (כולל פ’) הסכימו מראש על מכירה של הדירה כפנויה, האפשרות הזו ירדה מהפרק עוד בתחילת הדרך. פ’ חתם על כך - ולא יוכל לטעון כעת אחרת.
האם הפינוי בתוך שלושה שבועות נחשב מיידי או חריג בהקשר משפטי?
שלושה שבועות נחשבים תקופה סבירה אך קצרה יחסית, לאור נסיבות המקרה. השופטת איזנה בין זכות הקניין של הרוכשים לבין העובדה שפ’ התגורר בדירה זמן רב, ולכן העניקה לו חלון זמנים מצומצם אך לא מיידי כדי לאפשר לו לארוז, למצוא מקום מגורים חלופי, ולהיערך לכל המעבר.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בצפת בינואר האחרון בתביעה שנגעה לדירה שהוריש אדם לילדיו. מדובר באב לשבעה שהכתיב בימיו האחרונים צוואה בעל-פה. בצוואה הזו, שנרשמה לאחר מכן ואושרה כחוק, הוא קבע כי 90% מדירתו - נכס שירש מהוריו בתחילת שנות האלפיים - יחולקו שווה בשווה בין 11 אחיו, ואילו 10% הנותרים יגיעו לילדיו, שבעה במספר. התוצאה: דירה אחת, 18 יורשים. לאחר פטירתו, הצוואה קיבלה תוקף משפטי באמצעות צו קיום צוואה. אלא שאז, אחד מאחיו של המנוח פנה לבית המשפט וביקש לבטל את הצו. הוא טען כי זמן קצר לפני מותו, אחיו הבטיח לו שהדירה כולה תהיה שלו, וכי הצוואה שנכתבה אינה משקפת את רצונו האמיתי. הוא הוסיף טענה נוספת: אשת המנוח שימשה עדה לצוואה, ולדבריו, כמי שעשויה לרשת נכסים אחרים, הדבר אסור על פי חוק. בצד השני עמד אחד מילדי המנוח, הנתבע בתביעה. הוא טען שמדובר בניסיון חסר בסיס לעכב את חלוקת הדירה בין היורשים, וביקש מבית המשפט לדחות את התביעה על הסף. הוא גם הבהיר שהחוק אינו אוסר על אשת המנוח לשמש עדה כשמדובר בצוואה בעל-פה, בניגוד לטענת האח.
- 1.תמיד 09/05/2025 08:54הגב לתגובה זובעצם לטפל בנכס.ושלא תחשבו גם בת שרק התעלקה מרחוק על הוריה כול השנים ובילתה את רוב שנותיה בבטלה מרצון ומששון תטען במקרה הטוב לזכויות מוגדלות בנכס ואם אפשר לנשל יורשת אחרת בתירוץ כזה או אחר מה טוב!

העתיד של גבעות עולם - בית המשפט קבע התמחרות על השליטה
הכרעה דרמטית בסכסוך שפילג את השותפות הציבורית לחיפושי נפט. לוסקין שהחזיק 16.8% טען לפערי כוחות וחשש שמניותיו "יירכשו בנזיד עדשים". בית המשפט: "התנהלותו של לוסקין הייתה כוחנית וחסרת תום לב". המשמעות: כל צד יוכל לגייס משקיעים חיצוניים להתמחרות
בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של טוביה לוסקין והורה סופית: ההיפרדות בין בעלי המניות בגבעות עולם נפט תתבצע באמצעות התמחרות במעטפות סגורות. ההחלטה מסיימת סאגה משפטית שנמשכה למעלה מעשור וכללה סדרה של הליכים בבתי המשפט המחוזי והעליון.
גבעות עולם נפט, שותפות ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ועוסקת בחיפושי נפט מאז 1993, מצאה עצמה בעין הסערה כאשר שתי קבוצות בעלי המניות בשותף הכללי - קבוצת בקר-בן דוד (הרוב) וקבוצת לוסקין (המיעוט) - נקלעו לסכסוך חריף בנושאי ניהול, ממשל תאגידי ואסטרטגיית הפקה. המחלוקת הגיעה לשיאה כאשר בית המשפט העליון קבע באוגוסט 2022 כי נדרשת היפרדות כפויה בין הצדדים מחשש לקיפוח עתידי.
הדילמה: פערי כוחות מול שיקולי צדק
לוסקין, שהחזיק ב-16.8% בלבד מהשותף הכללי נכון למועד פסק הדין הקודם, טען כי קיים פער כלכלי דרמטי בינו לבין קבוצת בקר-בן דוד. "בהינתן הפערים ביכולת הכלכלית ובשיעור ההחזקות, קיים חשש כי מניותיו של המערער יירכשו בהליך ההתמחרות 'בנזיד עדשים'", ציין הנשיא יצחק עמית בפסק הדין, תוך הכרה בבעייתיות הפוטנציאלית.
החשש לא היה חסר בסיס. כפי שהסביר בית המשפט, לוסקין יצטרך לגייס הון גדול פי כמה מזה שיידרשו המשיבים כדי לרכוש את חלקו, ועלויות המימון המשמעותיות עלולות למנוע ממנו אפשרות מעשית להיות הרוכש. "אם אברהם צופה את קשיי המימון של בנימין, הדבר ישפיע גם על המחיר אותו יציע", ציטט בית המשפט ממאמר אקדמי בנושא.
- גבעות עולם בצרות. המנכ"ל מודה: "בוחנים אפשרות מימון להמשך פעילות"
- גבעות הפסיקה את הקידוח במגד 6, המניה מתרסקת ב-58% ביומיים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אולם בסופו של דבר, שיקולי הצדק והאשם הכריעו את הכף. בית המשפט קבע כי "בניגוד מובהק לטענות קבוצת לוסקין אין המדובר בצד מקופח במובן הקלאסי של ההליך, אלא במי שנמצא כי התנהלותו כוחנית, לעומתית, חסרת תום לב ומגיעה כדי הפרת חובות האמון שלו כלפי החברה".

עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
בית משפט השלום בתל אביב גזר שמונה חודשי עבודות שירות על צעיר שניהל חנות שעונים ותכשיטים וביצע עבירות מס בהיקף של יותר מ-2 מיליון שקל. אף שחלפו כמעט תשע שנים מאז, ולמרות שלא השיב את כספי המחדל, החליט בית המשפט להעדיף את נסיבותיו האישיות של הנאשם ולמקם
אותו בתחתית מתחם הענישה, מכיוון שהוא מראה סימנים של שיקום, כולל לימודי משפטים שהוא עומד לסיים
בפסק דין שניתן השבוע בבית משפט השלום בתל אביב–יפו, ננעלה פרשה שנמשכה קרוב לעשור, ושבה עמד לדין אלון אברהם בן דוד, כיום בן 32, שבתקופה שבה ניהל חנות לשעונים ותכשיטים ביצע עבירות מס רחבות היקף. למרות היקף המחדל הכספי, שהגיע לסכום של 2,024,593 שקל, גזרה עליו השופטת ציפורה גילוני שמונה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בצירוף קנס בסכום כולל של 35 אלף שקל ומאסר על תנאי.
הסיפור החל באוגוסט 2016, אז היה בן דוד צעיר בן 23 בלבד שניהל חנות בתחום התכשיטים והשעונים. על פי עובדות כתב האישום, הוא ניכה מס תשומות בסך של יותר ממיליון שקל באמצעות חשבוניות מס פיקטיביות שהוצאו לו, מבלי שסופקו בפועל שירותים או סחורה. בנוסף, באותה תקופה הוא הוציא שמונה חשבוניות נוספות ליניב רותם שיווק תכשיטים, בסכום כולל של כמעט 7 מיליון שקל, שאפשרו קיזוז מע"מ שלא כדין. בית המשפט תיאר את מעשיו ככאלה שפגעו לא רק בקופה הציבורית, אלא גם באמון הציבור במערכת המס ובשוויון בנטל.
השופטת ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "כתוצאה מביצוע העבירות במקרה שלפניי נגרע מהקופה הציבורית סכום משמעותי בהיקף של 2,024,593 שקל... מעבר לפגיעה בקופה הציבורית, עבירות מסוג זה פוגעות גם בעיקרון שוויון הנשיאה בנטל המס ובחשיבות שימור מנגנון הדיווחים לרשויות המס. בנוסף, נגרמת פגיעה באמון הציבור בשלטון החוק".
"פחת הסיכון להישנות מעורבותו עם החוק"
במשך השנים שלאחר מכן, הסתבך בן דוד בחובות ונכנס להליכי פשיטת רגל. הוא ניסה לפתוח עסקים נוספים אך נכשל, ולבסוף מצא את עצמו מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו הקטנים בבית הוריו בראשון לציון. כיום הוא עומד לפני סיום תואר ראשון במשפטים, ובמקביל עובד כעוזר מנהל חדר כושר שבבעלות אחיו. שירות המבחן שהגיש תסקיר בעניינו התרשם כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו ואינו בעל דפוסי עבריינות מושרשים. עם זאת, צוין כי ישנם מוקדים המעלים סיכון, בהם חוסר יציבות תעסוקתית ודפוסי הסתרה מול קרוביו, לצד מוקדים חיוביים כמו לימודי המשפטים וחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות. בתסקיר נכתב כי, "בשקלול גורמי הסיכון אל מול גורמי הסיכוי, אנו מעריכים כי פחת הסיכון להישנות מעורבותו עם החוק בהקשר דומה". שירות המבחן המליץ להטיל עליו עבודות שירות לתועלת הציבור ולבטל את הרשעתו, אך בית המשפט לא אימץ המלצה זו במלואה.
- הרשלנות של המדינה הביאה לעונש קל במיוחד
- ביצע עבירות מס ב-12 מיליון שקל - ונשלח למאסר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיוני הטיעונים לעונש נחלקו הצדדים. התביעה ביקשה להחמיר ועמדה על כך שמתחם הענישה בעבירות דומות נע בין עשרה ל-20 חודשי מאסר בפועל, ואף הדגישה כי, "הנזק אשר גרם הנאשם לקופה הציבורית הוא משמעותי ועומד על כ-2 מיליון שקל". מנגד, סנגורו של בן דוד טען כי יש לזקוף לטובתו את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, את גילו הצעיר אז, את העובדה כי מדובר בעבירות טכניות ואת נסיבותיו האישיות והכלכליות הקשות כיום. לדבריו, "כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר, כאשר העבירות בוצעו ע"י הנאשם לפני כמעט למעלה מעשור ומאז עבר הנאשם תהליך משמעותי במסגרתו הוא עושה מאמץ אמיתי להשתקם".