אליעזר כרמל
צילום:

השפעת המחסור באג"ח הממשלתיות על כספי הפנסיה

אליעזר כרמל | (2)

באוקטובר הקרוב שוב צפוי פדיון ענק של אגח ממשלתיות מול גיוס מצומצם. הסכומים שנפדו נטו מראשית 2017 מגיעים לכ-60 מיליארדי שקלים. האוצר ממשיך במדיניותו לנצל את עודפי הספיגה הגבוהים מהמיסים על מנת לפדות אגחים ולהקטין החוב. משקל החוב הממשלתי במונחי תוצר ירד עד כדי 60-62%, שיעור קטן שאין דומה לו במרבית מדינות ה-OECD.

 

המחסור המתמשך באגח הממשלתיות מול הצבירה המאסיבית בקרנות הפנסיה שמביאה לדרישה רבה לאפיק סולידי, הביאו את התשואות לפדיון באגח של המדינה לשפל חסר תקדים. האוצר מצוי בדילמה: מחד, הקיטון בחוב הממשלתי מעלה את יוקרת המשק הישראלי בעולם ומצמצם את סכומי הריבית שיש לשלם על על החוב ב"עוגת התקציב", ומאידך, בעוד שגמלאי השנים האחרונות נהנו מעליית ערך חסכונותיהם נוכח רווחי ההון הריאליים המשמעותיים שהניבו האגח, נראה כי הפורשים לפנסיה בשנים הקרובות צפויים לסבול מירידת ערך נוכח סיכון השוק והאפשרות להפסדי הון כשהתשואות העתידיות יתאימו עצמן ל'סביבת הריבית" הגבוהה יותר.

המצב האנומלי שהתהווה בשוק האגח שלנו, מחייב את מנהלי ההשקעות בגמל, בביטוח חיים ובפנסיה "לגוון" את התיקים ברכיבים מסוכנים יותר על מנת להשיג רווחיות סבירה. הפניית כספים לא קטנים לרכישת אגח מעבר לים חשפה את הקרנות לסיכוני מט"ח שגרמו הפסד לא מבוטל נוכח ייסוף השקל מראשית השנה.

כזכור, אימצו מנהלי קרנות הכסף הפנסיוני את המודל הצ'יליאני המחייב צמצום במשקל האפיק המנייתי בתיקי ההשקעות ככל שהחוסך מתבגר יותר. המשמעות היא הצורך בהגדלת  משקל הרכיבים ה"סולידיים" לקראת הפרישה לגמלאות. מיותר לציין כי דרישה רגולטורית זו, גם אם היא הגיונית לימים כתיקונם, בעייתית מאד נוכח הסיכון הנוכחי בשוקי האגח.

כדי להכניס קצת פרופורציה, אציין כי קרנות הפנסיה נהנות מרכיב של אגח לא סחירות המונפקות להן ע"י האוצר ומניבות ריבית צמודה של כ-5% לשנה ואינן חשופות לסיכון השתנות הריבית הרובץ לפתחנו. ברם משקלן של אגח אלה בתיק ההשקעות אינו עולה על 30%.

 

אני סבור כי האוצר שאינו חוסך מאמצים להקל על מעמד הביניים בתחום הדיור, חייב להתייחס לאנומליה הנוכחית המדאיגה השוררת בשוקי האגח וצוברת תאוצה מיום ליום. נראה כי אנשי האוצר יעשו טוב אם יבחנו שימושים אחרים לעודפי הגבייה פרט להחזר החובות. הצע הנפקות גדול יותר יהווה תשובה לפדיונות ויאפשר לתשואות הנמוכות לחזור אט אט לרמה נורמלית המאפשרת פרישה בכבוד.

 

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    סמי 10/09/2017 22:48
    הגב לתגובה זו
    תודה.
  • 1.
    עקב עודף בתקציב אין צורך בהנפקת חוב (ל"ת)
    מאמר שגוי ולוקה 10/09/2017 17:26
    הגב לתגובה זו
איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

המטוס מספר 1 של מדינת ישראל

מתי עלה הרעיון לראשונה, איזה מטוס נבחר כדי למלא את הצורך, אילו טכנולוגיות הותקנו בו, איך נבחר שמו, וכמה כל זה עלה? כל מה שאפשר לספר על מטוס ה-VIP של מנהיגי המדינה



עופר הבר |
נושאים בכתבה בואינג איירבוס

מעטים הפרויקטים שעוררו בישראל כל כך הרבה סקרנות, ביקורת, שמועות וגם מסתורין כמו "כנף ציון", מטוס המנהיגים הרשמי של מדינת ישראל. למרות שכל ישראלי מכיר את שמו, רוב הסיפורים שמאחורי הפרויקט מעולם לא סופרו במלואם. מי חפץ בו? מי התנגד? אילו טכנולוגיות הותקנו בו? ומדוע המטוס כמעט לא המריא בכלל במשך שנים?

אומנם הפרויקט נולד מתוך צורך ביטחוני ותדמיתי, אך הפך במהרה לאחת הסאגות הארוכות בתולדות התחבורה האווירית בישראל. מאחורי הדלתות הסגורות, אנשי משרד הביטחון, חיל האוויר, יועצי תקשורת ומהנדסי תעופה ניהלו במשך שנים דיונים שהציבור כמעט ולא שמע עליהם.

הרעיון להצטייד במטוס ממשלתי רשמי עלה כבר בתחילת שנות ה־2000, אך רק ב-2013 הוקמה ועדת גולדברג בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג בשיתוף עם מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל.) עידו נחושתן ואישים נוספים במטרה לבחון את ההיתכנות הכלכלית לרכישת מטוס, את הבעיות במצב הקיים ואת הדרכים לתיקונן. לאחר שהוועדה שמעה חוות דעת של אישים מהמוסד, שב״כ והמטה לביטחון לאומי, המליצה והצדיקה את הצורך ברכישת מטוס ייעודי להטסת ראשי המדינה. 

מאחורי הקלעים, הסיבה לא נולדה רק מהפן הביטחוני אלא גם משורה של תקריות מביכות. למשל, בביקור מדיני בדרום אמריקה, מטוס אל על החכור למטרת הביקור כמעט ולא הורשה להמריא עקב מחלוקת בירוקרטית בין חברות שירותי הקרקע. המשלחת הישראלית נתקעה במשך שעות בטרמינל צדדי.

באירוע אחר, בעת ביקור באירופה, סודרה במטוס מסחרי “סוויטה” עבור ראש הממשלה, אך גודל המיטה ששלחו לא התאים לרוחב הדלת, והצוות נאלץ לפרק אותה במקום ולהרכיבה מחדש בתוך המטוס.

איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

המטוס מספר 1 של מדינת ישראל

מתי עלה הרעיון לראשונה, איזה מטוס נבחר כדי למלא את הצורך, אילו טכנולוגיות הותקנו בו, איך נבחר שמו, וכמה כל זה עלה? כל מה שאפשר לספר על מטוס ה-VIP של מנהיגי המדינה



עופר הבר |
נושאים בכתבה בואינג איירבוס

מעטים הפרויקטים שעוררו בישראל כל כך הרבה סקרנות, ביקורת, שמועות וגם מסתורין כמו "כנף ציון", מטוס המנהיגים הרשמי של מדינת ישראל. למרות שכל ישראלי מכיר את שמו, רוב הסיפורים שמאחורי הפרויקט מעולם לא סופרו במלואם. מי חפץ בו? מי התנגד? אילו טכנולוגיות הותקנו בו? ומדוע המטוס כמעט לא המריא בכלל במשך שנים?

אומנם הפרויקט נולד מתוך צורך ביטחוני ותדמיתי, אך הפך במהרה לאחת הסאגות הארוכות בתולדות התחבורה האווירית בישראל. מאחורי הדלתות הסגורות, אנשי משרד הביטחון, חיל האוויר, יועצי תקשורת ומהנדסי תעופה ניהלו במשך שנים דיונים שהציבור כמעט ולא שמע עליהם.

הרעיון להצטייד במטוס ממשלתי רשמי עלה כבר בתחילת שנות ה־2000, אך רק ב-2013 הוקמה ועדת גולדברג בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג בשיתוף עם מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל.) עידו נחושתן ואישים נוספים במטרה לבחון את ההיתכנות הכלכלית לרכישת מטוס, את הבעיות במצב הקיים ואת הדרכים לתיקונן. לאחר שהוועדה שמעה חוות דעת של אישים מהמוסד, שב״כ והמטה לביטחון לאומי, המליצה והצדיקה את הצורך ברכישת מטוס ייעודי להטסת ראשי המדינה. 

מאחורי הקלעים, הסיבה לא נולדה רק מהפן הביטחוני אלא גם משורה של תקריות מביכות. למשל, בביקור מדיני בדרום אמריקה, מטוס אל על החכור למטרת הביקור כמעט ולא הורשה להמריא עקב מחלוקת בירוקרטית בין חברות שירותי הקרקע. המשלחת הישראלית נתקעה במשך שעות בטרמינל צדדי.

באירוע אחר, בעת ביקור באירופה, סודרה במטוס מסחרי “סוויטה” עבור ראש הממשלה, אך גודל המיטה ששלחו לא התאים לרוחב הדלת, והצוות נאלץ לפרק אותה במקום ולהרכיבה מחדש בתוך המטוס.