ההפגנות נגד מתווה הגז חושפות בעיה גדולה בהרבה

במוצ"ש הקרוב ייצאו שוב אלפי ישראלים להפגין נגד מתווה הגז, בטענה כי מדובר ב'שוד' ובהעברת כח רב מדי לטייקונים. אבל מתווה הגז, רע או טוב ככל שיהיה - הוא נושא שולי לגמרי לדעתי, בוודאי אם לרגע נעצור, ונעשה זום-אאוט על האווירה ששוררת במדינה:

בשבוע שעבר, עם קיום ההפגנות כנגד המתווה נעצרו חלק ממארגני ההפגנה (כולל כאלו שלא נכחו שם), ללא שום 'הכלה' של המשטרה, גם אם ההפגנות חרגו מעט ממספר האנשים שאושרו להגיע. מי שחווה תחושת דז'ה-וו לא טועה: גם בנסיונות חידוש המחאה ב-2012, שנה לאחר ההפגנות הגדולות ביותר שראתה המדינה, נעצרו מארגני המחאה, וההפגנות הושתקו במהירות.

המדינה לא רק עוצרת באופן גס את מארגני המחאות, אלא מונעת מהבאים בתור, את ואתה, שאולי תרצו יום אחד לומר משהו - לארגן את המחאה הבאה, ולהבין שפשוט אין טעם: 'מה אני צריך את כאב הראש הזה', כנראה תחשבו לפני שתצאו להפגין, שלא לדבר על לארגן הפגנה. לראיה, אחד ממארגני ההפגנות בשבוע שעבר טוען כי "אמרו לי שכדאי לי לרדת מארגון הפגנות נגד הגז".

"אינני מסכים למילה מדבריך - אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם": אימרה מפורסמת המיוחסת לפילוסוף הצרפתי וולטר, כמעין סיכום של אמונותיו: נראה כי הגענו למצב בו קובעי המדיניות מוכנים להיהרג אך ורק כדי שאלו שלא חושבים כמוהם לא ישמיעו את דעותיהם. האם מדינת ישראל, כמדיניות, לא מאפשרת לאזרחיה להפגין על נושאים החשובים לדעתם?

• בואו נהיה גם פרקטיים: כן, צריך קזינו באילת
• הריח המסריח הנודף ממכירת דורי - והפגיעה האנושה בציבור

הדאגה שלי כאזרח לא מסתיימת כאן השבוע פורסם כי ראש הממשלה (וגם שר החוץ, הכלכלה, התקשורת והיחסים הבין-לאומיים) הציב בישיבת הממשלה האחרונה סטופר של 3 דקות, זה זמן הדיבור שהוקצב לכל שר. אפשר להתעכב על העובדה כי ראש הממשלה לא מוצא לנכון למנות שר חוץ בעוד מדיניות החוץ שלנו זקוקה לאישיות בעלת שיעור קומה שתגן על החרמות שמארגנת לנו היבשת השכנה, אבל כעת אנו מגלים כי גם התפקידים שכן מאויישים פשוט לא מעניינים את ראש הממשלה שלנו ודברי השרים, אותם מינה בעצמו צריכים להיות מוגבלים ל-180 שניות בלבד. כי למי אכפת מה חושב שר הרווחה, או השר לאיכות הסביבה? אפילו הקבינט המדיני-בטחוני נהיה אימפוטנט לגמרי - וכאשר החליט שלא להחזיר גופות מחבלים, הגופות הוחזרו גם הוחזרו.

תראו, איני יוצא בעד או נגד צד פוליטי מסויים - מדובר בתנהלות של זה שעומד בראשות הממשלה, כשבפועל דעתו - ורק דעתו - היא זו שקובעת.

אך טבעי הדבר, שאדם עם כל כך הרבה כח ישדרג את מעונו בעלות של 400 מיליון שקל וירכוש מטוס פרטי ב-650 מיליון (אותו סכום שיעלה להעלות את שכר החיילים לשנה שלמה) בהתאם למדינות אותן נראה שאנחנו רוצים לחקות. אדגיש כי ייתכן מאוד שרכישת המטוס הינה פעולה נכונה מבחינה כלכלית, אך קשה שלא לחוש שמישהו כאן שוכח שהוא אמור לעבוד בשבילנו, האזרחים.

נראה כי ה"דמוקרטיה" המגוחכת שלנו מתחילה ומסתיימת בהליכה לבחירות בלבד (בעניין הזה לפחות אנחנו הלכנו להצביע 4 פעמים ב-9 השנים האחרונות), כשאפילו תקציב המדינה, שאמור לקבוע את תכנית העבודה של הממשלה לשנה הבאה, תוכנן לעבור ביום רביעי בוועדת הכספים לפני שהגיעו להסכמות בנושא תקציב הביטחון, החלק הגדול ביותר בתקציב: כל הנוגעים בדבר ידעו כי מדובר בתקציב שונה לחלוטין מזה שיעבור, אבל הדד-ליין, הו הדד-ליין, עשוי להפיל את הממשלה: ולכן, מבחינת הקואליציה סביר יהיה להעביר אותו, ולשנות אותו לחלוטין מיד לאחר מכן.

• טראמפ הוא פיל בחנות חרסינה, אבל לא ישבור את הכלים
• ההיגיון מאחורי השיגעון - מה טראמפ מנסה להשיג ולמה ייתכן שהנפילות ייעצרו?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אפשר ורצוי להתווכח על מדיניותם של הממשלה והעומד בראשה בשלל הנושאים שעל סדר היום, וייתכן כי זו הממשלה המתאימה ביותר למדינה בעת הזו; אך יש דברים שאמורים להיות בקונצנזוס בהם הדמוקרטיה, שהיא לא סתם בירוקרטיה שמפריעה לשלוט, אלא שלטון העם, השלטון שלנו.

שמאלנים וימנים, עצרו לרגע האם בכזאת מדינה אנחנו רוצים לחיות? האם כך מתנהלת מדינה סבירה? הוויכוחים בינינו ('אפילו' על מתווה הגז; שם חל בלבול רציני בין שמאל וימין כלכלי) נראים כעת כל כך שוליים - כשהדמוקרטיה כולה בסכנה, לא פחות. דמוקרטיה רק מתחילה בהליכה לבחירות כלליות, אבל אצלנו שם היא גם מסתיימת.

דמוקרטיה היא בהחלט שיטת שלטון גרועה (ואני מתפתה להשתמש בציטוט השחוק של צ'רצ'יל כי היא 'שיטה גרועה - אך הטובה ביותר מבין החלופות') אבל אם אנחנו מחליטים שהיא מה שמתאים לנו הגיע הזמן שנשים לב שהיא נעדרת כבר שנים, ואנחנו צריכים להילחם עליה.