לאחר העלייה הגדולה: עד כמה כדאי להשקיע בזהב?

אריה גורן, אנליסט גלובלי בכלל פיננסים, מתייחס בטורו למצב הזהב בעולם, מחירו וכדאיות ההשקעה בו
אריה גורן | (7)

לאחר העלייה המרשימה בשיעור של 17% במחיר הזהב מאמצע מאי השנה ועד ל-05 באוקטובר, בו נרשמה פסגה במחיר הזהב של 1,798.10 דולר לאונקיה, חל תיקון מסוים במחיר הזהב, ומחירו האחרון 1,714.70 דולר לאונקיה נמוך ב-4.6% מהפסגה של חודש אוקטובר. מחיר הזהב האחרון נמוך גם ב-10.9% מערכו הגבוה ביותר אי פעם, 1,923.7 דולר לאונקיה שנרשם ב-6 לספטמבר 2011. יש לציין, שבמחירים ריאליים מתואמים לאינפלציה כבר היה מחיר הזהב גבוה הרבה יותר בעבר - מחירו בתחילת 1980, 850 דולר לאונקיה, שקול ל-2,260 בדולרים של ימינו.

מועצת הזהב העולמית (World Gold Council) פרסמה בשבוע שעבר דוח על הביקוש העולמי לזהב ברבעון השלישי של השנה, נקודות עיקריות מהדוח: הביקוש העולמי לזהב ברבעון השלישי של שנת 2012 הסתכם ב-1,084.6 טון, בשווי 57.6 מיליארד דולר. הביקוש לזהב היה גדול ב-10% מהביקוש ברבעון הקודם, אבל היה נמוך ב-11% מביקוש השיא לזהב שנרשם ברבעון המקביל בשנת 2011, בעיקר בגלל ירידה משמעותית בביקוש למטבעות ומטילי זהב.

הביקוש לזהב לתכשיטים ולשימוש במוצרי טכנולוגיה ירד מעט בהשוואה לרבעון המקביל, לעומת זאת הביקוש לזהב להשקעה בקרנות סל עלה בצורה חדה. בנקים מרכזיים של מדינות הוסיפו לרכוש זהב אבל במידה קטנה יותר מאשר בשנה הקודמת.

בעקבות הנסיקה הגדולה במחיר הזהב, שהחלה בשנת 2002, השתנתה מאוד החלוקה של הביקוש לזהב. מחיר הזהב הממוצע ב-2001 היה 272 דולר לאונקיה, והשנה מחירו הממוצע, 1,691 דולר לאונקיה, גבוה מפי שישה. בעוד שב-2001 80% מהביקוש לזהב היה לתכשיטים ורק 10% להשקעה, ב-2011 רק 43% מהביקוש לזהב היה ליצור תכשיטים ו-47% מהביקוש היה להשקעה. ככל שמחיר הזהב עולה הביקוש לתכשיטים יורד, חלק גדול מהרוכשים הפוטנציאלים של תכשיטים נרתעים מהמחיר הגבוה, אבל הביקוש לזהב לצורכי השקעה עולה, המשקיעים ששומעים שמחיר הזהב נוסק מעדיפים "להצטרף לחגיגה".

הביקוש לזהב ממשי, בעיקר בהודו ובסין, הוא גורם משמעותי ביותר בביקוש העולמי הכללי לזהב. הודו היא צרכנית הזהב הגדולה בעולם ונהוג שם לחלק מתנות מזהב באירועים ובחגים. הודו צרכה 30% מהצריכה העולמית לזהב לתכשיטים, מטבעות ומטילים ברבעון השלישי ב-2012, וסין צרכה 23.8% מהכמות הכללית.

התנהגות הבנקים המרכזיים של המדינות היא גורם חשוב ביותר בקביעת המגמה של מחירי הזהב. הבנקים המרכזיים מחזיקים חלק מעתודות המטבע שלהן במטילי זהב. הבנק המרכזי של ארצות הברית מחזיק בכמות הגדולה ביותר - 8,133 טון - המהווים 74% מהעתודות שלו ושקולים לכלל התפוקה העולמית ממכרות ב-3.5 שנים. הבנק המרכזי של גרמניה מחזיק 3,402 טון זהב, 70% מהעתודות שלו. בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, כשהיו מחירי הזהב נמוכים, הקטינו הבנקים המרכזיים את החזקותיהן בזהב. ממשלת בריטניה הגדילה לעשות כשמכרה בשנת 1999 395 טון זהב במחיר של 275 דולר לאונקיה, ב-21.8 מיליארד דולר פחות מערך הזהב היום.

כדי למנוע ירידה תלולה בערך אותן החזקות הגיעו הבנקים המרכזיים ל"הסכם וושינגטון לזהב" (WAG), המגביל ל-500 טון את סך כל הזהב שהם יכולים למכור בשנה. כיום להסכם הזה אין משמעות, כיוון שהבנקים המרכזיים נעשו בשנים האחרונות רוכשים נטו של זהב, בייחוד הבנקים המרכזיים של סין, דרום קוריאה ומדינות נוספות בדרום מזרח אסיה. הדבר מלמד שהבנקים המרכזיים מעריכים כיום שההשקעה בזהב משתלמת לאורך זמן. בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה רכשו בנקים מרכזיים 374 טון זהב.

ההערכה הכללית שהביקוש לזהב יוסיף לעלות וצפוי המשך עלייה במחירו. תוכניות התמריצים לעידוד הכלכלות, של ארצות הברית, האיחוד האירופי, סין ויפן, צפויות להזרים כסף רב למערכת הכלכלית העולמית כך שהחשש מהתפרצות אינפלציה יגרום למשקיעים רבים לברוח לזהב הנחשב כהגנה מפני ירידת ערך הכסף. העלייה בביקוש לקרנות סל המשקיעות בזהב ברבעון האחרון, כמו גם המשך רכישות הזהב על ידי בנקים מרכזיים של מדינות מלמדים על מגמה זו.

שוק הסחורות בשבוע האחרון

במסחר בסחורות בשבוע שעבר לא נרשמה מגמה אחידה: אחדות מהסחורות עלו ואחרות ירדו. מדד הסחורות הרציף CCI של CRB, המורכב מ-17 סחורות עיקריות במשקל שווה כל אחת, עלה בסיכום שבועי ב-0.35%. מדד CCI נמוך כיום ב-18.9% משיא כל הזמנים, שנרשם ב-20 באפריל 2011. בטבלה שלהלן מפורטים השינויים במחירי הסחורות העיקריות, במדדי המניות ובשערי המטבעות בשבוע שעבר וב-12 החודשים האחרונים.

איך משקיעים בזהב?

בישראל נסחרות תעודות הסל, "מבט זהב", "פסגות סל זהב", "קסם זהב", "הראל סל זהב" ו"תכלית זהב". באמצעות חשבון ב-ATRADE אפשר להשקיע באופן ישיר ונוח בזהב בשני הכיוונים: קנייה ומכירה.

קרן הסל הסחירה ביותר לזהב, SPDR Gold Shares משקיעה בזהב ממשי, מלאי הזהב שהקרן מחזיקה כיום, כ-1,300 טון, גדול מההחזקות של כל אחד מהבנקים המרכזיים של סין, שווייץ ויפן. הקרן נסחרת כמניה לכל דבר בבורסת ניו יורק בסימול GLD ודמי הניהול הם 0.40% לשנה. קיימות גם אופציות call ו-put לקרן הסל הזו.

תעודת הסל שורט כפול על הזהב PowerShares DB Gold Double Short ETN נסחרת בבורסת ניו יורק בסימול DZZ. תשואת התעודה היא ביחס כפול לירידה במחיר הזהב, ומתאימה למי שצופה ירידה במחיר הזהב וחפץ למנף את רווחיו. דמי הניהול 0.75% לשנה.

* אריה גורן הוא מרצה בכיר בקורסים סחורות וחוזים עתידיים והשקעות בחו"ל במכללת MIBI ללימודי שוק ההון באונליין, www.mibi.co.il.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    דרור 20/11/2012 09:30
    הגב לתגובה זו
    לא אצל החברה הממשלתית שדורת 300% פרמיה. לכו לסוחרים באלנבי. כמה מאות מטרים צפונה לסניף של החברה הממשלתית.
  • 4.
    מה עם השקעה במניות מכרות זהב שעברו מימוש / ניעור חזק?! (ל"ת)
    אחד העם 19/11/2012 13:35
    הגב לתגובה זו
  • יותם 20/11/2012 00:25
    הגב לתגובה זו
    חברת הכרייה הגדולה בעולם, נחתכה חזק לאחרונה ומהווה היום הזדמנות קניה. מחלקת דיבידנד בשבוע הבא. ממליץ בחום.
  • 3.
    דודו 19/11/2012 13:16
    הגב לתגובה זו
    שכותב את דבריו לא לשגות ולפשפש בחומר לפני שהוא לוחץ על send
  • 2.
    האם כדאי להשקיע בבוליון של החב למדליות? (ל"ת)
    רחלי 19/11/2012 11:39
    הגב לתגובה זו
  • אריה 19/11/2012 12:23
    הגב לתגובה זו
    בהשקעה בבוליון של החברה למדליות קיים פרמיום על מחיר הזהב. בנוסף יש עלות ביטוח ואחסון, כך שמבחינת השקעה קרן סל עדיפה.
  • 1.
    אירה יש פער שבועי בחוזים הוא חיב להיסגר 1625 (ל"ת)
    הברבור הירוק 19/11/2012 10:03
    הגב לתגובה זו
AI שעון חול (גרוק)AI שעון חול (גרוק)

ישראל מפגרת במרוץ ה-AI? באמת?

ד"ר אדם רויטר, יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה" על הולדת המיתוס שישראל "פספסה את מרוץ ה-AI" -  ולמה הנתונים מראים את ההפך

ד"ר אדם רויטר |
נושאים בכתבה AI

במסגרת דברים שהתקבעו בתודעה אצל חלק מהציבור בנוגע לכלכלה ולהייטק הישראלי ופרשנים שונים חוזרים ומעלים אותם כאילו זו אמת לאמיתה (כמו למשל סיפורי ה"משבר בהייטק"), עולה גם הנושא שישראל "פספסה" את מרוץ ה-AI, שישראל "לא שם", שישראל לא מקבלת מספיק השקעות בתחום, לא משתלבת ועוד כל מיני רעיונות מהסוג הזה.

אז בואו ננסה, בעזרת סטטיסטיקות, עובדות ומספרים, לעשות סדר וגם לפוצץ את הטענה הפיקטיבית הזו. לשם כך נצטרך גם להבין מדוע ההייטק הישראלי כמעט אינו מצוי וגם אינו יכול להיות מצוי במרוץ לבניית "המוח" של מהפכת ה-AI, אלא מתמקד בבניית נגזרות מבוססות מוח ה-AI לכלי יצירה בפני עצמם, ליישומים ולהטמעות. לסיום, גם ננסה להבין במה מועילה לנו יוזמת Pax Silica.

לוגיקה

נתחיל בקצת לוגיקה. אם ישראל היא אלופת העולם בתוצר הייטק לנפש, אלופת העולם במספר עובדי הייטק לנפש, עם מספר חברות הייטק ביחס לסך החברות במשק שהוא הגבוה בעולם, אז מדוע שישראל לא תצליח במרוץ ה-AI? חשוב מכך, אם יש באופן יחסי כ"כ הרבה אנשים שמבינים בהייטק ומצויים בעולמות ההייטק, מישהו מעלה על דעתו שישראל לא תהיה מהמדינות המובילות והזריזות בכל הקשור להטמעת AI במשק? בשימוש מושכל ב-AI?

אבל נכון, יש לא מעט מקרים בהם לוגיקה לחוד ומציאות לחוד. אז בואו נצלול ונתחיל בקצת עובדות מספרים וסטטיסטיקות.

ריכוז עובדי ה-AI המיומנים הגדול בעולם יושב בישראל, כך לפי חברת לינקדאין בהתבסס על נתוני 2024:

             ריכוז עובדי ה-AI המיומנים בעולם

למה שזה יפתיע? הרי אומרים לנו תמיד שהישראלים הכי זריזים, הכי גמישים, הכי מאלתרים וגם הכי יודעים מהר להטמיע. אז ברור שהישראלים ירוצו במהירות בראש החץ של התחום החדש והכה מבטיח הזה.

נוסיף לכך שאימוץ ה-AI בענף ההייטק הישראלי הוא מהגבוהים בעולם: ממש לאחרונה התפרסם ש-95% מהעובדים משתמשים באופן קבוע ב-AI, 78% מהם מדי יום. כך עולה מסקר מקיף שביצעה רשות החדשנות בשיתוף מכון ברוקדייל בקרב יותר מ-500 עובדי הייטק ממגוון נרחב של חברות וסטארטאפים בישראל.

נמשיך בכיוון נוסף: ישראל לא מקבלת מספיק השקעות ב-AI? זו טענה מאד נפוצה. להלן גרפים שמפריכים זאת לחלוטין:

מכרה
צילום: Paul Carmona, Unsplash

"רנסנס" תעשייתי - מתכוננים לגל הבא

עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות, על האופן בו מהפכת ה-AI חושפת את צוואר הבקבוק האמיתי של הכלכלה הגלובלית: תשתיות, עיבוד וקיבולת תעשייתית

עידן אזולאי |

הדיון בהתפתחות האבולוציונית של הבינה המלאכותית עבר לאחרונה מהשלב של "כמה ישתמשו?" לשלב של "מה המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש השוטף בטכנולוגיה החדשה והמהפכנית הזו". הסחורות התעשייתיות תופסות בדיון הזה נתח הולך וגובר. די להביט בגרף של תעודת הסל COPX Global X Copper Miners ETF 1.66%   שכוללת את חברות כריית הנחושת הגדולות בעולם שעלתה ב 83% מתחילת השנה כדי להכיר בכך שההדף של המהפכה הטכנולוגית החדשה מגיעה למקומות רבים ורחוקים שחלקם היו נשכחים למדי במשך זמן רב.

                                                        גרף של תעודת הסל COPX

בסוף 2025 שוק הסחורות התעשייתיות נראה פחות כמו עוד “סייקל” של ביקוש והיצע, ויותר כמו השתקפות של המציאות של הכלכלה הגלובלית. העולם גילה שוב שהחלק הפיזי של הצמיחה, מתכות, כימיקלים, ציוד חשמל כבד ותשתיות צומחת במקביל להתפתחות של הטכנולוגיה. אלא שכאן טמונה התזה המרכזית של האירוע הזה, שלא לומר מגה אירוע. לא די בכך שמדינה מסוימת מחזיקה באדמה נחושת, ליתיום או יסודות נדירים. הכוח האמיתי נמצא במקום שבו החומר עובר עיבוד והופך ליכולת תעשייתית שמספקת מוצר ביניים קריטי. מי ששולט ביכולת הזו, בזיקוק, בהפרדה, בטיהור ובייצור של חומרים מתקדמים, שולט בברז.

צוואר הבקבוק של העשור

כדי להבין למה זה הופך לצוואר הבקבוק של העשור, יש לבחון את המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש והפיתוח של הבינה המלאכותית. דאטה־סנטרים הם מפעלים של חשמל וקירור. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומי (IEA), צריכת החשמל של דאטה־סנטרים צפויה יותר מלהכפיל את עצמה עד 2030. בארה״ב דאטה־סנטרים צפויים להסביר כמעט מחצית מצמיחת הביקוש לחשמל עד 2030. המשמעות היא שבכל פעם שמדברים על “עוד שכבת מודלים”, בפועל מדברים על תוספת של עוד שכבת כבלים, שנאים, לוחות חשמל, מערכות קירור ומים. כאשר מערכת כזו גדלה כל כך מהר, היא לא נתקעת במחסור בנחושת בלבד, היא נתקעת ביכולת העיבוד ובקצב אספקת הציוד הכבד שמחבר בין החשמל לבין החישוב. 

הנקודה הזו מסבירה למה נחושת הפכה שוב למדד הסנטימנט של הכלכלה הפיזית. העלייה החדה במחיר הנחושת (כמו גם במתכות תעשייתיות אחרות) הן עדות לכך שהשוק מתמחר את עלות ההרחבה של רשתות, תחבורה חשמלית ודאטה־סנטרים. אלא שכאן מגיע אחד האלמנטים הכי חשובים אשר ממחישים שהבעיה היא לא רק בסחורה, אלא בקיבולת התעשייתית. לשם דוגמה, זמני אספקה ממוצעים של שנאים לגנרטורי ענק הגיעו ברבעון השני ל 143 שבועות, לא רק בגלל הביקוש הגובר, אלא גם בגלל שבתוך ארה"ב אין די יכולת ייצור של שנאים. 

לפי מקנזי, זה מסביר מדוע חיבורים לרשת מתארכים, פרויקטים נדחים, ולמה חברות ענק מוכנות לחתום על חוזי חשמל ארוכי טווח. כל זה יוצר חשש שמגבלות תשתית וזמינות הופכות לבעיה אסטרטגית. הגרף המצורף ממחיש את הבעיה. האתגר אינו הימצאות מחצבים נדירים, אלא העדר היכולת לייצר, לעבד ולשלח אותם. הגרף מתאר את שיעור הריכוזיות שמוחזק בידי סין בשלבים שונים של הייצור והעיבוד של כמה סחורות חיוניות.