מאז התפרצות מגפת הקורונה, דיווחנו כאן בהרחבה על השינויים והטלטלות של שרשרת האספקה העולמית, שחווה זעזועים קשים. בין סגירת הכלכלות הגדולות בעולם, לסערות באוסטרליה ובסין, ספינת אוור גיוון שנתקעה בתעלת סואץ והשביתה 10% מהתעבורה הימית הגלובלית, נוצרו צווארי בקבוק לכל אורך הגלובוס, כשספינות תקועות מחוץ לנמלים בשל חוסר היכולת לפרוק את מרכולותיהן.   אז למרות שחברות השינוע הימיות כמו צים או מולר מארסק  A.P. MOELLER-MAERSK A/S (AMKBY) מרוויחות ועוד סביר להניח שירווחו הרבה (צים הרוויחה ברבעון האחרון הכי הרבה לחברה ישראלית מאז ומעולם), עובדי הלשכה הבינ"ל לספנות (ICS), שלחו מכתב למנהיגי העולם שהתכנסו באו"ם, בו הם מתריעים כי הם נשחקים אחרי קרוב לשנתיים של התמודדות עם המגפה והזהירו מ"קריסה של מערכתית של מערכת השינוע הגלובלית". >>איך אפשר להרוויח מהמשבר בשרשרת האספקה העולמית? זאת לאחר שרבים מהעובדים לא דרכו על אדמה מוצקה למעלה משנה, לא זכו לחיסונים מאושרים על ידי ארגון הבריאות העולמי, כשרבים התפטרו בשל העומסים הבלתי סבירים. בשיא המגפה בשנה שעברה, בשיא המגפה, 400,000 עובדים לא יכלו לרדת מהספינות, ומאז חלקם עובדים בלי חוזה בתוקף.   גם נהגי משאיות נאלצו לאכול הרבה לוקשים, הן בשל מחסור בכוח אדם והן בשל מדיניות סותרת בין מדינות, כשלדוגמה נהגים במעבר ברנר שבין אוסטריה לאיטליה היו תקועים במשאיות בלילות בטמפרטורות שמתחת ל-0 מעלות, בשל העובדה כי ממשלות לא החריגו את עובדי הסקטור ודרשו מכולם בדיקות PCR.   "שרשראות האספקה הגלובליות מתחילות להדק חגורות בשל לחץ מצטבר של שנתיים על עובדי השינוע וזה מתחיל לגבות מחיר", כתבו במכתב שנחתם גם על ידי איגוד התחבורה האווירית (IATA), האיגוד הבינ"ל לשינוע בדרכים (IRU) ואיגוד עובדי השינוע העולמי (ITF).   "כל סקטורי השינוע רואים מחסור בעובדים, כשהצפי הוא שעוד יעזבו בשל טיפול רעוע שקיבלו מיליוני עובדים במהלך המגפה, מה ששם את שרשרת האספקה בסיכון גבוה יותר", המשיכו וביקשו שהמנהיגים ייצרו מנגנון אחיד שיוכל לסייע להם.   סטיבן קוטו, מזכ"ל ה-ITF אמר כי "שרשרת האספקה העולמית מאוד שברירית ותלויה ביורד ים מהפיליפינים, או נהג משאית כדי להעביר את הסחורות. הגיע הזמן שהממשלות ענו על הצרכים של עובדי הסקטור".   חדשות רעות מאוד לעולם בשנה שעברה העולם הומדרני חטף זעזוע שכמותו לא ידע. נכון, בעבר היו מגפות וכאלה קשות יותר מאשר הקורונה, אבל אחרי קצת יותר ממאה שנה של שקט – מאז השםעת הספרדית שפרצה בסוף מלחמת העולם הראשונה – היה שקט בגזרת הפנדמיות הבינ"ל.   למזלנו, בעידן המודרני, גם עם הסגר האנושי הגדול בהיסטוריה, שהחל בסין, עבר משם לאירופה, ארה"ב, הודו ומרבית העולם, הכלכלה הצליחה לתפקד בשל שני סקטורים מרכזיים. הראשון הוא כמובן הטכנולוגיה, שהצליח לחבר בין האנשים הכלואים בבתיהם ולגשר את הפער הכלכלי שנוצר, אפשר לעסקים להמשיך לנשום ולציבור להזמין מוצרים באינטרנט.   הסקטור השני שהשלים את היכולת המודרנית לשרוד בתנאים כל כך קשים, היה סקטור השינוע הגלובלי. הסקטור מורכב ממשאיות, מטוסים ובעיקר ספינות משא עצומות, שאחראיות על כ-90% משינוע הסחורות בעולם.   וכאמור, ענקיות השילוח נהנו ונהנות משנתיים של שיאים בהכנסות בעקבות המצב, כשבסקטור התעופה מרכיב השילוח הפך לחבל הצלה כמעט יחיד בצל קריסת התנועה הבינ"ל.   אמנם עוד לפני המגפה היה טרנד גלובלי של הפחתת כוח אדם והעברת יותר ויותר תפקידים לידי מכונות ומחשבים, עדיין, החברות הללו צריכות את רבי החובלים, את המהנדסים ועובדי התחזוקה הימיים כדי להפעיל את הספינות ולייצר הכנסות. אם ייווצר מחסור מהותי בכוח אדם, הספינות לא יוכלו לשוט לשום מקום ולא יהיה מי שיעביר קמח, נפט, הזמנות מעליבאבא ALIBABA GROUP (BABA) או אמזון AMAZON (AMZN) ועוד ועוד ועוד.   לאחרונה העריכו מנהלי נמלים בארה"ב כי המשבר בשרשרת האספקה העולמית ייכנס עמוק לתוך 2022, אבל הוא עלול להתארך, אם הסקטור לא ימצא את כוח האדפ המתאים כדי לעמוד ביעדים. זה לבד יכול להכניס לא מעט כלכלות וחברות בינ"ל לסחרור כלכלי, שסופו יכול להיות רע ומר.