שבבי AI (AI)
שבבי AI (AI)

רוצים למכור לסין? שלמו מס נוסף - אנבידיה ו-AMD יעבירו 15% מהכנסותיהן בסין לקופת ארה"ב

הכל זה ביזנס - ההסכם החריג בין ענקיות השבבים לבית הלבן מעורר תהיות לגבי האיזון בין שיקולי ביטחון לאומי לאינטרסים עסקיים; איך המס ישפיע על מניית אנבידיה?



עמית בר | (3)

בהסדר יוצא דופן שמסמן תפנית במדיניות הסחר האמריקאית, אנבידיה ו-AMD הסכימו להעביר 15% מהכנסותיהן ממכירת שבבי AI בסין ישירות לאוצר האמריקאי. בתמורה, החברות יקבלו רישיונות ייצוא לדגמי שבבים מותאמים לשוק הסיני, צעד שלא נראה כמותו בעשורים האחרונים. למעשה טראמפ שוב מאותת שהכל זה ביזנס. הכל עסקים. רוצים למכור לסין יש לזה מחיר - תשלמו.    

ההסדר מתמקד בשבבים שעוצבו במיוחד לעמידה בהגבלות הייצוא האמריקאיות: ה-H20 של אנבידיה וה-MI308 של AMD. למרות שמדובר בגרסאות "מוחלשות" של המעבדים המתקדמים, הם עדיין מעוררים מחלוקת רבה בבייג'ינג, שם גורמים רשמיים טוענים לבעיות ביצועים ופרצות אבטחה. אלא שלסינים אין ברירה והם הזמינו בהיקפים גדולים בחודשים האחרונים. 

עסקה בשווי מיליארדים - אבל במחיר אסטרטגי

הנשיא טראמפ, מקדם מדיניות של "תמורה מיידית" - החלפת הקלות סחר בהשקעות ישירות או תשלומים לארה"ב. הוא לחץ על אפל להתחייב להשקעות ענק בייצור אמריקאי והוביל להגדלת ההשקעות שלה בארה"ב ב-100 מיליארד דולר, אך הפעם מדובר למעשה במס ייצוא על חברות אמריקאיות.

הפוטנציאל הכספי משמעותי: אנבידיה דיווחה על 4.6 מיליארד דולר הכנסות מה-H20 ברבעון האחרון שנמדד, והחמיצה עוד 2.5 מיליארד בגלל ההגבלות. הסרת המגבלות עשויה להכניס לקופת ארה"ב כמיליארד דולר ברבעון. AMD צפויה להגיע ל-3-5 מיליארד דולר ב-2025 אם ההגבלות יוסרו, לפי הערכות האנליסטים. 

המספרים המרשימים מסתירים דילמה עמוקה יותר: האם ארה"ב מוכנה להקריב יתרון טכנולוגי ושיקולי ביטחון לאומי תמורת הכנסות מידיות? לכאורה גם גם השבבים האלו הם "נחותים" יותר וקיבלו אישור לייצוא, כך שלמעשה טראמפ זוכה מכל הכיוונים - גם מגדיל את הקופה וגם לא נותן לסינים טכנולוגיה עילית שאותה הוא שומר לשוק האמריקאי.  

סין מאיצה פיתוח עצמאי - והמערב מאבד שליטה

בייג'ינג מגיבה בחשדנות להסכם. כלי תקשורת המקורבים לשלטון מדגישים את החולשות לכאורה של השבבים האמריקאיים, תוך הצגת ההתקדמות המרשימה של חברות מקומיות כמו Huawei. מומחים מעריכים שסדרת Ascend של Huawei כבר מחזיקה בין 20% ל-30% מהשוק המקומי הסיני, נתון שמדגיש את האצת הפיתוח העצמאי הסיני ואת הירידה בתלות הסינית בטכנולוגיה מערבית. מעבר לכך, בחודשים האחרונים עולים השערות והערכות של מומחים בתחום שהסינים סוגרים את הפער בהדרגה מול החברות האמריקאיות. 

עדיין קיים פער, אך הסינים מצמצמים אותו, ועל רקע זה, נערכה פגישה בין ג'נסן הואנג, מייסד ומנכ"ל אנבידיה וטראמפ ובה שיכנע ג'נסן את טראמפ שאם ארה"ב לא תמכור שבבים לסין, הסינים ישקיעו עוד יותר כדי לפתח שבבים בעצמם ויסגרו את הפער הטכנולוגי. 

קיראו עוד ב"גלובל"

זה מה שהוביל את טראמפ לאשר את מכירת השבבים לסין, וכעת נודע שהוא גם מקבל "מתנה" נוספת - מסים משמעותיים. אגב, מסים של 15% מהמכירות רק מלמדים עד כמה מכירות השבבים האלו רווחיות. השאלה מה יקרה בהמשך שהרווחיות תרד ומס של 15% מההכנסות כבר יהיה מאוד משמעותי לרווח? גם כעת, מדובר במס מוערך של כ-4 מיליארד דולר השנה לאנבידיה וכנראה מעל 6-7 מיליארד בשנה הבאה.  סכום משמעותי לכל הדעות. אלא שההשפעה לא כזו גדולה ביחס לתחזית הרווח - כ-130 מיליארד דולר בשנה הבאה. בהערכה גסה זה ינגוס ב-4%-5% מהרווח הצפוי. מצד אחד, זה עלול להשפיע לרעה על המסחר במניה, אך מצד שני זה מספק ביטחון במכירות לסין וזה דווקא יחזק את המניה.


בתקשורת האמריקאית מתייחסים למס הזה כתקדים מסוכן: ויתור על הגבלות ביטחוניות תמורת רווח כלכלי עלול לפגוע קשות ביכולת ארה"ב לגייס בעלות ברית למאבק הטכנולוגי בסין. הטענה היא שאם ארה"ב מוכנה למכור ביטחון תמורת כסף, יהיה קשה לשכנע מדינות אחרות שלא לעשות זאת. יתרה מכך, ההסדר מאותת לחברות אמריקאיות שאפשר לפעול בסין רק שזה יעלה יותר, ובמילים אחרות - שהפעילות בסין הופכת יקרה ומסובכת יותר, ועלול להאיץ את ניתוק שרשראות האספקה הגלובליות. מנגד, כאמור, הטענה היא שאין כאן מכירה של נכסים שפוגעים בביטחון הלאומי ובעליונות הטכנולוגית של ארה"ב. 


תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    אנונימי 11/08/2025 12:38
    הגב לתגובה זו
    עכשיו זה עסקים נטו.הציפיה שדוחות טובים ירימו את המניה מעבר ל200 דולאר.
  • 2.
    אנונימי 11/08/2025 08:58
    הגב לתגובה זו
    אני לא לגמרי מצליח להבין את ההבדל בין ממשלות לאירוגוני פשע שגובים פרוטקשן מלבד שאחד חוקי ואחד לא..
  • 1.
    תודה רבה על הכתבה אין על אינבידיה (ל"ת)
    אנונימי 11/08/2025 08:49
    הגב לתגובה זו
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.