ברוני הסמים חוזרים לשלוט בקולומביה; הממשלה לא מצליחה להתמודד

קולומביה לא משתחררת משליטת ברוני הסמים. פבלו אסקובר, ברון הסמים הגדול בתולדות קולומביה וכנראה העולם, שלט בקולומביה לצד השלטון הלגיטימי, וחיסלו הפחית את הכוח של קרטלי הסמים, אבל בעשור האחרון קולומביה מתדרדרת במהירות לעברה. המדינה נשלטת בחלקים נרחבים שלה על ידי הקרטלים והממשלה חוששת מעימות גדול. היא מעדיפה שיתוף פעולה. במילים אחרות, היא מעדיפה את המצב הנוכחי על פני מלחמה עם הקרטלים, כשהמצב הנוכחי מלא באלימות, שוחד, סמים, ונהירה של חלקים גדולים בעם לנאמנות לקרטלים. ארה"ב לא אוהבת את זה - בסוף, חלק גדול מהסמים מגיע אליה. 

אבל - הכסף מדבר, היקף הסמים שמיוצרים בקולומביה עולה על 50 מיליארד דולר בשנה (במחירים למשתמשים). הקרטלים עשירים מאוד והם קונים את העם - משלמים לחלקלאים, משלמים לחיילים, יש להם צבא, יש להם הרבה אנשים בשטח, והם גם משחדים ברשויות המקומיות, בערים, בגורמי אכיפת החוק ועוד. להילחם עם הגופים האלו זה לקרוע את קולומביה, אבל ארה"ב תחת טראמפ מעלה את האיומים על בוגוטה.    

קולומביה, היא אחת מבעלות הברית הוותיקות של ארצות הברית באמריקה הלטינית, והיא נמצאת כעת בצומת דרכים. מצד אחד, ייצור הקוקאין במדינה נמצא ברמות שיא, שטחי גידול הקוקה ממשיכים להתרחב, וארגוני פשע חמושים משתלטים על אזורים שלמים. מצד שני, הממשל הנוכחי בראשות הנשיא גוסטבו פטרו מוביל מדיניות שמנסה לנהל דיאלוג עם אותם גורמים, מה שמעורר התנגדות חריפה מצד ממשל טראמפ ומאיים להביא להשלכות כלכליות ודיפלומטיות כבדות.

במשך עשורים, קולומביה נחשבה לשותפה נאמנה של ארה"ב במאבק בסחר בסמים. עשרות מיליארדי דולרים הוזרמו לפרויקטים של ביטחון, שיקום חברתי ופיתוח חקלאי. אלא שכעת, כשהאלימות מתגברת, החטיפות מתרבות וקרטלים פולשים לאזורים שבעבר נחשבו שקטים, הממשל האמריקאי מאותת על אובדן אמון בשלטונות בקולומביה.

• הקאמבק והסיפור של חאמס רודריגז: יביא לקולומביה את הקופה אמריקה?
• מה עדיף, חצי גמר היורו או חצי גמר הקופה - ולמה אי אפשר גם וגם?

הנתונים מבהילים: ייצור הקוקאין הגיע לכ-2,600 טון בשנה, לאחר עלייה חדה של למעלה מ-50% בשנה. שטחי גידול הקוקה גדלו גם הם, והם מתפרסים על כרבע מיליון הקטרים. המיליציות המקומיות מנצלות את המצב להרחיב את שליטתן, במיוחד באזורים מרוחקים וקרובים לגבול עם ונצואלה, כמו מחוז קטטומבו. במקביל, עשרות אלפי אזרחים נמלטים מבתיהם, ומערכת החינוך באזורים אלו מתמוטטת. ילדים רבים נאלצים להפסיק ללמוד, לעיתים אפילו מתגייסים בכפייה לשורות המיליציות.

על רקע ההידרדרות הביטחונית, הנשיא פטרו דווקא ממשיך לדבוק באסטרטגיה שנויה במחלוקת: במקום לפעול בכוח נגד קרטלי הסמים והקבוצות החמושות, הוא מציע לנהל איתם מו"מ ולהציע פתרונות כלכליים כמו תשלומים לחקלאים שמסכימים להמיר את גידולי הקוקה בקקאו או קפה. הבעיה היא שהתמריצים מגיעים באיחור, הסיוע דל, והכנסות מגידול קוקה גבוהות בהרבה, כך שהחקלאים ממשיכים להיות יצרני סמים.

היחסים עם וושינגטון התערערו עוד יותר בעקבות סירוב של קולומביה להסגיר עבריינים בכירים שמבוקשים על ידי ארה"ב. הדוגמה הבולטת ביותר היא של סוחר סמים בכיר המכונה "מוצ'ו אולמדו", שלמרות בקשה אמריקאית להסגרתו, קיבל הגנה זמנית מהממשלה. בנוסף, השגריר האמריקאי בקולומביה נקרא חזרה לוושינגטון להתייעצויות, בעקבות הצהרות מצד בכירים בממשלת קולומביה שנתפסו כפוגעניות.

• שלושת הטאלנטים שהקפיצו את מטא ב-50% ב-4 חודשים
• "האם זה היה שווה את ה-40 אלף ליש"ט ששילמתם?"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כעת, ארצות הברית שוקלת לשלול את ההסמכה של קולומביה כמדינה שותפה במאבק בסמים, צעד שיהיו לו השלכות ישירות. לא רק על הסיוע הביטחוני והכלכלי שמוזרם למדינה, אלא גם על תדמיתה הבינלאומית ועל מעמדה בגופים פיננסיים בינלאומיים. אם אכן יוחלט על שלילה כזו, קולומביה תיכנס לאותה קטגוריה עם מדינות כמו ונצואלה ובוליביה, שנתפסות כבעלות מדיניות אנטי-אמריקאית.

מבחינה פוליטית, הנשיא פטרו עשוי לנצל את המתיחות עם ארה"ב כדי לחזק את הרטוריקה שלו מול הציבור - אנטי-אימפריאליזם, ריבונות קולומביאנית, ביקורת על ההתערבות האמריקאית. אבל מצד שני, הוא גם מודע לכך שהבוחרים בקולומביה לא בהכרח יקבלו בהבנה פגיעה ביחסים עם בעלת ברית כל כך חשובה. הבחירות הקרובות צפויות להיות מבחן אמיתי לדרכו, כשהוא עצמו לא יכול להתמודד שוב, אך טרם הכריז על יורש מטעמו.

בסופו של דבר, קולומביה מתמודדת עם שילוב מסוכן של משבר ביטחוני, חוסר אמון בינלאומי ומדיניות ממשלתית שמתקשה להראות תוצאות בשטח. ככל שהמגמות הנוכחיות יימשכו, הסיכון שיחסי בוגוטה‏-‏וושינגטון יתדרדרו עוד יותר,  רק הולך וגדל.

 מרכז ייצור סמים עולמי

קולומביה לא הפכה למוקד עולמי של ייצור סמים בין לילה. כבר בשנות ה‏-70 וה‏-80 המדינה הפכה לזירת הפעולה המרכזית של הקרטלים הגדולים של דרום אמריקה, ובראשם קרטל מדיין וקרטל קאלי. פבלו אסקובר, מי שעמד בראש קרטל מדיין, ניהל אימפריית קוקאין עם מחזור כספי שהוערך בכ-30 מיליארד דולר בשנה. הוא שלח טונות של קוקאין לארצות הברית ולשווקים נוספים, והשתמש באלימות חסרת רחמים כדי לשמר שליטה: חיסולים, פיגועים, חטיפות ושוחד בקנה מידה חסר תקדים.

בתקופה זו, קולומביה שקעה באי‏-יציבות קיצונית. המדינה הפכה לשדה קרב בין הקרטלים, הממשל, המשטרה והצבא, לצד קבוצות גרילה כמו ה‏-FARC וה‏-ELN שגם הן גזרו קופון מתעשיית הסמים. במשך שנים, מוסדות המדינה לא הצליחו להתמודד עם הכוח הכלכלי והצבאי של הקרטלים, ששלטו הלכה למעשה באזורים שלמים – לעיתים אף בערים מרכזיות.

בסוף שנות ה‏-90 ותחילת שנות ה‏-2000, בעזרת סיוע אמריקאי נרחב במסגרת תכנית "פלאן קולומביה", הצליחה הממשלה לרשום הישגים משמעותיים: הקרטלים הגדולים פורקו, אסקובר נתפס וחוסל, ראשי קאלי נכלאו, והלחץ הצבאי על ה‏-FARC גבר. אך אף על פי שהארגונים הישנים נעלמו, תעשיית הסמים לא נחלשה לאורך זמן. היא פשוט התפצלה וצברה כוח מחדש. 

במקום הקרטלים הגדולים, החלו לפעול עשרות ארגונים קטנים יותר, גמישים, אלימים לא פחות, אך פחות נראים לעין. הקבוצות האלו, לעיתים שאריות של גרילה, לעיתים חמולות מקומיות, שולטות כיום בשרשרת האספקה: מהחקלאי בכפר ועד להברחת הקוקאין אל מחוץ למדינה. הן מחזיקות בכוח צבאי, מנגנוני גבייה, מערכי שוחד, ומקיימות קשרים עם רשתות פשיעה בינלאומיות.

המצב כיום מורכב עוד יותר מבעבר - לא מדובר רק בארגונים קולומביאניים, אלא בשיתוף פעולה צמוד עם כנופיות במקסיקו, באמריקה המרכזית, באירופה ובמערב אפריקה. עיקר הרווחים הגדולים מגיעים דווקא מחוץ לקולומביה, אך את חומר הגלם, הקוקה, ממשיכים לגדל בשטחה. זה מייצר תמריץ קבוע לארגונים חמושים להילחם על אזורים עשירים בקוקה ולהרחיב את שליטתם על קהילות שלמות.

הקרטל החזק ביותר כיום בקולומביה הוא "קלן דל גולפו", שמונה כנראה רבבות חברים ושולט באזורים כמו אנטיוקיה, אורבה וקורדובה. לצידו פועלים ה-ELN, שממשיכה לפעול ככוח צבאי חזק, וכן פלגים מתפצלים של ה-FARC שלא פורקו בהסכם השלום מ-2016. לכל אחד מהם יש אזורי שליטה, מקורות הכנסה עצמאיים ומבנים ארגוניים הדומים לצבא לכל דבר.

קרטלים מקומיים נוספים, כמו זה הפועל באזור לה גואחירה בצפון קולומביה, שולטים במסלולי הברחה ומקיימים קשרים עם שותפים בוונצואלה. הקרטלים שומרים על נוכחות בערים הגדולות כמו מדיין, קאלי ובוגוטה, שם הם מפעילים מנגנוני סחיטה וגבייה בתוך הקהילות, לעיתים תוך שת"פ עם רשויות מקומיות מושחתות.

למרות המאמצים המרובים, הקרטלים החדשים ממשיכים לשגשג. הם פחות נראים, אך לא פחות מסוכנים. המבנה המבוזר שלהם מקשה על המדינה לאתרם או לפרקם, והעובדה שהקוקה ממשיכה להיות גידול משתלם כל כך – רק מעמיקה את הבעיה. יותר מחצי מאה אחרי שפבלו אסקובר ביסס את מעמדה של קולומביה כמעצמת קוקאין, המדינה עדיין לא הצליחה להיחלץ מהצל של התעשייה הזו, שממשיכה לעצב את גורלה הביטחוני, הכלכלי והחברתי.