השבוע האחרון הביא עמו סערה חסרת תקדים בעולם הסחר הבינלאומי, עם הכרזות, ביטולים והקפאות של מכסים שהותירו את השווקים הגלובליים במצב של בלבול. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שחזר לבית הלבן בינואר 2025, נקט בשורת צעדים דרמטיים שעוררו תגובות חריפות מצד שותפות הסחר של ארה"ב, ובראשן סין. ננסה לעשות סדר בכאוס ולהבין מה בדיוק קורה כעת עם מדיניות המכסים האמריקאית.

ב-2 באפריל השנה, הכריז הנשיא טראמפ על צעד חסר תקדים - הטלת מכס אחיד של 10% על כל היבוא לארה"ב, ללא יוצא מן הכלל. בנוסף, הוא הודיע על שיעורי מכס נוספים על עשרות מדינות והאיחוד האירופי. את היום הזה כינה טראמפ בפאתוס אופייני "יום השחרור" - סימן ברור לאג'נדה הכלכלית-לאומית שלו.

אולם גם בתוכנית הגורפת הזו היו יוצאים מן הכלל. קנדה ומקסיקו, השכנות הקרובות של ארה"ב, הוחרגו מהמכס האוניברסלי של 10%. אך לא מדובר בבשורות טובות עבורן - הן עדיין עומדות בפני תוכנית נפרדת להטלת מכס של 25% על רוב היצוא שלהן לארה"ב, בטענה שיש להן תפקיד במשבר הפנטניל שפוקד את ארה"ב. מדובר בסם אופיואידי סינתטי קטלני שגרם למותם של מאות אלפי אמריקאים בשנים האחרונות.

סין, שותפת הסחר הגדולה והיריבה הגלובלית העיקרית של ארה"ב, הגיבה במהירות ובחריפות. בייג'ינג הודיעה שתטיל מכס נוסף של 34% על סחורות אמריקאיות, צעד ראשון במה שנראה כמו תחילתה של מלחמת סחר חמורה בין שתי המעצמות הכלכליות הגדולות בעולם.

• טראמפ בישראל: "יום היסטורי"
• טראמפ מאיים בהעלאת מכסים ענקית על סין
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בשבת האחרונה, ה-6 באפריל, נכנס לתוקף המכס האוניברסלי האמריקאי של 10%. צעד זה הביא לטלטלה בשווקים הגלובליים עם פתיחת המסחר ביום ראשון וביום שני, כאשר משקיעים ניסו להעריך את ההשלכות הכלכליות המיידיות והארוכות טווח.

ביום רביעי השבוע החלו להיכנס לתוקף המכסים הנוספים שעליהם הכריז טראמפ ב-2 באפריל. סין ספגה את המכה הקשה ביותר - עלייה של 84% בשיעור המכס, שהביאה את סך המכסים על כל היבוא מסין ל-104%. זו הייתה הסלמה משמעותית שאיימה להביא למשבר כלכלי חמור. אולם מאוחר יותר באותו יום רביעי, בצעד מפתיע, נסוג טראמפ ממלחמת הסחר עם רוב העולם. המכס הבסיסי של 10% נשאר בתוקף, אך הנשיא הקפיא את שיעורי המכס הנוספים למשך 90 יום. קנדה ומקסיקו ממשיכות להיות פטורות מהמכס האוניברסלי, אך כאמור עדיין עומדות בפני איום המכסים הנפרדים.

שלושה חודשים של משא ומתן

השהיית המכסים פתחה מרוץ של שלושה חודשים עבור שותפות הסחר של ארה"ב להציע לטראמפ עסקאות להפחתת המכסים שלהן על סחורות אמריקאיות. האיחוד האירופי כבר הגיב והודיע שהוא ישעה את הגל הראשון של מכסי תגמול שתכנן להטיל בתגובה למכסים האמריקאיים המוקדמים יותר על פלדה ואלומיניום, כדי להתמקד בשיחות.

• אורקל תפרוס 50 אלף שבבי AI של AMD
• הירידות במדדים מתמתנות; צים קופצת ב-4%, קאמטק עם 3%
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• 5,900% בשנה מ-80 סנט ל-46 דולר, שווי של 15 מיליארד, מי אמר...

אחת ההקלות המעטות בסערת המכסים הזו היא שסחורות שכבר היו "על המים" - כלומר על אוניות מטען ביום רביעי - היו פטורות ממכסי התגמול. מדובר בהקלה משמעותית עבור יבואנים רבים שסחורותיהם כבר היו בדרכן לארה"ב.

החריג הגדול למדיניות ההקפאה הוא סין. טראמפ לא רק שלא הקפיא את המכסים על סין, אלא אף החריף את המצב באומרו שיעלה מיד את המכס על סין ל-125%. יש לציין שהגורמים הרשמיים בבית הלבן הבהירו מאוחר יותר שהמספר המדויק הוא 145% ולא 125% כפי שהנשיא ציין תחילה. בייג'ינג, מצדה, מפתחת אסטרטגיה שחורגת הרבה מעבר למכסים, הכוללת צעדים רגולטוריים, הגבלות מסחריות ולחץ דיפלומטי.

המכסים על רכבים

נושא נוסף שמעסיק רבים הוא מכסי הרכבים. מכסי הרכב של טראמפ קדמו לתוכניות "יום השחרור" שלו. הם הוכרזו לראשונה במרץ, ולא הופסקו. המכסים על כלי רכב מיובאים עומדים כעת על 25%, ומכסים בגודל זהה מתוכננים להיכנס לתוקף על רוב חלקי הרכב בתחילת מאי. צעדים אלו צפויים להעלות את עלות הבעלות על רכב, ולא רק את עלות רכישת רכב חדש.

ישנה הקלה מסוימת לרכבים המיובאים ממקסיקו וקנדה שמכילים חלקים אמריקאיים, שכן חלקים אלו לא יהיו כפופים למכסים. זוהי נקודה חשובה בתעשיית הרכב הצפון אמריקאית המשולבת, שבה חלקי רכב חוצים גבולות רבות פעמים לפני שהרכב המוגמר מגיע לצרכן הסופי.

המשמעויות הכלכליות

המשמעויות הכלכליות של מדיניות המכסים הזו הן עצומות. חשוב להבין שבסופו של דבר, הצרכנים האמריקאים הם אלה שישלמו את המחיר העיקרי של המכסים הללו בצורת מחירים גבוהים יותר על מוצרים מיובאים, החל ממזון ועד למכשירי חשמל, ביגוד ורכבים. הדבר עלול להביא לעלייה באינפלציה, שכבר מהווה אתגר משמעותי עבור הכלכלה האמריקאית.

המהלכים הסותרים לכאורה של טראמפ - הכרזה על מכסים מקיפים ואז נסיגה חלקית מהם - משקפים את סגנון המשא ומתן הייחודי שלו. הנשיא מאמין בעיקרון של "דרישה מוגזמת תחילה, ואז נסיגה למה שבאמת רוצים". ייתכן שהמטרה האמיתית שלו היא להשיג הסכמי סחר דו-צדדיים טובים יותר עם שותפות הסחר של ארה"ב, והמכסים הם קלף מיקוח ולא בהכרח מטרה בפני עצמה.