קחו אוויר. השבוע, רגע לאחר שנסגר נושא תקצוב סל התרופות, נזכרתי בבדיחה ישנה משנות ה-70. היתה זו התקופה בה הפכה מחלקת הגביה של רשות השידור לגוף הכי מפחיד את האזרח הקטן. המחלקה פרסמה אז תשדירים בטלוויזיה בהם נראית בחורה הולכת ברחוב ללא חולצה (מצולמת כמובן מהגב), וזקנה מנפנפת בחולצה אחריה וצועקת במבטה אידישאי כבד, "גיברת, מה עם החצי השני". ללמדנו שיש לשלם את שני החצאי של אגרת הטלוויזיה בשני חצאי השנה.

הבדיחה שרצה אז ברחוב הישראלי היתה, "עוד מעט נשלם גם עבור האוויר שאנו נושמים".

סקר ראשון מסוגו בארץ שערכה חברת מנשם יחד עם חברת מדיסקאן מערכות שהונח על שולחני השבוע, מצא כי הטיפול בחולה מונשם בביתו, מאריך את ימיו ומשפר את איכות חייו. כמו-כן, הראה הסקר צמצום משמעותי מאד באשפוזים חוזרים של חולים מונשמים בביה"ח, הורדת עלויות ממשיות בהוצאות אשפוז ושביעות רצון של המשפחה. הסקר בישראל נערך על ידי צוות מקצועי רפואי וסיעודי רב תחומי. הוא פורסם בעיתונות מקצועית הרפואית בארץ ובחו"ל ולמעשה אשש הערכה ישנה שכבר נבחנה בארצות שונות בעולם בעבר. אני מקווה ומאחל לכולנו, שלעולם לא נזדקק למידע הזה, ובכל זאת...

חברת מנשם היא הגוף היחיד בישראל המטפל בחולים מונשמים בביתם. החברה, שכאמור עומדת מאחורי הסקר מציעה צוות רפואי וסיעודי, לצד מיכשור הנשמה ואביזרים קשורים, ריהוט מתאים למונשמים, כל החומרים המתכלים ואת הצוות הלוגיסטי/טכני הזמין 24 שעות ביממה. כלומר החברה למעשה מאשרת לקחת הביתה את פגועי תאונות דרכים, חולים במחלות ריאה, ילדים מונשמים ועוד חולים שזקוקים להנשמה כל זמן או מידי פעם. השוס הוא... שמנשם קיימת כבר 8 שנים. עכשיו תשאלו את עצמכם, כמה מיכם שמעו על מנשם? התשובה די ברורה: כמעט אף אחד.

תשאלו למה?

העלות לגופים הנושאים בהוצאות - קופות החולים, חברות הביטוח, משרד הביטחון וכו', מסתכם בכ-20% לחודש מעלות של חולה כזה המאושפז בבית חולים, מסבירו לי במנשם. כל המיכשור המקצועי מסופק על ידי חברת מנשם, כך שקופות החולים משוחררות מלחצי יבואני מיכשור רפואי כלשהו, ומכל עלות נוספת המתלוות לכך. לכאורה, סיפור שהיה אמור להיות הצלחה אדירה. העובדה שאתם כנראה לא מכירים את השירות היא, מפני שיש מי שלא רוצה שתדעו עליו.

קופת החולים, בריאות כללית יודעת היטב, כי לא כדאי לה לספר לכם על השירות הזה. בתי החולים שלה מרוויחים מצויין מאשפוזים ארוכים. הזקנה המיתולגית במסדרון לא מונשמת, מפני שמרוויחים עליה פחות. על המונשמים מקבלים בתי החולים של הכללית 1,449 שקל על יום אשפוז של מונשם מבוטח הכללית ו-1,593 עבור יום אשפוז של חולה מונשם המבוטח בקופה אחרת. בקיצור - זה ביזנס מצויין והקופה לא תוותר עליו על כך מהר. הקופות הולכות בכל שנה אל המחוקק ודורשות ממנו לדחוף את הממשלה לתקצוב נוסף של האשפוזים. וזה כמובן - על חשבוננו. השבוע כאמור, החלה מנשם להלחם בחוסר היכולת שלה לעבור את החסומים שיצרו בבתי החולים, ושכרה את שרותיו של משרד יחסי ציבור.

בפעם הבאה שהרופאים והקופות דורשים עוד כסף לשם הרחבת מספר המאושפזים, תזכרו במספר 20%. כי רק 20% מהכסף שעולים חולים מונשמים היה על מערכת הבריאות לשלם, לו בחרה לאפשר את שיווקה של מנשם ומי יודע, אוליי גם של מתחרות שלה שהיו קמות בשוק ויוצרות תחרות שהיתה מפחיתה את ההוצאה הזו לכולנו בהרבה.

משפט שלמה. לפני שנים קראתי מאמר על מחקר שבוצע בשנות ה-60 באוניברסיטה בגרמניה. חוקרים הזמינו נחקרים - סטודנטים, השיבו אחד בחדר סגור ושני בחדר הסמוך וסיפרו לכל אחד מהם, כי הוא יקבל 100 דולר אם יסכים להגיע לחלוקה כלשהי עם האדם מהחדר השני. הבעיה שהועמדה בפניהם היתה, שחלוקה של 50-50 לא באה בחשבון. הנחקרים זרקו הצעות שונות האחד לשני דרך מתווכים ובסופו של דבר מי שלא הגיע לפשרה - לא קיבל את הכסף. בשורה התחתונה, 70% מהסטודנטים בקרוב, לא קיבלו אפילו סנט אחד.

השבוע הורה בית המשפט להשלים את הליך פשיטת הרגל של רשת פיצה מטר. הרשת שנקלעה לקשיים בשנה שעברה היתה מועמדת למכירה לבעליה של זכיינית רשת סבארו בישראל. ההצעה שעמדה על הפרק היתה - כי הנושים של הרשת יקבלו רק 20% מהחובות שהיא חבה להם. השיטה הכל כך ישראלית, לפיה - עדיף לנו להביא לקריסת העסק, ולהבטיח את ההחזר המקסימאלי (גם הוא רחוק מאוד מהיקף החוב האמיתי שחייבים לנו) ניצחה שוב.

ואני שואל. האם לא היה עדיף נושים לקחת 20% מהחוב ולאפשר לרשת להמשיך לפעול - כך שאולי חלק לא מבוטל מהם יוכל להמשיך ליהנות מפרותיה. טוב, אז חלק גדול מכם סבור עכשיו שאני נאיבי. אבל הנה עוד שאלה למחשבה: האם לא הגיע הזמן שהמדינה תאפשר מנגנון שונה דמוי צ'פטר 11 האמריקני - בו תיתכן פשרה שתאפשר המשך יצרת מקומות עבודה וחיי עסק שיכול להחיות לפחות חלק מהפעילות סביבו?