‫לפי אתר המועצה להשכלה גבוהה (המל״ג) ישנם כרגע 336,330 סטודנטים ב-59 מוסדות להשכלה גבוהה. אם אחד מהסטודנטים האלו יעשה חיפוש תמים באינטרנט למשפט ״מדריך לכתיבת עבודה סמינריונית״  הוא יגיע לעשרות אתרים המציעים לכתוב לו את התואר – מפתרון תרגילים בשלל קורסים לכתיבת סמינריונים, תזות ודוקטורט. זה רק עניין של כסף. חלק מאתרי כתיבת העבודות מכוונים גם לתלמידי תיכון ולסטודנטים במוסדות בחו״ל אז אם נסכום את מספר הסטודנטים בארץ ובחו״ל יחד עם התיכוניסטים נגיע בקלות לקהל לקוחות פוטנציאלים של מעל מיליון איש.

זה יפה.

ממש ענף תעשייה.

אומנם זה לא חוקי. אבל, ללא פיקוח וללא ענישה.

מתי נראה את ההנפקה הראשונה? אולי הגיע הזמן שחברות הפנסיה שלנו ישקיעו כסף בתעשייה הרווחית הזאת? ועוד תעשייה שלא רק עוזרת לסטודנטים לגנוב את התואר, היא גם מעסיקה סטודנטים! צדיקים. החברות האלה בטח מעסיקות עובד אחד או שניים במנהלה וכל השאר כותבי עבודות פרילנסרים, כי למה לשלם תנאים סוציאליים אם אפשר לא לשלם תנאים סוציאליים.

אז אם יש פוטנציאל לקוחות של מעל מיליון איש ויש לנו מועצה להשכלה גבוהה שנורא חשוב לה לכאורה לקדם את ההשכלה הגבוהה ויש 59 מוסדות השכלה גבוהה שחלקם עוסק במחקר.. מעניין אם ניתן למצוא מחקרים על מי קונה עבודות אקדמיות, כמה סטודנטים נתפסים, כמה נשפטים כל שנה ומהיכן.

פרסומים ופיתויים לרכישה וסיוע בעבודות סמינריוניות: 

• מלגות לסטודנטים - הגופים שמחלקים מלגות ואיך אפשר לקבל? מדריך
• להיות סטודנט בישראל - המכללות מנצלות את הסטודנטים למשפטים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

יש מחקרים על התופעה?

חיפשתי. מצאתי מחקר מעניין של עופר קצ׳רגין על תופעת התחזות של סטודנטים ללקויי למידה ש״ממקם" את סיפורי ההתחזות בהקשר החינוכי העכשווי בישראל, כשהם נבחנים על רקע אקלים תרבותי וחינוכי שמתאפיין בדימויים שליליים של מאמץ והשתדלות מחד גיסא, ובכינון אתוס של הצלחה בכל מחיר מאידך גיסא. על פי המחקר "אקלים" זה מזין ומתחזק מגמות מערכתיות של בריחה מאחריות בחינוך העכשווי, שתופעת ההתחזות מבטאת אך מקרה פרטי שלהן. ״מי שרוצה לקרוא מוזמן כאן. מצאתי גם מחקר של אוהלה גרוס־אביניר ועדיה מאירוביץ על התפתחות יושרה אקדמית של סטודנטים במהלך לימודי תואר שמסכם כי ״התנהגויות של רמייה מתפתחות במהלך הלימודים האקדמיים. נראה שמחד החוויה האקדמית יוצרת לגיטימציה לביצוע עבירות של פלגיאריזם, ומאידך היא אינה משפיעה לחיוב על התפיסה המוסרית-אתית של הסטודנטים.״ כאן.

אאוץ׳. לא בשביל זה הורים ישראלים מתעקשים שהילדים יעשו תואר.

מעבר לכך יש דו״ח של מבקר המדינה משנת 2017 המתייחס לשנים 2010-2015 - שזה בערך המאה הקודמת אם מתחשבים בשנות הקורונה שהקפיצו את מספר הסטודנטים והתפתחות האינטרנט שמאפשרת נגישות ותשלום מאובטח לחברות שעוזרות לסטודנטים לרמות את מוסדות הלימוד. בתור התחלה מבקר המדינה נותן שלל דוגמאות לאופן בו מוסדות השכלה גבוהה פוטרים מרצים וסגל שמשקרים, מרמים ומטרידים מעונשים למרות שמדובר לעיתים בעבירות פליליות. המוסדות נמנעים מנקיטת הליכים משמעתיים גם כשמדובר בהעתקה (פלגיאט) וסינון סלקטיבי של נתונים שאינן מתאימים לתוצאות המחקר שהחוקר רצה להציג, גניבה, קבלת כספים במרמה.. נו, אבל לא מפתיע שאקדמאים שומרים על אחיהם האקדמאים אבל בטח עם סטודנטים הם יחמירו, נכון?

• תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
• מה מניע עיצוב משרד ב-5,000 שקל למ"ר?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

לא נכון.

חלק מהעבודות הנרכשות הן עבודות דוקטורט ותזה, כך שכשאומרים ״סטודנטים״ מדובר גם בקולגות של המרצים וכמו כל קבוצה, אנשים נוטים לשמור על אלה משלהם. הדו״ח גם מראה שאם למוסד אקדמי יש עונשי מינימום הרבה פעמים הוא נותן עונשים פחותים מכך, שחברי בית הדין הם חברי סגל שנוטים לסייע לסטודנטים להשלים את לימודיהם. מעבר לכך, עונשים שכבר ניתנים לא ממומשים; מוסדות נמנעים מלהגיש תלונות למשטרה על עבירות פליליות כמו זיוף מסמכים וחדירה למחשבים וגם במקרים שבהם מוסדות מנסים להיאבק בחברות המושחתות שכותבות לסטודנטים עבודות, המשטרה והפרקליטות קוברות את התיק.

הדו״ח הזה יצא ב 2017, ובעקבותיו המל״ג החליטה לתקן את הליקויים לפי שלל המלצות מבקר המדינה.

מה מאז? בטח המל״ג נכנסה בזה בכל הכוח, השקיעה כוח אדם ומשאבים ופעלה נמרצות למגר את התופעה.

לא.

חמש שנים וכלום.

למה? כי זה תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה להתעסק אתו ולכל בעלי ההחלטות במדינה ובאקדמיה יש מה להפסיד מקידום ועמידה על טוהר המידות באקדמיה.

לכאורה המטרה הראשונה של כל מוסד לימוד היא הענקת חינוך איכותי וקידום מצוינות מקצועית. אבל כמו כל חברה מסחרית שקמה מהר מאוד המטרה הופכת להיות שימור הקיים והגדלת הכנסות - שילמדו במוסד כמה שיותר סטודנטים, בכל שלב בלימודים, בכמה שיותר פקולטות ומסלולים ואם אפשר גם בלימודי חוץ וקומבינות עם ארגונים שמביאות עוד ראשים, כמה שיותר טוב. יותר סטודנטים – יותר תקציב מהסטודנטים + תקציב מהמדינה על כל ראש וכך אפשר לייצר יותר ג׳ובים, בשכר גבוה יותר, יותר כוח, יותר השפעה, אפשר לחלק דוקטורים של כבוד לכל מי שחפצנו ביקרו, לגזור סרטים ולנסוע לחו״ל לכל מיני כנסים נורא חשובים.

אם מוסד אקדמי ישקיע זמן בלשפוט ולהעיף סטודנטים על רמייה, הוא יצטרך דבר ראשון להוציא כסף על ועדות ועורכי דין שיתעסקו עם זה, דבר שני הוא יאבד סטודנטים. כמה סטודנטים הוא יאבד? לא נעשה מחקר על אחוז הסטודנטים המרמים, לכן אין את המידע הזה, אבל, ניתן לראות מהכמות האסטרונומית של חברות שעוסקות בכתיבת עבודות ותרגילים וסביר להניח גם מבחנים, היום כשחלק מהמבחנים נעשים בזום וקל לרמות בהם, שיש כאן שוק ויש כאן כסף. גם אם חלק מהחברות הן חברות דמה, גם אם חלק מהעבודות והתרגילים רצים במקביל בכמה חברות, עדיין יש מספר גדול של חברות כאלה וסביר להניח שיש עוד הרבה עסקאות מרמה שמגיעות מפתקים שנתלים על לוחות המודעות הפיזיים במוסדות הלימוד.

אם מוסד הלימוד מעלה את המרמים למשפט הוא עלול לזרוק אותם או להשעות את לימודיהם. ואם מוסד לימוד מצמצם את היכולת של הסטודנטים לרמות הם עלולים להיכשל בתרגילים והעבודות ולעזוב. ואז הוא מאבד סטודנטים, זה מוביל לאובדן הכנסות מהסטודנטים + אובדן הכנסות מהמדינה ואז צריך פחות מרצים וסגל וג׳ובים וכו׳. הרי ממה מורכב ועד מנהל של מוסד לימוד? ממרצים, ממנהלי פקולטות וכמה בכירים במשק שאוהבים לספר שהם תורמים לחברה. ואלה נוטים לשמור אחד על השני. אחרי הכל אם בפקולטה מסוימת יש פחות סטודנטים, המרצים החברים עלולים לאבד את העבודה ומשם הדרך קצרה לכך שזה יקרה גם לנו. לא לא לא. עדיף לשמור על הסטטוס-קוו, בואו לא נטלטל את הספינה ונמשיך לטמון ראשנו בחול ולהתעלם מהרמייה, בסה״כ איך זה פוגע?

זה פוגע. בכולנו.

קודם כל במגזר הציבורי ומוסדות הביטחון יש תוספת משכורת על תוספת השכלה. כמה תוספות כאלה קיבלו עובדים שקנו את התואר? לא נדע, אין מחקר. הלימודים על חשבון משלם המיסים וגם תוספות השכר.

שנית מה איכות השירות שנקבל מרמאים? אם קצין מודיעין קנה את התואר, מה הסיכוי שיהיה לו הגיוני לקבל כסף כדי למכור סודות מדינה? אם פקיד מס הכנסה קנה את התואר, האם יהיה לו את השכל להיכנס לעומק השומה המורכבת שלנו? אם המורה של הילד שלנו קנה את התואר, איזה חינוך הוא יתן לילד? שלרמות זה בסדר. ובמגזר הפרטי? כמה מוצרים ושירותים בינוניים ומטה אנחנו מקבלים כי העובדים מעגלים פינות בעבודה אחרי שגיהצו את הכרטיס בדרך לתואר?

שלישית תקציב החינוך מנופח שלא לצורך כי המדינה תומכת בסטודנטים שלא אמורים ללמוד, שהיו אמורים לעזוב בשנה השנייה או השלישית אבל נשארו כי הם הצליחו לעבור את הקורסים עם עזרה מ״חברים״ בכסף והמדינה מתחזקת פקולטות ומחלקות שלא אמורים להיות בהם סטודנטים.

רביעית הרמייה מגדילה את הפערים בחברה הישראלית – מי שיש לו עשרות ומאות אלפי שקלים מיותרים יכול לעבור את התואר בלי לעבוד קשה. הוא יכול לקנות ציונים גבוהים, אפילו דוקטורט. מי שאין לו צריך לעשות את החובות האקדמיים לבד ולהסתפק במיטב של עצמו ולא במיטב המוחות המושחתים שכסף יכול לקנות (שהרי אם העבודה שלך היא לכתוב עבודות בתשלום לסטודנטים שהם מציגים כשלהם, אתה לא בנאדם מי יודע מה הגון).

אפשר היה לחשוב שמוסדות אקדמים יכריזו בקול רם על מספר הסטודנטים שהן העיפו או שפטו על רמייה. אחרי הכל מדובר בשמן הטוב, הן לא רוצות שיחשבו שאפשר לקנות אצלן תואר בלי ללמוד אותו, הן רוצות שהבוגרים שלהן יחשבו כאנשים איכותיים שהשקיעו את השנים בלימודים ורכישת ידע בצורה הנכונה (דרך העיניים, הידיים והמוח, לא בכרטיס אשראי). אבל מעט מנגישות את המידע, ביניהן המכללה האקדמית ספיר, בר אילן והאוניברסיטה הפתוחה.

האם התאחדות הסטודנטים תתעסק בזה? מה פתאום. פחות סטודנטים פחות תקציב פחות ג׳ובים באגודה. וכמה סטודנטים עובדים בכתיבת עבודות ותרגילים בתשלום לחבריהם? האגודה לא תרצה לפגוע להם בפרנסה. לעזאזל, כמה מהם יכולים להיות מרצים ומתרגלים ובעלי תפקידים בהתאחדות ואגודות הסטודנטים בעצמם ובואו לא נשכח שההתאחדות גם עסוקה עד מעל הראש במכירת נכסי הסטודנטים עבור נזיד עדשים.

עולם שלם של שחיתות, בנקודה מהותית לחיים של כולנו.

מה המשמעות של התואר שעשינו בעשרים השנים אחרונות (שנות בום האינטרנט) אם אפשר לקנות אותו בכסף ומינימום מאמץ? אז למדנו, השקענו, החכמנו ונתרמנו. אבל בקורות החיים של מתחרה שלנו על אותה משרה יש שלושה תארים וממוצע פצצה שנקנו בכסף. כל מה שלנו יש זה את היושרה שלנו. אבל סביר להניח שלא נקבל את המשרה.

הממשלה במירוץ חימוש של הייטקיסטים – כמה שיותר סטודנטים בוגרי לימודי מחשבים ותכנות. זה לא צריך להיות מסובך, כל מה שהמדינה צריכה לעשות כדי לסמן וי על בוגרים זה להעביר את הכסף ישירות לחברות שכותבות לסטודנטים את העבודות.

מה החכמה בקידום לימודים גבוהים ביד אחת אם היד השנייה מתנערת מאחריות לאיכות הלימודים והבוגרים? אז יהיו למדינה בוגרים שקנו את עבודת הגמר שלהם בלינק באינטרנט. הם אפילו יוכלו לעבור את מבחן הבית בראיון לחברת הייטק (לקנות מאותו אתר) ולבזבז לחברה שבועות של מיונים וכמה חודשי עבודה בכאילו עד שהעובד החדש יתגלה כגאון בלא יותר מרמייה. למעשה, זה יהיה סרט דוקו לא רע. אפשר לקרוא לו ״נוכל התואר״.