מיוחד

גיורא ירון מ'איתמר' מספר על אחיו - "פצע עמוק נפער במשפחתנו"

מייסד חברת איתמר מדיקל מספר במאמר אישי ל-Bizportal על אחיו איתמר שעל שמו קרא את חברת הביומד מקיסריה
ד"ר גיורא ירון | (7)

אחי איתמר היה בן 20 בנופלו. סיפור נפילתו באחד הקרבות הקשים של מלחמת יום הכיפורים, הקרב רווי הדמים של כיבוש החרמון, נלמד על ידי דורות של מפקדים. סגן איתמר ירון היה לוחם בגולני והוא נהרג ב-22 באוקטובר 1973.

כך תאר את הקרב אריה שדה, אחד מפקודיו של איתמר בקרב: "איתמר היה הרוח המניעה בתחילת הקרב. כשכולנו שכבנו מאחורי מחסות, הוא נע בזהירות ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, כשהוא מטפל בפצועים, מקדם כוחות ומנסה לפרוץ הלאה, אגב השלכת רימונים והשבת אש לכל הכיוונים. בין ההתפוצצויות הרבות שמענו היטב את קריאת ה'אחרי' האופייניות, קריאות שעודדו אותנו ונסכו ביטחון גם ברגעי הקרב הקשים ביותר. אך לשיא הגיע בנופלו. הוא רץ קדימה, בינות לכדורי הצלפים השורקים בקרבתו, בכדי לחלץ לוחם שנפצע מכדוריי האויב. אותו לוחם, אריה ואזה ז"ל, קיבל קודם לכך פקודה מאיתמר לשכב ולרתק קדימה, אך נפגע. איתמר לא נשאר חייב לפקודו הפצוע, וחשוף לכדוריי האויב, חרף כל הקריאות אליו לכרוע ולתפוס מחסה, הוא רץ קדימה במטרה להגיע לאריה ולהצילו. בדרכו אל הפצוע פגע בו כדור אויב ושם קץ לחייו. איתמר, לא הקרבת לחינם את חייך. אמנם שאיפתך להציל את חיי חברנו לא התגשמה אך כולנו למדנו על בשרנו כי לא נופקר לעולם עם מפקדים מסוגך ולעולם לא יופקר הערך המקודש אותו קידשת בדמך בהיותך מופת לכולנו".

אמא של איתמר: "ביקשתי והתפללתי שבנינו ישובו מן המלחמה הביתה"

על מעשהו זה, הוענק לאיתמר עיטור העוז, עיטור שהוענק למתי מעט מיום הקמת צה"ל ועד היום. הידיעה על נפילתו של איתמר, מצאה את אמי, גיזה, ברחוב, כפי שעולה מקטע שהקריאה על קברו, ביום השנה ה-16 לנפילתו: "זוכרת אני את ימי המלחמה הארוכים ואת הלילות המתמשכים כאשר שני הבנים הגדולים- גיורא ואיתמר, נלחמים בחזיתות המלחמה, דן נמצא מחוץ לבית, בהג"א ואני לבדי ורק אורי הילד איתי. היו אלה לילות בהם הלב פרפר מפחד וחרדה ואני כה ביקשתי והתפללתי, מי ייתן והסיוט יחלוף ובנינו ישובו מן המלחמה, ישובו אלינו, הביתה. זוכרת אני כיצד הייתי בורחת מהבית כדי שידיעה קשה לא תשיג אותי ובכל זאת היא השיגה אותי ודווקא ברחוב- בו ניסיתי להסתתר ממנה".

"זה בשבילכם מקצין העיר"

מיום נפילתו של איתמר, נפער פצע עמוק במשפחתנו. הניסיונות לחזור ל"שגרה" נתקלים עד מהרה בפרוצדורות קורעות לב, כפי שהשכילה לתאר אמי: "זה היה יום סתיו, שלאחר המלחמה. איני זוכרת את היום והשעה. הייתי לבדי בבית. ישבתי בחדרו של איתמר. לא קראתי, לא עשיתי דבר. ישבתי. פעמון מצלצל בדלת. לפתוח או לא לפתוח? אחרי מספר צלצולים, ניגשתי לדלת. לפני עמד בחור צעיר בבגדי עבודה, מחזיק קופסת קרטון ביד ואומר 'זה בשבילכם מקצין העיר'. הרגע ראשון היססתי - רציתי לומר לו שזו טעות, כי מה לנו עם קצין העיר אחרי המלחמה? הבחור שאל בהיסוס 'את גברת ירון? זה מהבן שלכם', ועוד לפני שהספקתי לענות, הוא העביר לידי את הקרטון ויצא בריצה מהמדרגות. נשארתי עומדת על יד הדלת עם קופסת הקרטון בידי. הייתי המומה. הלב סרב להבין. הלכתי לחדרו של איתמר, התיישבתי על המיטה והקרטון לידי - זה הסוף. גזר הדין נחרץ. החזירו לנו את מה שנשאר מאיתמר".

מכתבים של בנות וגם מכתבנו ועליהם 'נ' שחורה ומסביבה עיגול שחור - נפל

"פתחתי את הקרטון: פריטי לבוש, עוגיות, סוכריות ומסטיקים - שאריות של חבילת 'דברים טובים' שלא הספיק לגמור. שעון היד שלוף שעמד מלכת. מכתבים שהגיעו אליו ובחלקם לא נפתחו. מכתבים של בנות וגם מכתבנו האחרון ועליהם נ-נון שחורה ומסביבה עיגול שחור - נפל. נקודה. ישבתי על המיטה. אפילו לבכות לא יכולתי. כך סתם, ביום בהיר של סתיו. בחור בבגדי עבודה מצלצל בדלת, מוסר קופסת קרטון ויורד בריצה מהמדרגות".

הקבורה גם היא לא הייתה שגרתית. מספר הנופלים הגדול בסוף כל יום לחימה, לא אפשר קבורת קבע, והנופלים נקברו בבתי קברות ארעיים. איתמר נקבר בבית הקברות הארעי שנפתח בקיבוץ לוחמי הגטאות.

במלאת שנה ליום הנפילה, הועברו הנופלים לקבורת קבע. נופל-נופל ביום השנה לנפילתו. כל נופל בארון הנישא על קומנדקר עטוף בדגל הלאום, כשחיילים מלווים יושבים זקופי קומה, כשנשקם בדגל, מלווים כל נופל למקום קבורת הקבע. הארץ מלאה קומנדקרים, וכל קומנדקר פותח מחדש את הפצעים.

קריאת חברה על שם אח נופל יוצרת חובה מעל ומעבר להקמת חברה "רגילה"

בתום שנה לנפילתו, הובא איתמר לקבורת קבע בבית הקברות ברחובות. מכאן ואילך, מתחיל מאבק בשכחה, והרצון בהנצחה. קריאת חברה על שם אח נופל יוצרת חובה שהיא מעל ומעבר להקמת חברה "רגילה". ואכן, משפנו אליי להיות שותף לייסוד חברה רפואית, בתחום הקרדיו וסקולרי, ההתלבטות לא הייתה קלה.

השם איתמר, הוא שם הנושא בחובו הרבה זיכרונות לא קלים, ומחייב עמידה בסטנדרטים גבוהים. מאידך, מאחר שאיתמר נהרג מכדור בודד שפגע בעורק ראשי, האסוציאציה הייתה בלתי נמנעת. שותפיי להקמה הסכימו, והחברה נקראה איתמר מדיקל.

איתמר נולד בירושלים לדן וגיזה ירון וגדל ברחובות. הוא למד בבית-הספר התיכון על-שם עמוס דה-שליט ו מגיל צעיר ועד לגיוסו לצבא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". הוא שירת בסיירת גולני ולאחר שהשלים קורס קצינים, הוצב כמפקד מחלקה בבית-הספר למ"כים של החטיבה.

לאיתמר ז"ל שני אחים: ד"ר גיורא ירון, הנמנה על מייסדי איתמר מדיקל (ויו"ר משותף היום), יזם בתחום ההיטק, ויו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב וד"ר אורי ירון, מכהן כסגן נשיא בחטיבה הקרדיו וסקולרית של ג'ונסון וג'ונסון. איתמר מדיקל עוסקת בפיתוח ושיווק מכשירים רפואיים לא-פולשניים ותוכנה לטיפול בתחומי רפואת השינה והקרדיולוגיה.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    אשר מנשקו 11/11/2014 23:27
    הגב לתגובה זו
    כגולנצ'יק (גדוד 12,פב'-1985) וכמי שעבד בנשיונל סמיקונדקטור, זו פעם ראשונה שנודע לי שגיורא ירון הוא אח שכול. גיורא הוא אישיות מופלאה מעוררת הערצה וכעת מסתבר לי שזה "משפחתי". גאווה לעבוד ולהילחם עם אנשים כאלה!
  • 6.
    היכן ישנם עוד אנשים כמו ההאיש ההוא ... (ל"ת)
    אורן 05/10/2014 02:08
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    נדב 04/10/2014 14:09
    הגב לתגובה זו
    בהצלחה לחברה
  • 4.
    חבר גאה 03/10/2014 17:12
    הגב לתגובה זו
    משפחה לתפארת מדינת ישראל איתמר לעולם לא נשכח אותך גיבור ישראל אהוב!!!
  • 3.
    שירתתי עם גיורא ירון בגדוד 12 אדם מדהים. (ל"ת)
    דני צור 03/10/2014 14:38
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    עמוס כחלון 03/10/2014 12:57
    הגב לתגובה זו
    מדהים משפחה למופת.התגיסנו באותו יום נשלח לגולני אני לטנקים חטיבת ברק.משפחה המשיכו להנציח
  • 1.
    G 03/10/2014 12:16
    הגב לתגובה זו
    אמן
עודד מקלר
צילום: מערכת ביזפורטל
ראיון

״צריך להישאר מציאותיים; השוק אצלנו מתומחר על מלא״

הוא לא בא ״לקלקל מסיבות״ אבל סבור שכשהמכפילים גבוהים משמועתית באירופה והאופטימיות הגבוהה כבר מגולמת במחירים התיקון יכול להיות מעבר לפינה; עודד מקלר מנהל מחלקת הלקוחות הפרטיים של IBI מספר על דפוס ההשקעות של משקיעי הריטייל שהשתנה ומה לדעתו האלוקציה הנכונה בזמנים של פריצת שיאים

מנדי הניג |
נושאים בכתבה עודד מקלר IBI

הבורסה בתל אביב שוברת שיא אחר שיא. ת״א 35 שבר שיא בפעם ה־40 מתחילת השנה. והשאלה שנשאלת בכל חדר מסחר או פגישה בין משקיעים היא האם לראלי הזה יש עוד בסיס? המערכה בעזה קרובה לסיום אבל האי־ודאות הביטחונית רחוקה מסיום רשמי כשחזיתות מתימן ובאיראן רוחשות פעילות. אבל לשוק זה פחות מפריע. השוק המקומי מתנהג כמו שהעתיד כבר כאן. כמו שכבר המזרח התיכון שינה את פניו ומוסלמים עולים לירושלים במקום למכה - לפחות מבחינת הזרמת כספים. המניות עולות, השקל מתחזק, ותיאבון הסיכון של המשקיעים הפרטיים בשיא.

21 נקודות של “תכנית טראמפ” הצליחו להוסיף מאות נקודות למדדים. התכנית של הנשיא שכוללת הפסקת אש, החזרת כל החטופים והסדרה אזורית רחבה, עוררו את אחד מגלי האופטימיות העוצמתיים שראינו מאז תחילת המלחמה.

יום המסחר הראשון של השבוע היה אחד התנודתיים שנראו בתקופה האחרונה. העליות החדות בפתיחה התמתנו לקראת הסגירה, אבל שלושת המדדים המרכזיים סיימו בעליות: מדד ת״א 125 עלה בכ־0.6%, מדד ת״א 90 הוסיף כ־1.5%, ומדד ת״א 35 טיפס בכ־0.3%. בתוך כך נשברו שוב שיאים ת״א 35 בפעם ה־40 מתחילת השנה, ת״א 90 בפעם ה־32 ות״א 125 בפעם ה־37. מחזור המסחר במניות היה גבוה מהרגיל ליום ראשון, כש-2.8 מיליארד שקל החליפו ידיים בשוק המניות, ובאיגרות החוב נרשם מחזור של כ־4.5 מיליארד שקל. גם בזירת המט"ח הורגשה תנועה משמעותית, כשהשקל המשיך להתחזק לרמה של 3.29 שקלים לדולר.

אלא שבתוך כל ההתלהבות הזאת יש לא מעט סימני שאלה. עד כמה הראלי הזה מתבסס על נתונים כלכליים אמיתיים? מה צפוי לשקל אם הייסוף ייתמשך, והאם בנק ישראל ימשיך לעמוד מנגד? ובעיקר - איך צריך לפעול בתקופה שבה הכול נראה כל כך חיובי, אפילו חיובי מדי?

כדי לנסות לענות על השאלות האלה, שוחחנו עם עודד מקלר, מנהל מחלקת הלקוחות הפרטיים בניהול תיקים של IBI. מקלר, שמלווה אלפי משקיעים פרטיים מדי יום, רואה מקרוב את השינוי בהתנהגות הקהל מאז השינוי של הטון בשווקים. “האווירה חיובית מאוד”, הוא אומר, “יש תחושת ביטחון, המשקיעים מחפשים יותר ריסק, פחות מפחדים מירידות, וזה נובע גם מהתכנית המדינית שיצרה תקווה, אבל גם מהעובדה שבשלוש השנים האחרונות מי שנשאר בשוק - נהנה מעליות כמעט רצופות”.

עודד מקלר
צילום: מערכת ביזפורטל
ראיון

״צריך להישאר מציאותיים; השוק אצלנו מתומחר על מלא״

הוא לא בא ״לקלקל מסיבות״ אבל סבור שכשהמכפילים גבוהים משמועתית באירופה והאופטימיות הגבוהה כבר מגולמת במחירים התיקון יכול להיות מעבר לפינה; עודד מקלר מנהל מחלקת הלקוחות הפרטיים של IBI מספר על דפוס ההשקעות של משקיעי הריטייל שהשתנה ומה לדעתו האלוקציה הנכונה בזמנים של פריצת שיאים

מנדי הניג |
נושאים בכתבה עודד מקלר IBI

הבורסה בתל אביב שוברת שיא אחר שיא. ת״א 35 שבר שיא בפעם ה־40 מתחילת השנה. והשאלה שנשאלת בכל חדר מסחר או פגישה בין משקיעים היא האם לראלי הזה יש עוד בסיס? המערכה בעזה קרובה לסיום אבל האי־ודאות הביטחונית רחוקה מסיום רשמי כשחזיתות מתימן ובאיראן רוחשות פעילות. אבל לשוק זה פחות מפריע. השוק המקומי מתנהג כמו שהעתיד כבר כאן. כמו שכבר המזרח התיכון שינה את פניו ומוסלמים עולים לירושלים במקום למכה - לפחות מבחינת הזרמת כספים. המניות עולות, השקל מתחזק, ותיאבון הסיכון של המשקיעים הפרטיים בשיא.

21 נקודות של “תכנית טראמפ” הצליחו להוסיף מאות נקודות למדדים. התכנית של הנשיא שכוללת הפסקת אש, החזרת כל החטופים והסדרה אזורית רחבה, עוררו את אחד מגלי האופטימיות העוצמתיים שראינו מאז תחילת המלחמה.

יום המסחר הראשון של השבוע היה אחד התנודתיים שנראו בתקופה האחרונה. העליות החדות בפתיחה התמתנו לקראת הסגירה, אבל שלושת המדדים המרכזיים סיימו בעליות: מדד ת״א 125 עלה בכ־0.6%, מדד ת״א 90 הוסיף כ־1.5%, ומדד ת״א 35 טיפס בכ־0.3%. בתוך כך נשברו שוב שיאים ת״א 35 בפעם ה־40 מתחילת השנה, ת״א 90 בפעם ה־32 ות״א 125 בפעם ה־37. מחזור המסחר במניות היה גבוה מהרגיל ליום ראשון, כש-2.8 מיליארד שקל החליפו ידיים בשוק המניות, ובאיגרות החוב נרשם מחזור של כ־4.5 מיליארד שקל. גם בזירת המט"ח הורגשה תנועה משמעותית, כשהשקל המשיך להתחזק לרמה של 3.29 שקלים לדולר.

אלא שבתוך כל ההתלהבות הזאת יש לא מעט סימני שאלה. עד כמה הראלי הזה מתבסס על נתונים כלכליים אמיתיים? מה צפוי לשקל אם הייסוף ייתמשך, והאם בנק ישראל ימשיך לעמוד מנגד? ובעיקר - איך צריך לפעול בתקופה שבה הכול נראה כל כך חיובי, אפילו חיובי מדי?

כדי לנסות לענות על השאלות האלה, שוחחנו עם עודד מקלר, מנהל מחלקת הלקוחות הפרטיים בניהול תיקים של IBI. מקלר, שמלווה אלפי משקיעים פרטיים מדי יום, רואה מקרוב את השינוי בהתנהגות הקהל מאז השינוי של הטון בשווקים. “האווירה חיובית מאוד”, הוא אומר, “יש תחושת ביטחון, המשקיעים מחפשים יותר ריסק, פחות מפחדים מירידות, וזה נובע גם מהתכנית המדינית שיצרה תקווה, אבל גם מהעובדה שבשלוש השנים האחרונות מי שנשאר בשוק - נהנה מעליות כמעט רצופות”.