משהו קורה באי.די.בי. פיתוח? הדנקנרים וכלל מתדלקים
מניית אי.די.בי פיתוח נפלה לשפל של מעל שנה בתחילת פברואר, והיום מתברר שכנראה זו הייתה הרמה בה בעלי העניין בחברה החליטו לנצל את החולשה.
אי.די.בי פיתוח הינה חברת אחזקות השולטת ב"דיסקונט השקעות","כלל תעשיות" ו"כלל ביטוח" ונסחרת לפי שווי שוק של 6.023 מיליארד שקל.
נוחי דנקנר עושה פעולות
נוחי דנקנר, בעל עניין בחברה דרך חברת האם אי.די.בי השקעות, נתן הוראה לרכוש 684,585 ממניות חברת הבת רק בשבוע האחרון. תחילה, רכשה אי.די.בי השקעות 490,145 מניות ב-7 לפברואר, בדיוק שלושה חודשים אחרי שמניית אי.די.בי פיתוח נסחרה במחיר של 159.1 שקל. כאשר, העסקה בוצעה בשער של כ-102, 36% מתחת לשיא שנרשם ב-6 לנובמבר, 2007, סך רכישה של 50 מיליון שקל.
העסקה השנייה בוצעה בשער של 105.7 שקלים, רק ארבעה ימים אחרי העסקה הראשונה, בה רכשה אי.די.בי אחזקות 194,440 ממניות החברה, בשווי של 20.5 מיליון שקל. סך הרכישות מסתכמות ב-70.5 מיליון שקל.
חברת אי.די.בי אחזקות - השולטת בין היתר גם בחברות בתחומי תקשורת, תעשיה, טכנולוגיה, נדל"ן, פיננסים ומסחר - מחזיקה ב-42.4 מיליון ממניות החברה, סך החזקה של 73.7% מהון החברה.
שלי (דנקנר) ברגמן גם בסוד העניינים
שלי ברגמן, אחותו של נוחי דנקנר, כנראה גם הייתה בענייני אי.די.בי פיתוח, בהיותה גם בעלת עניין בחברת אי.די.בי אחזקות וביצעה רכישה של כ-200,138 ממניות פיתוח ב-7 לפברואר, בהשקעה כוללת של 21.1 מיליון שקל. שלי, הפכה להיות עכשיו בעלת עניין בחברת הבת.
אולי נציין רק, שברגמן מכרה בחודש נובמבר שנה שעברה, לאביה, יצחק דנקנר, כ-3% מחברת האם ב-143.3 מיליון שקל. דנקנר מחזיקה כעת ב-1,591,855 ממניות חברת האם בכ-4.23% מהון החברה.
חברת הבת רוכשת ממניות חברת האם
אבל זה לא הסוף. חברת כלל החזקות עסקי ביטוח, חברה בת של אי.די.בי פיתוח, רכשה באמצעות חשבון הנוסטרו של החברה, ב-10 לפברואר, 491,045 ממניות חברת האם בהשקעה כוללת של 50.08 מיליון שקל.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
