סטין יקובסון: "תתכוננו ל-3 עד 5 שנים של תשואות אפסיות - באירופה חיים בהכחשה"
בן ברננקי, נגיד הפדרל רירזב, הוריד אמש את הריבית במשק האמריקני בשיעור של 0.5% והשלים הורדת ריבית של 1.25% בתוך כשבוע - בהחלט אירוע חריג ביותר. שוחחנו היום עם סטין יקובסון, סמנכ"ל ההשקעות של ענקית המסחר המקוון הדנית, סקסו בנק.
"האמת היא שלא ממש משנה אם הריבית עומדת על 4% או על 2%, מה שמשנה זה מה שה'פד' מקרין וכרגע זה פאניקה מוחלטת" כך פותח יקובסון את דבריו הבוקר. "לפני מספר חודשים הייתי בארץ כחלק מכנס של סקסו ו-Bizportal וקהל המאזינים ראה בי פסימיסט גדול אבל עכשיו אני מניח שהדברים נראים קצת שונה גם לאותו הקהל. אמרתי אז ואני סבור גם היום, המדדים בארה"ב ובכלל אמורים לרשום תיקון של 25%-30% לפני שנראה פה סוג של התייצבות".
"בממוצע רב שנתי הבורסה אמורה לרשום עליה של 7% בשנה, בשנים האחרונות הייתה סטיה כלפי מעלה ובשנים הקרובות הסטיה תהיה כלפי מטה. אני רואה תשואות של בין מינוס 3 לבין פלוס 5 בשנים הקרובות"
"משגע אותי שאנשים חושבים שהמשבר הוא אמריקני בלבד ושאירופה יצאה יחסית נקייה. אנחנו עוד צפויים לראות את המשבר בגוש האירו מתגבר. לא יכול להיות שהמרווחים (ספרדים) בין הריבית הממשלתית לקונצרנית כל כך גדולים והדבר לא בא לידי ביטוי במניות והמשקיעים מבינים את זה יותר ויותר. בכל פעם שברננקי מוריד את הריבית המרווח גדל וזה רק מצביע על חוסר האמון של המשקיעים."
"ברננקי לא אמור להגן על השווקים, הכותרות אתמול בעיקר אמרו דבר אחד - 'ברננקי לא אכזב את המשקיעים'. זה לא אמור להיות ככה. ברננקי אמור להגן על מערכת הבנקאות ולשמור על יציבות מחירים, הבן אדם כמעט חורג מסמכות. כאשר התחיל מהלך הורדות הריבית אני הראשון שאמר שהבורסות ירשמו שיאים אבל זה יהיה זמני בלבד. השמחה על היחלצותו של ברננקי לטובת המשקיעים התחלפה במהרה לחוסר אמון ומכאן הדרך לירידות שערים היא קצרה. זו הסיבה ששתי הורדות הריבית האחרונות כבר לא יצרו כל אפקט על השוק ".
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
