איך ניצח קנדי את ניקסון בעימות הטלוויזיוני?

הטלוויזיה הפכה למפגש המוני של הפוליטיקאי עם ציבור בוחריו וחשיפה תקשורתית הפכה לכלי עבודה
נאוה עינבר |

הכל החל בעימות הטלוויזיוני הראשון בעולם הפוליטיקה - ג'ון קנדי הצעיר עמד מול ריצ'רד ניקסון, הוותיק, דיבר פחות טוב, הבין פחות בפוליטיקה, היה חסר ניסיון אבל נראה הרבה יותר טוב. בעימות הזה שנערך בשנת 1960 בין ניקסון, סגן נשיא ארצות הברית ופוליטיקאי בעל ניסיון לבין קנדי, סנטור צעיר ואלמוני, החל תהליך אשר תוצאותיו הכריעו מערכות בחירות רבות בארץ ובעולם. תהליך שהפועל היוצא ממנו הוא, כי פוליטיקאי המשתמש בהופעתו החיצונית במדיום הטלוויזיוני - מנצח.

מאז הפכה חשיפה תקשורתית לכלי עבודה בידי פוליטיקאים מכהנים ופוליטיקאים שבדרך. במקום לפגוש את ציבור הבוחרים פנים אל פנים באסיפות בחירות בכל קצוות הארץ, הפכה הטלוויזיה למפגש המוני של הפוליטיקאי עם ציבור בוחריו. בחלוף השנים השתנו גם המסרים ומצעי בחירות מעמיקים הפכו למשפטים קליטים וברורים המותאמים למדיום הטלוויזיוני.

נושאים בהם בוחר הפוליטיקאי לעסוק שאינם "עוברים טוב בטלוויזיה" הוחלפו בנושאים ש"עוברים טוב" ויוצרים רשמים חיוביים בלבו של הצופה. הפוליטיקאי הפסיק לחשוב על בוחריו והחל לחשוב על הצופים בבית.

פוליטיקאים, שעד היום התמקצעו בתחום מוגדר כמו חינוך, בריאות, רווחה או ביטחון, נאלצים להבין במגוון תחומים רחב, על מנת להתאים את עצמם למדיום הטלוויזיוני. כי כשיש הזדמנות לשר קליטה להגיב בטלוויזיה על נושא של יבוא נשק, הוא לא יפספס את ההזדמנות רק בגלל שאין הוא מבין בנושא.

המעבר החד בין החשיפה התקשורתית בתחומים שונים, מאלצת לעיתים את הפוליטיקאי "להיכנס לתפקיד", מושג ידוע וברור בעולם הטלוויזיה והקולנוע אך לא ברור מאליו בעולם הפוליטיקה. כך צמחו להם מאז אותו עימות טלוויזיוני לפני יותר מארבעים שנה, בכל העולם פוליטיקאים המסגלים לעצמם גם כשרון משחק טוב והמשקיעים בחשיפתם התקשורתית לא פחות מעבודתם הפוליטית.

קהל הבוחרים אשר נחשף לדברי פוליטיקאי באמצעות הטלוויזיה, אינו פוגש את הצד הרציני והמקצועי שלו, אלא את דמותו המשוחקת והטלוויזיונית שהותאמה למדיום הזה.

כך למשל, בחירתו של ארנולד שוורצנגר למושל מדינת קליפורניה במרץ 2004 לקחה אותנו צעד גדול ונוסף בתהליך הזה. שוורצנגר לא היה צריך להשקיע בעיצוב דמות רצינית של פוליטיקאי עם אג'נדה מדינית לצד כשרון משחק, כיוון שדמותו הטלוויזיונית המשוחקת אשר פוליטיקאים רבים היו צריכים לסגל לעצמם במהלך העבודה - כבר הייתה שם.

שוורצנגר הגיע אל הפוליטיקה עם דמות טלוויזיונית מן המוכן. פוליטיקאי שבוחריו אשר מעולם לא פגשו אותו, הגדירו אותו בסקרי דעת קהל שנערכו עוד לפני הבחירות, כ"בעל תכונות אופי מתאימות לתפקיד".

ובכן, מה הפלא ששוורצנגר הוא "בעל תכונות אופי מתאימות לתפקיד", אם בעשור האחרון הוא הספיק להציל את המין האנושי לפחות שלוש פעמים ולחסל עשרות רובוטים הרסניים. אומנם את כל זה הוא עשה בתפקיד ה"טרמינייטור" בטרילוגיית סרטי הפעולה "שליחות קטלנית", אבל אם נודה על האמת היו לו "תכונות אופי מתאימות לתפקיד".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

רשות המסים
צילום: רשות המסים
פרשנות

גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?

רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?


צלי אהרון |

גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.  

תחשבו על התרחיש הבא - מגיע נישום וחושף את הרווחים שלון בחו"ל מקריפטו. אומר לו פקיד השומה, תשלם X, לנישום אין אפשרות לערער או לחזור בו מהחשיפה. הוא יכול לנסות לשכנע את פקיד השומה שהמס גבוה מדי, אבל אין לו אפשרות לסגת, כי אפשר להשתמש במידע שנחשף, ואז גם החבות הפלילית קיימת. כלומר, זו דרך חד כיוונית, אי אפשר להתחרט, והנישומים "בידיים" של פקידי השומה.  קחו גם בחשבון שאם מדובר בקריפטו צריך להביא אסמכתאות כדי לנתח את הרווחים על פני השנים - לרבים אין את המידע הזה ולא תמיד ניתן להשיגו, וגם  שבינתיים אין הקלות של הצמדה וריבית. אז המוטיבציה לגלות על הון בחו"ל וגם בארץ (לרבות מכר דירה) לא מאוד גדולה, אבל יש גם יתרונות ללקוחות ובעיקר הידיעה שלא מחפשים ולא רודפים אחריהם. הם יכולים לישון טוב בלילה.   


המדינה צריכה כסף - אולי יהיו הקלות בגילוי מרצון בהמשך

המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות, או וכאן כאמור הבעיה - אם הנישום לא הסכים לשומה, ואז הכל נפתח מחדש. רשות המסים לא חשבה כנראה על הנקודה הזו עד הסוף, ויש סיכוי שתוך כדי תנועה היא תפתור אותה לטובת הנישומים. זה כנראה גם תלוי בהיענות, אם ההיענות תהיה מאכזבת, ינסו לתת עוד צ'ופרים ללקוחות. . 

בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". .

הטענות נגד ההליך ברמת המאקרו הן שלא ניתן לתת פרסם למעלימי רווחים והכנסות. העלמתם מס, זו עבירה פלילית, למה צריך ללכת לקראתכם? מבחינת הנישומים, סיכוי טוב שהם לא ירוצו להצהיר. הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון? צריך לסייג ולהגיד שבעבר במסגרת גילוי מרצון לא היה צורך לשלם מס גירעון ונראה שבסופו של דבר כך יהיה גם הפעם, אבל זה לא סגור.