ראיות/האם ניתן לזמן נתבע לעדות כעד תביעה?/עליון

ביהמ"ש קובע כי פתיחת פתח לזימון הנתבע כעד תביעה בעוד הוא אמור להעיד כעד הגנה, אינה מקדמת את השוויון בין בעלי הדין אלא דווקא מביאה להפרתו. אך במקום בו התחייבו ב"כ הנתבעים כי הצדדים יעידו, מתקיים איזון בין האינטרסים של בעלי הדין
משה קציר |

עובדות וטענות:

המשיב (להלן: התובע) הגיש לביהמ"ש המחוזי תובענה נגד המבקשים (להלן: הנתבעים) בעילה של רשלנות רפואית. לקראת הישיבה האחרונה של קדם המשפט, הגיש התובע בקשה לזמן לעדות מטעמו ארבעה מתוך חמשת הנתבעים (מבקשים 5-2 דכאן). כמו כן, נתבקש זימון של עד נוסף, שהינו עובד של המבקשת 1 (הנתבעת 1). בישיבת קדם המשפט טען ב"כ התובע, כי אמנם אין איסור בדין על תובע לזמן את הנתבע כעד מטעמו וכי הוא חושש שחרף הצהרת ב"כ הנתבעים לפיה העדים יופיעו למשפט, הם לא יעידו בסופו של דבר. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי מאחר שלא הוצגה בפניו אסמכתא האוסרת זימון נתבעים כעדים, ועל אף שאין הדבר מקובל, הרי הוא מתיר זימונם של ארבעה נתבעים (המבקשים 5-2) כעדי תביעה. על כך בקשת רשות הערעור. הנתבעים טוענים, כי על פי הסדר הרגיל של הבאת הראיות מעידים תחילה עדי התביעה ורק לאחר מכן מוצגת פרשת ההגנה. קבלת הבקשה להעיד את הנתבעים במסגרת פרשת התביעה מביאה על כן, לגרסת הנתבעים, להיפוך סדר הבאתן של הראיות. מהלכו של התובע מהווה למעשה, על פי הנטען, מחטף שגורר את הנתבעים להעיד שלא על פי הסדר הקבוע בדין.

דיון משפטי:

כב' הש' א' גרוניס:

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה