מסים/ניכוי מע"מ מעסקאות ברשות הפלסטינית/עליון

עובדות וטענות:

המערערת הינה חברה הרשומה בישראל כ"עוסק". בתקופה שבין אוקטובר 1995 לבין ינואר 1998, היא תקופת השומה שבמחלוקת, רכשה המערערת חומרי גלם מעוסקים הרשומים ברשות הפלסטינית וכן מכרה סחורות לעוסקים פלסטינים. בגין חומרי הגלם שרכשה המערערת הוצאו לה חשבוניות מיוחדות כקבוע בתקנות. המערערת הגישה למשיב דו"חות תקופתיים כדין ובמסגרתם ביקשה לנכות את המע"מ המופיע בחשבוניות המיוחדות הנ"ל כמס תשומות. סך הניכוי על פי החשבוניות המיוחדות היה 366,780 ש"ח. ואולם, במהלך ביקורת שערך המשיב במשרדי המערערת, נמצא כי המערערת לא הגישה את הטופס המיוחד הנדרש על פי דין (טופס 878). המערערת טענה כי לא ידעה על הצורך בהגשת הטופס והזדרזה להגיש את הטפסים החסרים לכל התקופה. המשיב דחה את ההסבר בגין אי הגשת הטפסים וסרב להכיר בניכוי מס התשומות. כן דחה המשיב את בקשת המערערת להפעיל את סמכותו על פי סעיף 116 לחוק המע"מ ולהאריך את המועד להגשת הטפסים. המשיב נימק את החלטתו בכך שעקב שיטת ההתחשבנות עם הרשות הפלסטינית, כפי שנקבעה בהסכם פריס (הסכם שנחתם לאחר הסכמי אוסלו), יגרום הניכוי המבוקש הפסד לקופת המדינה. ואולם, בבדיקה שנערכה ביחס למחצית מכמות החשבוניות שהוצאו בגין מכירותיה של המערערת לעוסקים פלסטינים בתקופה הרלוונטית, התגלה כי המשיב לא העביר לרשות המס הפלסטינית סך של 787,898 שקלים חדשים. זאת, ככל הנראה, משום שסכום זה לא נדרש על ידי רשות המס הפלסטינית. כמו כן, מכיוון שחלפו שישה חודשים ממועד הוצאת החשבוניות, איבדה רשות המס הפלסטינית את הזכות לדרוש ולקבל סכום זה מרשות המס הישראלית. התוצאה היתה, אפוא, כי בידי המשיב נותר סכום מס שלא הועבר לרשות בשיעור העולה על סכום הניכוי המבוקש ע"י המערערת. המערערת טוענת, כי מהמתואר לעיל עולה באופן ברור, כי בעקבות מנגנון ההתחשבנות שנקבע בהסכם פריס התעשרה קופת המדינה בסכום משמעותי אשר עולה בשיעור ניכר על סכום הניכוי המבוקש ומשכך, אין המשיב יכול לנמק את סירובו לאפשר את הניכוי בהפסד שייגרם לקופת המדינה בשעה שלמעשה נוצר רווח לקופה. לטענתה, אין זה מוצדק בנסיבות המקרה, ליישם את מדיניותו העקרונית של המשיב שלא להאריך את המועד להגשת טופסי 878 ומכל מקום, העלאתה של הטענה בדבר ההפסד שלכאורה ייגרם אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על המשיב.

דיון משפטי:

כב' הש' ד' ביניש: