עטרה בילר
צילום: צילום מסך
ניתוח קמפיין

פרסומת סימילאק החדשה - ממקום רציונלי למרגש ומצחיק

התובנה שהורים צעירים זה יצור הססני גם היא טובה וחשובה, והצעת הערך - מותר להסס עד שזה מגיע לתחליף החלב - שם ברור מה יש לבחור - מוגשת בצורה מדויקת ולא מתאמצת
עטרה בילר |

בימי צ'ארלס דיקנס קראו לזה Child Labor. ילדים יצאו להביא פרנסה בעודם פעוטות, ובהיותם תמימים וחסרי מגן הם נוצלו ונושלו מילדותם. עד שהחברה הוקיעה את זה ותיקנה את המעוות. ובכל זאת, במהלך השנים האחרונות עושים שימוש לא קשור לכלום בילדים בתקשורת שיווקית וכמובן בפרסומות. בנקאות, תקשורת, מזון ושירותי בריאות משתמשים בילדים באופן קלישאי ולא מחוייב המציאות.

בסופו של דבר, כשמגיעים למוצרי פעוטות כלומר ממש לקטגוריה שקשורה אליהם ברמה העניינית - אנחנו צריכים להיזכר שיתכן שזה גם לגיטימי. אז לאחרונה אפשר להיחשף לכמה פרסומות שתינוקות מובילים באופן ענייני. הפרסומות לסימילאק ולחופשת לידה של אינטל עושות שימוש בתינוקות שדווקא במקרה שלהן הכי לגיטימי ובכל זאת מצחיק וקצת פחות צפוי.

'סימילאק' מקדם כבר מספר שנים את הרכיבים הנכונים של תחליף החלב ומקפיד להשעין אותם על פיתוח מדעי. "סימילאק בגלל המדע" מאד מזוהה עם המותג כשקריסת רמדיה שיחקה לידיו של היתרון התחרותי.

ללא שמן דקל הצטרף בשלב מסוים כדי להעמיק את היתרון המדעי כשברור שאף אחד לא ידע שצריך בלי שמן דקל עד ש'סימילאק' לא אמרו את זה. ובכל זאת ברור היה שמשהו אמוציונלי חסר בנרטיב של 'סימילאק' כאשר 'מטרנה', המתחרה העיקרית, בונה פלטפורמה שלמה של ייעוץ הנקה, שינה ותזונה לאמהות.

אז מבחינה מסוימת הצטרפה 'סימילאק' לזירת ההורות שהיא נרחבת ומעניינת יותר מזירת תחליפי החלב גרידא כי כמה אפשר לדבר כבר על תחליפי חלב מלבד לומר שהם הדבר הנכון והבריא?

הפרסומת החדשה של סימילאק מצלמת את "הבחירה הנכונה" מנקודת מבטו של תינוק שחושב בקול רם בקול של גבר. כבר מצחיק. הוא יודע מה הוא רוצה אבל לא יודע להגיד את זה. הגבר שמדבר מתוכו מגביר את הקונטרסט בין מה שהוא רוצה לבין זה שהוא לא יכול לבטא את עצמו. אמא שלו צריכה לבחור לו צעצועים, ספרים ובסופו של דבר גם תחליף חלב כי הוא עובר לבקבוק. כל בחירה שלה היא בין 2 אלטרנטיבות והיא בוחרת לו באופן שיטתי את ההיפך ממה שהוא רוצה. במקום רעשן - מנשך, במקום בייבי ג'ודו - בייבי יוגה.

 

קיראו עוד ב"תקשורת ומדיה"

אבל כשזה מגיע לסימילאק נגמרות ההתלבטויות. התינוק מבסוט ואפילו היה "מתחתן איתה אילולא הייתה אמא שלו" כי הוא מבין שהפעם הבחירה נכונה.

אז נכון ש'סימילאק' קצת התקרבה ל'מטרנה' ב-claim להבין מה שתינוקות רוצים, אבל מבחינת 'סימילאק' יש פה קפיצת מדרגה ממקום רציונלי מדי, למקום מרגש ומצחיק שמתמקד בערך הבחירה הנכונה. לבחור נכון זה עולם ומלואו, שמתנקז, במקרה של 'סימילאק', ללבחור את תחליף החלב הכי נכון אבל לא רק. התובנה שתינוקות יודעים מה הם רוצים וצריכים היא תובנה טובה. התובנה שהורים צעירים זה יצור הססני גם היא טובה וחשובה, והצעת הערך - מותר להסס עד שזה מגיע לתחליף החלב - שם ברור מה יש לבחור - מוגשת בצורה מדויקת ולא מתאמצת.

אינטל - מחליפים תפקידים

 

גם אינטל יצאה עם קליפ שמספר על תנאי שירות מיוחדים שהיא מעניקה לעובדיה במסגרת חופשת הלידה. 'אינטל' מוסיפה 6 שבועות לנשים ושבועיים לגברים שנולד להם תינוק. המסר מוגש מהזווית הפחות נהדרת - תינוק שמואס בעודף הצומי שהוא מקבל מאביו.

 

בהיותה חברת הייטק מחויבת 'אינטל' להיות צינית ולא מתקתקה, ואכן התינוק (שמשמיע מחשבות בקול של ילד בן שבע) והאבא הטרי מתחלפים בתפקידים. האבא עושה פרצופים אידיוטיים והתינוק הוא "הבוגר האחראי" שלא מבין "מה נסגר איתו". מצחיק ורלוונטי. חופשת לידה זה גם "תיק" לתינוק, לא רק להורה הטרי והפואנטה לכן נכונה, ושוב - השימוש בתינוק לגיטימי ולא מאולץ וכמובן רלוונטי לקטגוריה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
תקליטים ודיסקים מפוזרים AIתקליטים ודיסקים מפוזרים AI

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם

עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה

בן פלמון |
נושאים בכתבה אמנים במוזיקה

לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?


אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים

אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.

כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל. 

השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.

ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף

ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים. "I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.

כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי העולם.