גיל ליבר
צילום: יח"צ
טור

איפה ההבטחה המותגית בבחירות? אני כצרכן פשוט לא מעוניין לקנות כלום כרגע

המציאות בבחירות גורמת לי אי נוחות, ומביאה אותי למסקנה: או שהתקלקלנו כצרכנים, או שכל מותגי המפלגות והיועצים מפספסים את השוק לחלוטין
גיל ליבר |
נושאים בכתבה גיל ליבר

תקופת הבחירות מכניסה רוח חיים לעולם השיווק. אנשי הפרסום ויחסי הציבור עובדים שעות נוספות והמשק כמרקחה, ולמה? כי מתי, בעצם, יש לנו קהל צרכנים המקיף את כל אזרחי המדינה?

הבחירות הן שיווק לכל האוכלוסייה הבוגרת, ובמקרה האוטופי "ירכוש" כל אזרח את אחד המותגים המתחרים על ליבו. המפלגות הן המותגים שמשווקים לצרכנים ומנסים לייצר העדפה צרכנית. ככל מותג שפועל בשוק, קיימת מערכת יחסים רגישה של מסרים שיווקיים מחד וצרכים של הקהל מאידך, והמותגים מנסים למצוא את הדרך לענות על הצרכים או הרצונות של הצרכן ע"י מסרים פרסומיים ותקשורתיים שאמורים להניע אותו לפעולה - הצבעה בקלפי עבורם. כמו בכל ענף אחר, לפעמים המותג שוגה במסר ולפעמים הוא פוגע.

המציאות הרווחת בקמפיין הבחירות הנוכחי גורמת לי אי נוחות, ומביאה אותי למסקנה אחת משתיים: או שאנחנו כצרכנים התקלקלנו והנמכנו את רף הדרישות שלנו, או שכל המותגים והיועצים שלהם מפספסים את השוק והצרכנים לחלוטין. למה? 

מבחינתי, בחירות שמטרתן לייצר הנהגה למדינה, אמורות לספק לי כצרכן מותג שאני ארצה להזדהות איתו, מותג שיגרום לי להרגיש טוב שבחרתי בו, מותג שאשמח לפרגן לו ולתמוך בו, כמעט ללכת אחריו ועם הסמל שלו בגאון קדימה. מידת האנגייג'מנט - המעורבות הנדרשת ממני כצרכן, היא רבה: צריך ללכת לקלפי אפרורית באיזשהו בית ספר, לעמוד בתור ולשים פתק במעטפה, ובסוף - אין אפילו פרס או הגרלה...

 

למה לי לעשות את זה? איזו הבטחה נותן לי המותג, כזו שתגרום לי לזוז ולהשקיע מזמני בשבילו? "מה הוא עשה בשביל מדינה"? מותג כזה חייב לתת לי סיבה מספיק טובה לבחור.

ואכן, בעבר, היו קמפיינים ששידרו לאותו הנרטיב וגרמו לקהל הזדהות ותחושת מחוייבות, כמעט תחושה של משהו שהוא גדול מהחיים: "רק הליכוד יכול", "ישראל מחכה לרבין" , "רק שרון יביא שלום" ועוד... קמפיינים כאלה שידרו לי כצרכן תחושת גאווה ורצון להשתייכות, הרואיות ומנהיגות שמגיעה מעוצמה.

ומה היום? "זה או אנחנו או הוא" , "זה או הם או אנחנו", "זה לא הם זה הוא". מה זה??? אני כצרכן מבין מזה שבעצם אין לי אחרי מה לעמוד ולרוץ בגאון, יש לי ממה לברוח. בעצם אומרים לי " זה נכון שאנחנו לא כאלו טובים, אבל היי - הוא/הם יותר גרוע".

קיראו עוד ב"תקשורת ומדיה"

מה קרה לנו? האם אנחנו כצרכנים הפסקנו לחפש מנהיגות עוצמתית ובטוחה בעצמה? הפסקנו לחפש הרואיות וגאווה? אנחנו מסתפקים בפחות גרוע? זה מה שאנחנו משדרים למותגים הללו? האם מושג ההנהגה פשט את הרגל, האם הציניות השתלטה על הכל בצורה כל כך אגרסיבית שאין זיק של תקווה? האם כל עידן הריאליטי גרם לכך שכל מה שמעניין אותנו זה הצהוב והסלביות?

אני רוצה להאמין שלא! אני רוצה להאמין שהמותגים הם שאיבדו את הדרך. שהיועצים, אנשי הפרסום ויחסי הציבור שעובדים איתם נפלו למלכודת הזו ולא היה להם את ה"הוואבוס" לעשות סטופ ולהחזיר את המותגים לקרקע. לשדר לצרכנים את הדבר שהם הכי זקוקים לו - מנהיגות שמייצרת הזדהות ותקווה, גאוות יחידה, כזו שמאפיינת ומבדלת את המדינה שלנו מכל שאר העולם.

אני כצרכן מצפה בכליון עיניים לסופה של הטלנובלה שמתנהלת כרגע במערכת הבחירות. שיפסיקו לדבר על בקבוקים, V15, עיתונים שמגוייסים ופרשיות אחרות, ויחזרו לבסיס הטהור ולמהות של בחירות: בחירת הנהגה שנאמין בה ונלך אחריה בגאווה. כזו שתצעיד את המדינה ואותנו להישגים ולחיים טובים יותר.

אני כל כך מקווה שהמותגים אכן יחזרו לדרך הזו, כי אני כצרכן כרגע - פשוט לא מעוניין לקנות...

הכותב שימש בעבר כמנכ"ל במשרדי פרסום וכיום מלווה ומייעץ אסטרטגי לחברות

מתוך הכוכב הבא לאירוויזיון של קשת 12, מתוך אתר מאקומתוך הכוכב הבא לאירוויזיון של קשת 12, מתוך אתר מאקו

רייטינג: כוכב הבא ומהדורת 12 בטופ, ערוץ 14 רושם עלייה בשעות הערב

במהדורות 12 נשארת בטופ אבל למהדורת החדשות של ערוץ 14 נרשמת עלייה קלה ברייטינג

הדס ברטל |

מהדורת החדשות של 12 עדיין מונופול. ובכלל, קשת, למרות ניסיונה להתחמק מכך - היא מונופול. ערוץ 13 בגסיסה, 14 די נעצר, אך פחות מביא מפרסמים. קשת מקבלת את כל הקופה וכל הקצפת. סוד ידוע בשוק הפרסום והתקשורת הוא שקשת "שולחת" לקוחות לרשת רק כדי שתהיה לה תחרות ושהרגולטור לא יטיל עלייה סנקציות. 

המהדורה המובילה היא כאמור של קשת 12 עם 17.6% ברייטינג ו-443 אלף צופים. הרבה אחריה מגיעה המדורה של ערוץ 14 עם רייטינג של 9.3% ו-257 אלף צופים. אחרונות הן רשת 13 עם 6.7% ו-153 אלף צופים וכאן 1 עם 3.2% ו-38 אלף צופים. 

פריים טיים

הכוכב הבא לאירווזיון ממשיך להוביל את טבלת הרייטינג עם 16.2% רייטינג ו-429 אלף צופים. הרבה אחריה מגיעים הפטריוטים, תכנית הדגל של ערוץ 14 שרושמים 9.2% ו-262 אלף צופים. מעט אחריה מגיעה ווראט של רשת 13 עם 8.9% רייטינג ו-229 אלף צופים ותכנית הדרמה המקורית מקום שמח בכיכובה של נועה קולר של כאן 11 עם 6% ו-127 אלף צופים.


ינון מגל בשידורי הפטריוטים מתוך אתר ערוץ 14
ינון מגל בשידורי הפטריוטים - קרדיט: מתוך אתר ערוץ 14


תכניות הבוקר והמהדורות המוקדמות

בקרב תכניות הבוקר מגיעה ראשונה חדשות הבוקר של 12 עם ניב רסקין ורייטינג של 4.1% ו-101 אלף צופים. אחריה חדשות היום עם אלי ראכלין בערוץ 13 ו-75 אלף צופים. הרבה מאחור היא תכנית הבוקר של ערוץ 14, ישראל הבוקר עם 1.4% רייטינג ו-26 אלף צופים. התכנית על הבוקר עם עודד מנשה בערץ 14 בשעה תשע עם רייטינג של 1.2% ו-28 אלף צופים בלבד. באותה השעה ב-13 משודרת פותחים יום עם רייטינג של 1.3% ו-29 אלף צופים והמובילה היא נסלי ברדה במשדר הבוקר של 12 ורייטינג של 2.6% ו-56 אלף צופים.

אלמוג בוקר
צילום: רשתות חברתיות סעיף 27

כמה ירוויח אלמוג בוקר בחדשות 12 ומי הם העיתונאים עם השכר הגבוה ביותר?

הכתב הדהים כאשר הודיע על עזיבה לערוץ המתחרה, שם מרוויחים הטאלנטים בין 1.5-2 מיליון שקל בשנה. ההערכה היא ששכרו של אלמוג, שיחליף את תמיר סטיינמן, יהיה נמוך יותר; וגם - כמה מרוויח עמית סגל בשנה?
איציק יצחקי |
העיתונאי אלמוג בוקר הפך לאחד הפרצופים המוכרים בחדשות 13 גם בזכות הסיקור הצמוד ביום שפרצה המלחמה. הפופולריות שלו גברה בהדרגה בתשעת החודשים מא המלחמה והוא ממנף את זה לשדרוג בשכר. אלמוג יעבור למתחרה - חדשות 12, שהיא סוג של מונופול בשוק - מונופול שמפחדים לגעת בו מכיוון שזו תקשורת וחדשות עם פרשנים ועיתונאים חזקים והחיצים יופנו כלפי הרגולטור שיעיז להגיד שמדובר במונופול או שינסה ליצור תחרות הוגנת. חדשות 12 שייכת לקשת שהיא עצמה גם סוג של מונופול, שמחזיקה גם באתר מאקו ואתר N12. קשת נהנית מהקריסה של רשת ובמיוחד חדשות 13, כשבשוק אומרים כבר מעל לשנה שקשת היא זו שמחזיקה את רשת. היא לא מקבלת חלק מהמפרסמים כדי שיעברו לרשת, כדי ליצור מצב שיש תחרות.

קשת היא מונופול

בפועל, ההכנסות של קשת שנשלטת על ידי דודי ורטהיים, הבעלים של קוקה קולה בישראל ובנק מזרחי טפחות, גדולות פי 4-5 לפחות מרשת וגדולות מכל ההכנסות של ערוצי הטלוויזיה גם יחד. העוצמה והכוח נובעים גם מערוץ חדשות חזק וגם מרצועות הבידור הטובות של קשת לעומת המתחרים. ערוץ 13 (רשת) סובל פעמיים - גם מהתחזקות ערוץ 14 שנתפס כאתר הימני היחיד וגם מזה שהוא נחשב "אותו הדבר" וסוג של ניסיון העתקה לא מוצלח של קשת. במקביל למינוי של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חברת חדשות 13 העיתונאים חששו משינוי הקו המערכתי של החדשות שנתפס בדומה לחדשות 12 כאנטי ביבי עם אג'נדה של שמאל-מרכז. במקביל הועזב רביב דרוקר והחלו עזיבות. ספי עובדיה עזב, וכעת אלמוג בוקר. ספי עובדיה עזב לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, גם היא מבית קשת. ההערכות בשוק מדברות על עלות שכר של בין 700 ל-800 אלף שקל לשנה לעובדיה. המעבר של עובדיה הוא עוד נקודה של כוח עבור ערוץ 12. הוא מתחיל להעביר לשורותיו טאלנטים ונראה כי הוא לא מפספס הזדמנויות. כעת, מעניין יהיה לראות האם ערוץ 13 יגיב - וכיצד ומה תהיה ההשפעה של שוק ההעברות החדש בתקשורת על ערוץ 14 (לאחרונה, אחרי שהכריז על מעבר לערוץ 13, ערוץ 14 סיכם על הישארותו של שרון גל).

בוקר, כתב הדרום של הערוץ, שנחשב לעיתונאי מוערך, אמור להחליף את תמיר סטיינמן שעזב לאחרונה את תפקידו. ההערכות הן ששכרו ינוע בין 800 אלף שקל למיליון שקל בשנה.

עמית סגל  מעל 3 מיליון שקל בשנה; יונית לוי כ-2 מיליון שקל

הטאלנטים בחדשות 12 מרוויחים נהדר. על פי ההערכות שכרם מבטא עלות מעביד של בין 1.5 ל-2 מיליון שקל בשנה. כך מרוויחה גם יונית לוי, וכמוה דני קושמרו, אמנון אברמוביץ', עמית סגל ועוד. סגל נחשב לעיתונאי המרוויח בישראל, כשההערכות מדברות על הכנסות של  מעל 3 מיליון שקל בשנה, כשבתוכן גם הכנסות מהספר המצליח וסדרת ההרצאות שהוא מעביר וכן כתיבת טור בידיעות אחרונות.  
 אלמוג בוקר - שכר של כמיליון שקל 
בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות כתב בוקר: "אני יוצא לדרך חדשה. אני יוצא לדרך חדשה אבל בוחר להמשיך באותה נקודה במפה. העוטף. הדרום. זה הבית שלי. ובימים אלה כשאנחנו נלחמים על קיומנו, אין מבחינתי תפקיד חשוב יותר מלהיות הקול של התושבים. בעוטף. בדרום. אחרי 17 שנים אני עוזב את חדשות 13 ועובר לשמש ככתב וכפרשן הדרום של חדשות 12 ופרשן אולפן שישי. קשה לעזוב מקום שגדלת וצמחת בו". הוא מציין כי "הקלישאה אומרת שמקום עבודה הוא בית, אבל בשנה האחרונה כשאיבדתי את הבית האמיתי שלי, הפיזי שלי, – חדשות 13 היתה עבורי עוגן. חדשות 13 עכשיו ובעבר חדשות 10 היו בשבילי כמו משפחה. וזה קשה לעזוב. תמיד, בטח בימים אלה. זאת הייתה החלטה קשה, אולי הקשה ביותר שקיבלתי בחיי המקצועיים, אבל החלטתי שהגיע הזמן ללכת לאתגר חדש, כזה שיאפשר לי לעלות עוד מדרגה בהגשמה העצמית ובפעילות להצבת הדרום בצמרת סדר היום הציבורי, גם בימים שאינם מלחמה. כשכל החטופות והחטופים יחזרו הביתה". לסיום כתב כי "אני רוצה לבקש סליחה וגם לומר תודה.  סליחה מהחברים שאני כל כך אוהב ונמצאים בימים אלה במאבק חשוב מאוד. סליחה שאני עוזב. סליחה שאני עוזב עכשיו. אני נפרד מנבחרת של עיתונאים משובחים שהיו לי הכבוד והזכות לעבוד לצידם. אחרי אינספור מאבקים שעברנו יחד, במאבק הזה, החשוב מכולם, אני עדיין איתכם, גם אם מבחוץ. תודה שעמדתם מאחורי גם כשטעיתי, שהייתם שם בשבילי בכל הסלמה בעוטף, ובעיקר על כך שתמיד נתתם לי את המקום להגשים את הייעוד שלי, את הסיבה שבחרתי במקצוע החשוב הזה, להיות שליח של האזור הכי חשוב (מבחינתי) ויחד, לא פעם הצבנו את הדרום בכלל ואת העוטף בפרט בצמרת סדר היום. תודה על כך שאפשרתם לי לצעוק את שעל ליבם של תושבי העוטף היקרים לליבי. לליבנו. תודה וסליחה".