אדם סירב לעבור בדיקת אבהות - מה קבע בית המשפט?
בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קיבל תביעת אבהות שהוגשה נגד אדם שסירב לבצע בדיקת רקמות, ולהכיר בילד שנולד לאשה שעמה ניהל רומן בעבר. על אף טענתו כי יש עוד אבות פוטנציאליים לילד שלה, בפסק הדין שניתן לפני כשנה במקרה והותר באחרונה לפרסום, קבעה השופטת מירה רום פלאי כי הוא אכן אביו של הילד.
אמו של הילד, שנולד ב-2019, הגישה לפני כשנתיים תביעת אבהות נגד האיש שעמו היא קיימה יחסים בזמן שהיתה נשואה. במסגרת הדיונים בתיק, היא אף הוסיפה וסיפרה כי קיוותה שהאבא של הקטין יתברר כבעלה לשעבר, ואולם בדיקת רקמות שביצע הבעל שללה זאת.
לדברי האשה, בתקופה הרלוונטית היא קיימה יחסי מין עם הנתבע בלבד, ואילו בהמשך שבה לנהל מערכת יחסים אינטימית עם בעלה לשעבר. סמיכות הזמנים בין התקופות יצרה אמנם חוסר ודאות באשר לזהות של אביו של הקטין, אבל לאחר שנשללה האפשרות כי האבא שלו הוא בעלה, יש להכריז על הנתבע כאב, כך לטענתה.
הנתבע עצמו אישר כי קיים יחסי מין עם התובעת בתקופה שבה הרתה, אבל טען מנגד כי היא נהגה לעשות זאת עם גברים רבים נוספים חוץ ממנו ומבעלה, כולל באותה תקופה הרלוונטית. לדבריו, מכיוון שהתובעת הוליכה שולל גברים רבים כמוהו כשטענה כי היא נוטלת גלולות למניע היריון, יש עוד נתבעים פוטנציאליים רבים, ועומדת לו הזכות לסרב לביצוע בדיקת רקמות. הנתבע הוסיף כי התובעת שיקרה לו כשטענה שהיא לא בהיריון ממנו "במיליון אחוז".
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- גייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם עצם העובדה שהנתבע מכחיש בתוקף את האבהות שלו, לא מנעה ממנו להגיש נגד האם תביעה בסך חצי מיליון שקל בגין מצג שווא כוזב, תרמית וגניבת זרע. תביעתו נדחתה על הסף, והוא הגיש על כך ערעור שהתנהל במקביל לתביעת האבהות שהוגשה לבית המשפט נגדו.
מיד בתחילת שלב ההוכחות של תביעת האבהות שהוגשה נגדו, הצהיר עורך הדין של הנתבע כי הוא לא יכול להעיד, מכיוון שאינו מרגיש טוב מבחינה נפשית. למרות הטענה הזאת, הנתבע ישב באולם, ענה לשאלות שהופנו אליו בבית המשפט באופן הגיוני וברור, והשופטת התרשמה כי לא היתה כל מניעה רפואית לכך שיעיד. מאחר שהנתבע גם ביקש למשוך מהתיק את התצהיר שהוא הגיש, הוא הביא למצב שבו רק גרסת התובעת הוצגה בפני השופטת – והיא בחרה להאמין לה.
השופטת רום ציינה כי טובתו של הקטין היא לדעת מי האבא שלו. היא הוסיפה כי בדיקת רקמות היא הדרך הפשוטה, היעילה והאמינה ביותר להוכחה או שלילה של האבהות. הבדיקה גם נועדה למנוע את החיטוט בחייהם האישיים של שני הצדדים, אלא שהנתבע מסרב לבצע אותה, ולא מציג שום נימוק ענייני לכך. עוד הסבירה השופטת בפסק הדין כי חוק המידע הגנטי מעניק לבית המשפט את הסמכות להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה שהוא מוצא לנכון, ואף לקבוע קשרי משפחה כלפיו.
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- 830 אלף שכירים היו אמורים לקבל החזרי מס בשווי 664 מיליון שקל - אך בערעור לבית המשפט העליון ההחלטה בו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בהסתמך על הראיות וגרסת התובעת, שלפיה קיימה יחסי מין רק עם בעלה ועם הנתבע, קבעה השופטת כי שלילת האבהות של הבעל מוכיחה כי הנתבע הוא אכן אביו של הקטין. היא הוסיפה כי הסירוב של הנתבע להיבדק כדי לשלול את האפשרות הזאת, מחזק את המסקנה כי זה אכן המצב.
לפיכך קיבלה השופטת רום את התביעה של האשה, היא הכריזה על הנתבע כאביו של הילד, והוציאה צו אבהות שידווח למשרד הפנים. הנתבע חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
תביעת אבהות היא תביעה הצהרתית, שמטרתה לקבוע אם גבר מסוים הוא האבא של קטין. בסיום ההליך המשפטי, מפרסם בית המשפט פסק דין הצהרתי שקובע אם הגבר שנתבע הוא אכן אביו של הקטין או לא. להצהרה כי אדם הוא אכן אביו של קטין יש השלכות רבות מבחינת הזכויות והחובות של האב ושל הקטין: הקביעה שאדם הוא אביו של קטין מחייבת אותו לשלם דמי מזונות עבורו. האב יכול לדרוש זמנים לראות ולבלות עם הקטין, ולבקש להכריע בעניינים הקשורים אליו, כמו חינוך, מקום מגורים ועוד. לקטין עצמו גם כן יש זכויות בעקבות הקביעה לגבי האבהות. הוא מקבל זכויות בירושה של אביו.
- 2.עמוס 04/04/2024 14:25הגב לתגובה זוהשופטת קבעה שהגבר הזר הוא האבא, ולכן הילד ממזר. אבל זה לא מחייב את הרבנות. בדיקת רקמות, כן מחייבת.
- 1.מה זה 04/04/2024 14:03הגב לתגובה זווגם מקבלת כסף. אפה השכל הבריא. ולמה לא בדיקת דיאינאי כמו שעושים במשטרה
- האשה כמובן תמיד אשמה "בוגדת" אבל היה לה שותף מה איתו? (ל"ת)נחום 07/04/2024 13:00הגב לתגובה זו

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
