בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

• רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
• החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

ב-2018 נולדה ילדה לעולם של סכסוכים ומחלוקות. אמה, שהיתה נשואה באותה העת, טענה כי אביה האמיתי של הילדה הוא דווקא אדם אחר - לא בעלה - שעמו ניהלה מערכת יחסים אינטימית במקביל לנישואיה. במשך שנים הילדה גדלה בידיעה כי מי שרשום כאביה הוא זה שמלווה אותה, אך מאחורי הקלעים נפתח מאבק משפטי טעון, שהגיע לשיאו בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בקריות.

במוקד ההליך עמדה דרישתה של האם לבצע בדיקת אבהות ולתת פסק דין הצהרתי שלפיו האב הרשום במשרד הפנים - בעלה לשעבר - אינו אביה של הילדה, וכי האבהות הזו שייכת לגבר אחר, הנתבע 1. השופטת גילה ספרא-ברנע נדרשה לשאלה רגישה במיוחד: האם לאפשר דיון והבאת ראיות בנוגע לאבהות הילדה, או שמא יש לסיים את התיק כבר בשלב הזה, מתוך הבנה שההליך עצמו עלול לפגוע בטובתה של הקטינה .

האשה תיארה בפני בית המשפט מערכת נישואים שהתפוררה והלכה כבר ב-2017, לאחר הפלה קשה שעברה. לדבריה, היא ובעלה דאז חדלו לקיים קשר זוגי, עברו לישון בחדרים נפרדים, והמשיכו להתגורר כמעין שותפים בלבד. מתוך המציאות הזו נולד הקשר שלה עם הנתבע 1, שממנו, לטענתה, היא נכנסה להריון עם בתה. "מספר חודשים לאחר ההפלה הריתי מהנתבע 1, עמו ניהלתי קשר אינטימי, ונולדה הקטינה", טענה האם בבית המשפט .

מנגד, שני הגברים - גם הבעל לשעבר וגם מי שעליו ביקשה האם להטיל את האבהות - התנגדו בתוקף לדרישה שלה. הבעל לשעבר התעקש כי הילדה רואה בו אב לכל דבר, וכי ניתוק הקשר יפגע בה אנושות. גם הנתבע 1 הבהיר כי אין לו כל כוונה לשמש דמות אב לילדה, ואף טען שלא התעניין בה לאורך השנים. אליהם הצטרפה גם עמדת היועצת המשפטית לממשלה וחוות דעת של גורמי רווחה, שהזהירו מפני ביצוע בדיקה גנטית.

• אדם סירב לעבור בדיקת אבהות - מה קבע בית המשפט?
• גבר שהוגשה נגדו תביעת אבהות כוזבת יקבל פיצוי של 50 אלף של על עוגמת הנפש
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כבר בשלב מוקדם קיבל בית המשפט תסקיר של עובדת סוציאלית לסדרי דין, שבו נכתב כי, "הקטינה מכירה את הנתבע 2 כאביה לכל דבר", ולכן הומלץ שלא לערוך בדיקת רקמות. גם האפוטרופסה לדין שמונתה לילדה התרשמה כי היא מקיימת קשר רגשי עם האב הרשום, וכי הוא משתדל להיות חלק מחייה, חרף הקשיים. בהמשך, בהתאם לחוק מידע גנטי, הועבר התיק לעמדת בית הדין הרבני הגדול. בחוות הדעת שניתנה בדצמבר 2023 נקבע חד-משמעית כי אין מקום לערוך בדיקה גנטית, שכן תוצאה שכזו עלולה לפגוע בכשירות של הילדה להינשא בעתיד. "אין מקום לקבל ראיות נסיבתיות אחרות המנסות לקבוע חזקת אבהות של אדם אחר על הקטינה", קבע בית הדין הרבני הגדול .