שיפוצניק רומן
צילום: freepik prostooleh

גניבת זרע או רומן לוהט: האם השיפוצניק יצטרך לשלם מזונות?

גבר העוסק בשיפוצים ניהל רומן עם אישה נשואה, וסירב להכיר בתינוק שנולד.  האישה טענה כי בנה נולד כתוצאה מהרומן שניהלו וכי עליו לשלם לה מזונות, השיפוצניק מנגד טען כי האישה תכננה לגנוב את זרעו. מה פסק בית המשפט?
נחמן שפירא | (14)

סכסוך של אישה ושיפוצניק שניהלו רומן בזמן ששניהם היו נשואים לאחרים, הגיע לאחרונה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט עסק בתביעת המזונות אותה הגישה האישה שהספיקה בינתיים להתגרש מבעלה, כנגד הגבר - שיפוצניק שהינו נשוי, בטענה שבנה שנולד לה לאחר גירושיה הוא בנו הביולוגי של השיפוצניק. 

תחילתו של הסיפור באישה בשנות ה-40 לחייה, שחוותה קשיים בזוגיות שלה עם בעלה לו הייתה נשואה כ-20 שנים במהלכם הביאו לעולם חמישה ילדים. לקראת סוף נישואיה הכירה האישה שיפוצניק אמיד בעל עסק מצליח לשיפוצים. השיפוצניק הגיע לדירתה של האישה בשביל לבצע מספר תיקונים. לאחר הביקור,  החלו השניים במערכת יחסים אינטימית שהפכה לרומן סוער.

לאחר מכן החליטה האישה להתגרש מבעלה והיא מקבלת מזונות מביטוח לאומי עבור ילדיה. כתוצאה מגירושיה נותרה האישה ללא נכסים וללא זכויות כספיות והיא גם ללא השכלה. השיפוצניק מצדו החליט להמשיך בנישואיו ובמקביל להמשיך ברומן הסוער עם האישה.

כתוצאה מהרומן נכנסה האישה להריון, אך לאחר שסיפרה זאת לשיפוצניק הוא הגיב בכעס רב על העניין ודרש כי תבצע הפלה. האישה סירבה וטענה כי עקב אמונה הדתית היא לא תבצע הפלה. כתוצאה מההיריון החליט השיפוצניק לנתק איתה קשר ולהפסיק את הרומן.

 

בדיקת אבהות

לאחר הולדת התינוק התקשרה רעייתו של השיפוצניק אל האישה ודרשה ממנה לבצע בדיקת אבהות. לדברי האישה היא הסכימה לבצע את בדיקת האבהות אך השיפוצניק ניסה להתחמק מכך.

לאחר שראתה כי השיפוצניק מתחמק ולא מוכן לבצע את בדיקת האבהות החליטה האישה לעתור לבית המשפט ולתבוע שבית המשפט לענייני משפחה יצווה על השיפוצניק לבצע בדיקת אבהות. בית המשפט פסק כי הבקשה מוצדקת וקבע כי יינתן צו ביניים במסגרתה השיפוצניק יבצע בדיקת רקמות לבדיקת הקשר הביולוגי שלו עם התינוק, ובנוסף ישלם מחצית מעלות הבדיקה.

למרות צו הביניים הנתבע השיפוצניק התחמק מהבדיקה וביצע אותה רק לאחר מספר פעמים, בנוסף סירב לשלם עבור הבדיקה כפי שפסק בית המשפט. התובעת נאלצה לשלם את העלות המלאה של הבדיקה. תוצאות הבדיקה שהוגשו לבית המשפט הוכיחו כי השיפוצניק הוא אכן אבי בנה של התובעת.

קיראו עוד ב"משפט"

 

פיצוי כספי ללא רישום

לאחר פסק הדין  החל השיפוצניק במסע לחצים על האישה בכדי שלא תרשום אותו במשרד הפנים כאבי בנה. התובעת טענה כי השיפוצניק הסכים לשלם לה סכום כסף מכובד בכדי שתימנע לרשום אותו במשרד הפנים כאבי התינוק.

התובעת ציינה כי מאז נולד בנה לא קיבלה תשלומי מזונות כלל מאבי בנה השיפוצניק עימו ניהלה רומן. בנוסף הוא נמנע מלבקר את בנו. התובעת טענה כי השיפוצניק הוא איש אמיד וכי הוא מתגורר עם אשתו וילדיו ברמת חיים גבוהה השמורה לאנשי העשירון העליון וכי בהימנעותו מתשלום מזונות הוא דן את בנו מחוץ לנישואין לרמת חיים דלה.

עו"ד אביטל בר נתן שייצגה את האישה טענה בדיון כי "הגבר הוא בעל עסק מצליח מאוד, המעסיק עובדים, מתגורר בדירת יוקרה ומחזיק במספר כלי רכב. התובעת, לעומתו, היא אם יחידנית קשת יום לשישה ילדים, שנאלצת לשאת לבדה בכל ההוצאות הכרוכות בלידת התינוק, ואף ערכה לו, על חשבונה, ברית מילה מכובדת".

 

700 אלף שקל

בכתב התביעה ביקשה התובעת כי בית המשפט יחייב את הנתבע לשלם לה דמי מזונות שוטפים וקבועים עבור בנם, החל מיום היוולדו, וזאת בסכום של 2,350 שקלים בחודש, עד הגיעו לגיל 18, או עד סיום הלימודים בתיכון, כשלאחר מכן הסכום יופחת בשליש.

השיפוצניק טען כי האישה גנבה ממנו זרע. לטענתו "מדובר במהלך קלאסי של גניבת זרע. לטענתו, התובעת טמנה לו פח, כשתכננה מראש את מהלך הבאת הילד לעולם מזרעו, וזאת במטרה אחת – להוציא ממנו כספים".

 בנוסף טען כי האישה תכננה את גניבת הזרע ולכן לא השתמשה באמצעי מניעה. למרות זאת טען השיפוצניק כי לאות מחווה של לב טוב הוא מוכן להסכים לשלם את דמי המזונות של 2,350 שקל בחודש ו-300 שקל הוצאות מגורים. בית המשפט לענייני משפחה בירך את הצדדים על ההסכמה ונתן להם תוקף של פסק דין.

אם נסתכל רק על העניין הכספי, אז בסך הכל ניתן לסכם את הרומן של השיפוצניק עם האישה הנשואה  ככזה שעלה לו מעל 700 אלף שקל, בהחלט לא שיפוץ רווחי.

תגובות לכתבה(14):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 10.
    אני 18/06/2023 11:39
    הגב לתגובה זו
    אבל האמונה לא הפריעה לה לבגוד בבעלה? אז יש אמונה או אין?.. לא ברור.
  • 9.
    שון 18/06/2023 09:24
    הגב לתגובה זו
    בואו ולא נשכח שמדובר בגבר בוגד, אדם שבדג באשתו ובילדיו בשביל 15 דקות של הנאה מינית, לאחר מן בגד באשה שעמה שכב וסירב לבצע אפילו בדיקת אבהות, לאחר מכן רצה לבגוד גם בילדו ולהדירו מכסף. בושה של אדם! יצא בזול הבוגד, וחבל!!! היה צריך לשלם יקר ולקבל עונש הולם לאנשים שלא ניתן לסמוך עליהם בגרוש!!!
  • טל9 18/06/2023 13:56
    הגב לתגובה זו
    ניראה ששני הצדדים ראויים האחד לשני
  • 8.
    רווק 17/06/2023 16:24
    הגב לתגובה זו
    והיא הסכימה, שילמתי עבור הפלה פרטית. עד היום אני מצטער על כך, היה אמור להיות לי ילד, ואין לי.
  • 7.
    מומחה משפטי 16/06/2023 16:35
    הגב לתגובה זו
    העליון כבר קבע שיש חיוב מזונות לגבר אפילו במקרים של גניבת זרע מוחלטת (למשל כשהאישה הוציאה מהפח קונדום משומש) ובטח במקרה כזה שהוא סתם טוען שהיא אמרה שהיא לוקחת גלולות ושיקרה אבל הוא שכב מרצונו ללא הגנה. 2,350 ש"ח מזונות לחודש זה קרוב למינימום, ובהתחשב בזה שהוא תואר כעשיר, בית המשפט כמעט בוודאות היה פוסק לו יותר.
  • 6.
    דמיקולו פיזדמטה 15/06/2023 20:08
    הגב לתגובה זו
    כשהיא נשואה, את המזונות היה משלם בעלה. כן, כן, במדינה הליברלית שלנו, בית המשפט החילוני היה פוסק שטובת הילד מחייבת שהבעל הנבגד יהיה האבא בפועל כדי שהילד לא יהיה ממזר לפי ההלכה. הזוי, אבל ככה זה דת. הזוי.
  • 5.
    ילדים מסכנים (ל"ת)
    חתונה לבנה 15/06/2023 19:01
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    אוריה 15/06/2023 18:22
    הגב לתגובה זו
    משלם מזונות כמו פרייאר והבן שלי לא מכיר בי כאבא שלו, למרות שאני פונה אליו דרך האמא כי הוא מסנן אותי, הוא בן 15 כול זה בגלל לילה מחורבן בלי אמצעי מניעה,. זה תיק לכול החיים
  • 3.
    צפי 15/06/2023 16:04
    הגב לתגובה זו
    גבר. בא לך לשכב עם אשה נשואה או רווקה? תעשה את זה חכם. תמיד עם קונדום.נשים דעתן קלות. גברים חוטפים את זה בגדול.
  • 2.
    דמיקולו פיזדמטה 15/06/2023 14:17
    הגב לתגובה זו
    זה לא על חשבונה, זה על חשבוננו. האישה נתמכת ע"י ביטוח לאומי. כשעושים את החשבון כמה הדת ההזויה הזאת עולה לנו, גם מקרים כאלה צריך לחשבן.
  • כמה אפשר להסית? 16/06/2023 16:38
    הגב לתגובה זו
    זה שאם אין לה כסף היא לא הייתה צריכה לעשות משהו "מכובד" אני מסכים, אבל זה משהו שהיא בחרה לעשות עם הכסף שנתנו לה בכל מקרה, וגם לגויים שלא עושים ברית מילה נותנים בדיוק אותו דבר.
  • היתה צריכה לעשות ברית מילה לשיפוצניק והכל היה מסתדר... (ל"ת)
    יפית 15/06/2023 19:01
    הגב לתגובה זו
  • כשמך כן אתה (ל"ת)
    צפי 15/06/2023 16:05
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    העונש לבוגדים 15/06/2023 13:11
    הגב לתגובה זו
    רצה לZיין ומצא את עצמו בבור של 700 אלף שקל. ועוד עם אישה בת 40 אחרי 5 לידות. בכסף הזה יכל לעשות אינספור פעמים את "גברת" פין-אסס, למשל.
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?

עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.

בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.

העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.

אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.

הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים

מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

מס שבח
צילום: Freepik

המסמכים הישנים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי

מחלוקת על מועד רכישת זכויות חכירה בנכס ותיק בתל אביב הובילה לעימות בין האלמנה והיורשת של המוכר לרשות המסים. ועדת הערר קבעה כי אין די בזיכרונות מאוחרים ובשחזורים בדיעבד, וכי מסמכים ודיווחים בזמן אמת הם אלה שמכריעים בשאלת הזכאות לשיעור מס מופחת

עוזי גרסטמן |

כמעט שישה עשורים לאחר שנחתמו ההסכמים הראשונים ביחס למגרש קטן ברחוב הפלך בתל אביב, מצאה את עצמה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין נדרשת לשאלה שמעסיקה לא מעט בעלי נכסים ותיקים ויורשיהם: מתי בעצם נרכש הנכס. השאלה הזו, שנראית לעתים טכנית בלבד, עשויה להיות שוות ערך לעשרות ולעתים למאות אלפי שקלים במס שבח, בעקבות ההבחנה שעושה החוק בין נכסים שנרכשו לפני 31 במרץ 1961 לבין כאלה שנרכשו לאחר מכן. במקרה שנדון, הפער הכספי הגיע לכ-90 אלף שקל, אך ההשלכות העקרוניות רחבות הרבה יותר.

ההליך עסק בזכויות חכירה במקרקעין הידועים כגוש 7087 חלקה 86, נכס תעשייתי ותיק ביפו, שנמכר ב-2018 על ידי יצחק אברט ז"ל. לאחר המכירה, התגלעה מחלוקת בין המוכר - ולאחר פטירתו, אלמנתו והיורשת שלו יפה אברט - לבין מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב, סביב השאלה האם המכירה זכאית לשיעור מס שבח מופחת, המכונה "שיעור מס היסטורי". הזכאות לשיעור שכזה מותנית בכך שיום הרכישה של הזכות במקרקעין היה עד ה-31 למרץ 1961.

לטענת העוררת, שורשי הזכויות בנכס נעוצים עוד בראשית 1961. היא הסתמכה על כך שבבסיס חוזה החכירה שנחתם עם עיריית תל אביב ב-1964 עמד הסכם מוקדם יותר, מ-29 בינואר 1961, שאושר בידי משרד הפנים. לשיטתה, די בכך כדי לראות את יום הרכישה כיום המוקדם, ולהחיל את שיעור המס ההיסטורי. מנגד, רשות המסים טענה כי יצחק אברט נכנס לתמונה רק ב-1970, כשרכש זכויות מאחד השותפים האחרים, ולכן הוא לא עומד בתנאי החוק.

ועדת הערר, בראשות השופט הרי קירש ולצדו רו"ח מיכה לזר ועו"ד דן מרגליות, נדרשה לפרק לגורמים מסכת מסועפת של מסמכים, חלקם בני יותר מ-60 שנה. כבר בראשית פסק הדין הבהיר השופט קירש כי ההכרעה תישען על "הרשום במסמכים (הרבים) שהוגשו", וכי גם אם יינתן משקל כלשהו לעדות המאוחרת של העוררת, אין בה כדי לשנות את התמונה העולה מן הראיות הכתובות.

בהסכם החכירה הראשון אין אזכור לאברט

המסמך הראשון שנבחן היה הסכם פיתוח מ-28 בינואר 1961, שנחתם בין עיריית תל אביב-יפו לבין אדם בשם נסים בכר. ההסכם התיר לבכר לתפוס חזקה זמנית במגרש לצורך הקמת מבנה תעשייתי, וקבע כי אם הוא יעמוד בתנאים, תיערך עמו בהמשך חכירה. אישור משרד הפנים להסכם ניתן במרץ 1961. אלא שכבר כאן קבעה הוועדה ממצא ברור: להסכם היו שני צדדים בלבד - העירייה ובכר, ואין בו שום אזכור ליצחק אברט או לשותפים האחרים שטענו לזכויות מוקדמות. "דבר אחד עולה בבירור מהמסמך הראשון: היו לו שני צדדים בלבד - העירייה ונסים בכר", נכתב בפסק הדין.