פשיטת  רגל
צילום: Unsplash

חייב 2 מיליון שקל, ויחזיר רק 500 אלף - למה?

האיש שצבר בתוך פחות מעישור לצבור חובות גדולים מאוד, ואף לא ניהל את עסקיו באופן תקין לאורך השנים שלפני הקריסה הכלכלית, הצליח לגייס לצדו גם את הנאמן שמונה לו. לדברי השופטת, "אדם שאינו יכול לשוב ולפעול במרחב הכלכלי החוקי, סופו להיגרר לשוק האפור או לכלכלה השחורה - תוצאה שיש להימנע ממנה" 

עוזי גרסטמן |

לא רבים בחיפה חשבו שד' ייהפך לדמות שעוררה עניין כה רב במסדרונות בית המשפט הכלכלי של מחוז חיפה. ד', אזרח מן השורה, הצליח בתוך פחות מעשור לצבור חובות של כמעט 2 מיליון שקל. עסקיו כשלו, הצ'קים חזרו, ובקשות הבהרה מגופים ממשלתיים החלו להיערם על שולחנו. ואולם הסיפור שלו לא נגמר שם. בימים אלה ניתן פסק דין מעניין בתיק חדלות הפירעון שלו (תיק חדל"פ 55007-06-23), שחושף את גישת בתי המשפט כלפי שיקום כלכלי בעידן של מודעות חברתית חדשה - כזו שמבקשת לא רק להעניש חייבים, אלא גם להחזיר אותם למעגל הכלכלי.


תחילתו של התהליך, כמתואר בפסק הדין, היתה ב-23 בנובמבר 2023, אז הוצא צו לפתיחת הליכים בעניינו של האיש. מינויו של עו"ד אביתר כהן כנאמן היה הרגע שבו התחיל לפעול המנגנון המשפטי במלוא עוצמתו. ד' הושם תחת חובת תשלום חודשי נמוך - 150 שקל בלבד - שעלה בהמשך ל-400 שקל, אבל אלה לא הצליחו לשנות את התמונה העגומה של קופת הנשייה. חלק ניכר מהסכום שנכנס לקופה - 52,244 שקל - נבע ממימוש רכבו של החייב, מהרכיבים הבודדים ברכושו שיכול היה לשמש לפירעון. ארבע תביעות חוב הוגשו נגדו, ובית המשפט אישר אותן כמעט במלואן, בסכום כולל כולל של 1,997,452 שקל. מדובר לא רק בסכום גבוה, אלא בכזה שנובע מחובות למוסדות ציבוריים - בעיקר לרשות המסים. כך למשל, אחת מתביעות החוב המרכזיות שהוגשו היתה בגין קנס פסילת ספרים על-ידי רשות מע"מ, שהוא חוב שאינו ניתן להפטר על פי דין.


דו"ח הנאמן לא החמיא לחייב. האיש, כך עולה מהדו"חות שהוגשו לבית המשפט, לא ניהל את עסקיו באופן תקין לאורך השנים שלפני הקריסה הכלכלית. הוא לא שמר מסמכים, לא ניהל ספרים כחוק, ולא עמד באופן סדיר בדרישות הדיווח. גם לאחר פתיחת ההליך, עתים הוא לא שיתף פעולה עם הנאמן. הממונה על הליכי חדלות פירעון, שבחן את התנהלותו, המליץ לבטל את ההליך לאור אותם מחדלים. בטיוטת עמדתו הוא ציין כי אין הצדקה להעניק לחייב את הגנת ההליך כשהוא עצמו פועל בניגוד לחובותיו במסגרת זו. במסמכים הרשמיים הכתב, בין היתר, כי, "החייב הפר את חובת תום הלב בהליכי חדלות הפירעון, ולא עמד בחובותיו לשיתוף פעולה מלא עם הנאמן".


"רק רכיב אחד בחוב אינו בר הפטר"


ואולם בניגוד לעמדה הקשה של הממונה, דווקא עו"ד כהן, הנאמן, סבר כי יש לתת לחייב הזדמנות. בדיון שהתקיים בינואר 2025, הוא הציג גישה פרגמטית יותר: השארת החייב מחוץ למערכת, לדבריו, תביא נזק לא רק לו אלא גם לנושים ולחברה כולה. הנאמן לא ניסה להמעיט מחומרת התנהלותו של ד', אך הדגיש כי מדובר באדם שנקלע למשבר ולא במתחזה או רמאי. עוד ציין כי הוא בודק מול מע"מ האם ניתן לסווג את רכיבי החוב מחדש. בדיווח מאפריל 2025, ציין הנאמן כי, "מע"מ השיב כי רק רכיב אחד של החוב, בגין קנס פסילת ספרים, אינו בר הפטר. יתרת החוב – שנובעת ממס עסקאות, מס תשומות והיטלים – ניתנת להכללה במסגרת הסדר שיקום". על בסיס הבדיקה הזו, הציע הנאמן הסדר שבמסגרתו ישלם החייב 500 אלף שקל במשך ארבע שנים, ובכך הוא יקבל הפטר מהיתרה.


השופטת אילנה הדר מבית משפט השלום בחיפה קיבלה את עמדתו של הנאמן, בפסק דין מפורט שניתן ב-29 באפריל 2025. היא לא התעלמה ממחדליו של האיש ואף כתבה בהכרעת הדין שפורסמה כי, "אינני מקלה ראש בהתנהלותו של החייב, אך יש להפעיל שיקול דעת רחב כאשר נבחנת שאלה של שיקום כלכלי". לדבריה, שיקום של חייבים, בייחוד כאלה ששקעו בחובות מול רשויות המדינה, הוא אינטרס ציבורי מובהק. השופטת ציינה בהכרעתה כי, "אדם שאינו יכול לשוב ולפעול במרחב הכלכלי החוקי, סופו להיגרר לשוק האפור או לכלכלה השחורה - תוצאה שיש להימנע ממנה". בית המשפט קבע למעשה כי ההסדר שהוצע - 500 אלף שקל בפריסה של ארבע שנים - הוא סביר, מאוזן ומשקף את האינטרס של כלל הצדדים. השופטת הוסיפה בפסק הדין כי, "התשלום המוצע משקף נכונות מצד החייב לשאת באחריות, ומצד המערכת - לאפשר לו לשוב לחיים יצרניים".


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

סיפורו של האיש אינו חריג, אך ההחלטה בעניינו עשויה להפוך לציון דרך. מערכת חדלות הפירעון בישראל עברה מהפכה בשנים האחרונות - מהתמקדות בענישה, לגישה שמבקשת לראות את החייב כאדם שניתן להחזירו לחיים כלכליים תקינים. פסק הדין הזה מעביר מסר שלפיו מי שישתף פעולה, ייקח אחריות ויגלה נכונות לתיקון, יוכל לקבל הזדמנות שנייה - גם אם עשה טעויות, וגם אם חטא בדרך.


כיצד נוצר חוב של כמעט 2 מיליון שקל - האם מדובר בהתנהלות פלילית?

החוב של ד' לא נוצר כתוצאה מפעילות פלילית, לפחות לא ממה שעולה מההליך המשפטי. מדובר, ככל הנראה, בהתנהלות עסקית כושלת, חוסר ידיעה או רשלנות בניהול חשבונות, ואי עמידה בדרישות רגולטוריות של רשות המסים. כך למשל, קנס פסילת הספרים מעיד על ניהול כושל של הנהלת חשבונות - עבירה מנהלית ולא פלילית.

קיראו עוד ב"משפט"


מהו קנס פסילת ספרים, ולמה אי אפשר לקבל עליו הפטר?

קנס פסילת ספרים מוטל כשרשות המסים קובעת שעסק לא ניהל פנקסים כנדרש. החוב מסוג זה מוגדר בפסיקה כחוב עונשי, ולכן הוא לא בר הפטר לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. כלומר גם אם החייב מקבל הפטר על שאר החובות, את הסכום הזה הוא יצטרך לשלם בכל מקרה.


איך הצליח ד' להשיג הסדר תשלומים של חצי מיליון שקל אם אין לו יכולת כלכלית?

פסק הדין עצמו לא מפרט את מקורות המימון, אך במקרים כאלה, חייבים לעתים מקבלים סיוע מבני משפחה וחברים, מוכרים נכסים, מקבלים הלוואה מגורם פרטי או אפילו מעסיקים עתידיים שמאמינים בשיקומם. עצם העובדה שהוסכם לשלם את הסכום בפריסה לארבע שנים, מרמזת על כך שהחייב התחייב לתשלומים שיאפשרו החזר ריאלי לאורך זמן, ולא בתשלום אחד.


למה הנאמן דווקא תמך בשיקום כלכלי, ולא צידד בעמדת הממונה לבטל את ההליך?

הנאמן, עו"ד כהן, פעל כנראה מתוך תפישה פרגמטית ולא רק משפטית. הוא ראה שחייב נטול אמצעים, אך כזה שמגלה נכונות לשלם לפחות חלק מהחוב - ובכך הוא ביקש למקסם את התועלת גם לנושים. ברקע קיימת ההבנה כי הליך שיקום מוצלח עדיף על ביטול, שיותיר את החייב מחוץ למעגל הכלכלה החוקית.


האם זה הוגן כלפי יתר הנושים שחייב עם חובות של 2 מיליון שקל ישלם רק רבע מהסכום ויקבל הפטר?

שאלת ההגינות תלויה בנקודת המבט: מצד אחד, נושה שציפה להחזר מלא ודאי ירגיש מתוסכל. מצד שני, בפועל, לרוב אין דרך לגבות את מלוא הסכום ממי שאינו מחזיק בנכסים או הכנסות משמעותיות. במצבים כאלה, גם תשלום חלקי נתפש כהצלחה יחסית - ומעדיפים אותו על פני הליך שמתפוגג ללא כל החזר.


האם השיקום הזה יאפשר לחייב לחזור לנהל עסק בעתיד?

כן. קבלת הפטר משחררת את החייב מהגבלות רבות שמוטלות עליו בזמן ההליך, כמו איסור על ניהול תאגיד, פתיחת חשבון בנק ועוד. לאחר שישלם את מלוא ההסדר ויקבל את ההפטר, הוא יוכל לשוב ולפעול כיזם או שכיר, מבלי שהעבר הכלכלי יצר את צעדיו.


במקרה אחר, רשמת ההוצאה לפועל ברמלה הקטינה בחודש שעבר את חובותיו של אדם ב-250 אלף שקל. תחילת הפרשה לפני יותר משני עשורים, אז נפתח נגד החייב תיק הוצאה לפועל בגין חוב של כמה עשרות אלפי שקלים. במהלך השנים שילם האיש סכומים משמעותיים לכיסוי החוב, ובמצטבר שילם כמעט פי שניים מקרן החוב המקורית. למרות זאת, בעקבות ריביות הפיגורים, הצמדות, ועיכובים בתשלומים שנבעו מקשיים כלכליים, החוב רק תפח והלך לממדים בלתי אפשריים. כשהחייב ביקש לברר מה מצב החוב שלו כיום, התברר לו כי יתרת החוב נותרה עצומה – סכום שגבוה באופן משמעותי מהחוב המקורי, וזאת למרות השנים הרבות שבהן שילם כספים למערכת ההוצאה לפועל. במקרה הזה, החוב צבר ריביות בשיעורים כה גבוהים עד שהחייב, על אף התשלומים הרבים שהעביר, לא הצליח להפחית את הסכום הכללי בצורה משמעותית. בפני הרשמת הוצגו טענות שני הצדדים. הנושה טען כי מדובר בחוב תקף ומחייב, וכי החייב היה מודע לכך שעליו לעמוד בתשלומים - בהתאם לפסק הדין שניתן נגדו. לטענתו, העובדה שהחוב תפח אינה סיבה למחיקת חלקו, שכן מדובר בריביות והצמדות אשר חלו כדין.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
תוכניות בנייה
צילום: צילום מסך, אתר חברת מכלול

בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב

פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים, והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”

עוזי גרסטמן |

הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.

מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".

הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?

אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.

ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.

צוואה ירושה
צילום: Istock

חזרו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תיחשב ידועה בציבור ותוכל לרשת אותו?

פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת קבע כי אשה שהתגרשה מבעלה לפני כ-20 שנה, אך חזרה לחיות עמו עד יום מותו, תיחשב הידשועה בציבור שלו ותירש אותו. ילדיו מנישואיו הראשונים טענו כי שימשה "עוזרת בית" בלבד, אבל השופט דחה זאת במלים חריפות: "לא תורם לכבודם". הסיפור המורכב על זוג שהתגרש - אך כנראה שמעולם לא נפרד באמת

עוזי גרסטמן |

בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת נפרש באחרונה אחד הסיפורים האנושיים והמשפטיים המרתקים שנראו בשנים האחרונות: בני זוג שהתגרשו כבר בשנת 2000, שכל אחד מהם ניסה לכאורה להמשיך הלאה, אך המציאות והחיים המשותפים שנרקמו במשך עשרות שנים החזירו אותם אל אותה קורת גג. המנוח נפטר ב-2021, אך מי שעמדה לצדו באותם שנים אחרונות היתה דווקא גרושתו, שנהפכה בפועל לבת זוגו היחידה. ילדיו מנישואים קודמים סירבו להכיר בכך. היא התעקשה שהיתה הידועה בציבור שלו. והשופט, לאחר עשרות עמודים של עדויות, מסמכים ושמיעת עדים, קיבל את עמדתה.

כבר בפתיחת פסק הדין מתאר השופט בן שלו תמונה מורכבת של חיים משותפים שנמשכו כמעט 40 שנה. למרות פסק דין גירושים שקיבל תוקף בבית הדין הרבני, ולמרות משבר משמעותי שהביא את בני הזוג להיפרד לכאורה, הם שבו להתגורר יחד שנים ספורות לאחר מכן. המנוח, שלא נישא מחדש, והמתנגדת, שנותרה אלמנת צה"ל מנישואיה הראשונים, בנו מחדש חיי משפחה. "אין מחלוקת," כתב השופט, "כי שנים רבות מאוד בטרם נפטר המנוח התגוררו המתנגדת והמנוח תחת אותה קורת גג... ועד לפטירה".

אלא שילדיו מנישואיו הראשונים ביקשו לספר סיפור אחר. לטענתם, אמם החורגת לשעבר לא היתה אלא "כוח עזר" - דמות שנכנסה לבית מתוך צורך כלכלי ונוחות, מי שאינה ראויה למעמד בן זוג ולא ראויה לרשת. השופט לא הסתיר את ביקורתו כלפי הטענות האלה וקבע כי ניסיון כזה "לא תורם דבר - לא לכבודם של בני המשפחה ובוודאי שלא לכבודה של המתנגדת".

פסק הדין מאיר נקודת מבט אנושית חזקה: לעתים ההגדרה הפורמלית של גרושים אינה משקפת את המציאות האמיתית. בני הזוג האלה אמנם חתמו על הסכם גירושים, אך בפועל חייהם נשזרו זה בזו מחדש. הם המשיכו לחיות במשק הבית המשותף, לישון באותה מיטה, להתנהל מבחינה כלכלית ומשפחתית כיחידה אחת, ולקחת חלק באירועים משפחתיים כמו זוג נשוי. השופט מציין כי גם המוסד לביטוח לאומי הכיר במתנגדת כידועה בציבור לאחר חקירה ובדיקה מקיפה - דבר שלו עצמו, כך קבע, "יש לייחס משקל של ממש".

רב המושב: "חשבנו שהם נשואים עד לשבעה שלו"

אחת העדויות המרתקות ביותר הובאה מפי רב המושב, הרב נ', שהכיר את בני הזוג "מאז שאני זוכר את עצמי". הרב הסביר כי מבחינתו הם היו נשואים לכל דבר. הוא סיפר כי התקין מזוזות בביתם כזוג, ראה אותם מגיעים יחד לכל אירוע, והופתע לגלות רק במהלך השבעה שהם כלל לא היו נשואים פורמלית. בעדותו הוא אמר כי, "תמיד ראינו אותם ביחד, ידענו שהם גרים בבית הזה... אנחנו חשבנו שהם נשואים עד לשבעה שלו".