הקרב על התכנון: הממשלה לא מצליחה להכריע את גורל הותמ"ל

בזמן שישראל מתאוששת מהמלחמה ומנסה לשקם שכונות, בניינים ואיזורים שנפגעו, הקרב על עתיד התכנון חוזר לחזית. ביום שלישי הקרוב תעלה על שולחן ועדת הפנים של הכנסת אחת ההחלטות הקריטיות: האם להאריך בשנה נוספת את פעילותה של הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור - הותמ"ל.

זו כבר השנה ה-11 שגוף התכנון החזק במדינה מתפקד מתוקף הוראת שעה זמנית בלבד. משרד הפנים קיווה הפעם להפוך את הותמ"ל לגוף קבוע, אבל נתקל בחומה פוליטית. שרים כמו אבי דיכטר (חקלאות) ועמיחי שיקלי (תפוצות) התנגדו, משרדי ממשלה הביעו הסתייגויות, וארגוני סביבה וחברה טוענים: שהיא מיותרת, מזיקה - ובעיקר לא רלוונטית לשוק של הקיים כיום.

הותמ"ל קמה בשנת 2014, בעיצומו של מחאת הדיור, ונועדה לייצר מעין 'מסלול על' לתכנון מהיר של מתחמי מגורים. בעיקר על קרקעות מדינה. היא קיבלה סמכויות נרחבות במיוחד, שאיפשרו לה לעקוף את ועדות התכנון הרגילות - המקומיות, המחוזיות, ואף תוכניות מתאר ארציות.תכנון מהיר, כמעט בכל מחיר.

תומכי הוועדה רואים בה כעוגן תכנוני חיוני, במיוחד בזמני חירום. במשרד הפנים רואים בהותמ"ל כלי קריטי ליצירת פתרונות דיור מהירים, ומדגישים כי בניגוד לדימוי הרווח, לא כל תוכנית שמאושרת דרכה היא פריפריאלית או לא איכותית. גורמים מקצועיים טוענים שיש הרבה עבודה תכנונית רצינית שעומדת מאחורי ההחלטות.

מנגד, גוברת התחושה שהותמ"ל כבר לא מתאימה לעידן הנוכחי. משרד החקלאות טוען כי החלטות שהתקבלו דרכה גרעו שטחים שמהווים 17% מהתוצרת החקלאית המקומית. המשרד להגנת הסביבה סבור שהיא עוקפת את מנגנוני התכנון הסדירים ויוצרת תכנון מנותק, שפוגע בשטחים הפתוחים ומעודד פיתוח בלתי מבוקר.

גופים נוספים - כמו מרכז השלטון האזורי, החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין והתנועה הקיבוצית - טוענים כי אין כל צורך בהמשך פעילות הוועדה. במכתב שהעבירו לשר הפנים כתבו: "מאז 2013 אושרו בישראל מעל 1.1 מיליון יחידות דיור - אבל רק חלק קטן מהן נבנה בפועל. נוצר עודף תכנוני של כ-800 אלף דירות. אז למה לקדם עוד תכנון חדש כשמה שיש לא מיושם?"

לטענת המתנגדים, הותמ"ל מייצרת תוכניות לא מאוזנות: בלי תחבורה ציבורית מספקת, בלי פתרונות תעסוקה, בלי תשתיות ציבוריות ובלי ראייה עירונית כוללת. גם למשקיעי הנדל"ן מדובר בזירה רלוונטית במיוחד. הותמ"ל משפיעה באופן ישיר על קצב התכנון. כלומר, על היצע הקרקעות והדירות.

כשהיא מקדמת תוכניות גדולות בפריפריה, היא עלולה להציף את השוק בדירות שקשה למכור, או לחלופין לדחוק ביקושים מאזורים מבוקשים יותר. עבור יזמים, היא עשויה להוות כלי שמספק ודאות וביטחון תכנוני - אבל בתנאי שהפרויקטים באמת מגיעים לידי מימוש.

הותמ"ל הפכה עם השנים לעניין טעון: מצד אחד, גוף ביצועי מהיר וחד שיכול לשנות מציאות תכנונית בזמן קצר. מצד שני, יש הטוענים שהיא מונעת משיקולים פוליטיים, מעודדת שיווק יתר ומביאה לפרויקטים מנותקים מהמציאות. העובדה שמשרד הפנים לא הצליח להפוך אותה לגוף קבוע למרות המאמצים - רק מדגישה עד כמה השאלה הזו לא פתורה.

האם יש מקום להשאיר את הותמ"ל כוועדת חירום זמנית, שנשלפת רק בעיתות משבר? או אולי דווקא לעגן אותה בחקיקה קבועה, אך עם מגבלות ברורות? ייתכן שהתשובה טמונה דווקא באיזון: לחזק את מערכת התכנון הרגילה, להכשיר אותה לפעולה יעילה יותר, ולהפעיל את הותמ"ל רק במקרים מיוחדים, תוך פיקוח הדוק והבטחת יישום בפועל של מה שאושר.

כך או אחרת, החלטת הכנסת הקרובה תכריע לא רק את גורלה של ועדה אחת - אלא גם את הגישה של מדינת ישראל לתכנון קרקעי בשנים הקרובות.