לילך אשר-טופילסקי - מנכ"לית דיסקונט ששיקמה את הבנק
נולדה ב-1970 בקריית אונו, ראש קמעונאות בהפועלים, ומנכ"לית ב-2014-2019 שהכפילה תשואה להון
לילך אשר-טופילסקי נולדה ב-19 במרץ 1970 בקריית אונו, בת לאילנה מנתחת מערכות ולרם מהנדס תעשייה. אחיה אסף, טייס מסוק, נהרג בהתרסקות ב-1994. היא למדה מתמטיקה ומחשבים באורט טכניקום בגבעתיים, שירתה בלשכת הרמטכ"ל, וסיימה בהצטיינות כלכלה וניהול באוניברסיטת תל אביב. עבדה בשלדור, ואחר כך למדה מנהל עסקים בקלוג, נורתווסטרן, ועבדה ב-BCG בשיקגו. ב-1998 חזרה לישראל והייתה העוזרת של שלמה נחמה, יו"ר הפועלים. טיפסה: אזור המרכז, בנקאות ישירה, שיווק, וב-2007 משנה וראש אסטרטגיה. מ-2009 ראש החטיבה הקמעונאית, כ-280 סניפים. בפברואר 2014 נכנסה למנכ"לית דיסקונט, במקום ראובן שפיגל. כיהנה עד 1 בדצמבר 2019, ועברה לשותפה בפימי.
דיסקונט שקיבלה היה בנק עם ועד חזק, יעילות נמוכה, ותשואה להון חלשה. היא הביאה מנהלים מבחוץ, בהם אורי לוין, קיצצה כוח אדם, מכרה נכסי נדל"ן כולל מטה בלילינבלום, והגדילה אשראי צרכני ומשכנתאות. התשואה להון הוכפלה, הרווח עלה פי שלושה בערך, ומניית הבנק קפצה חזק יותר ממדד הבנקים. בפועל זה הלוואה לכל מטרה בטלפון, משכנתא תחרותית יותר, וסניף שנסגר או התכווץ. מי שנשאר לקוח קיבל אפליקציה טובה יותר. מי שהיה עובד קיבל תוכנית פרישה. ביוני 2019 הודיעה על יציאה, על רקע תקרת שכר בפיננסים.
הייחוד הוא שיקום קמעונאי בבנק שנחשב מפגר. היא באה מהפועלים, מהחטיבה הכי גדולה במערכת, וידעה מה זה תור ומה זה יעד מכירות. על הקרקע זה דיסקונט כמתחרה אמיתי על משק הבית, לא רק על כאל. כאל נשארה מנוע כרטיסים. מרכנתיל נשאר בנק בתוך הקבוצה. מי שקורא על מיקרו כלכלה רואה כאן מאבק נתח: מחיר הלוואה, זמן אישור, ועמלה. הלקוח הרוויח תחרות. בעל המניה הרוויח שווי.
פברואר 2014: מנכ"לית צעירה בבנק עם ועד חזק
הכניסה ב-19 בפברואר 2014 הייתה כניסה לשדה מוקשים. בת 43, האישה השלישית בראש בנק גדול, אחרי מאור/רוסק-עמינח וברבר-צדיק. הוועד בדיסקונט ידע לשבות. היא באה עם תוכנית רב-שנתית: פחות עובדים, יותר אשראי למשקי בית, יותר דיגיטל. בפועל זה אומר פחות פקידים בדלפק, יותר מוקד, וכרטיס אשראי שמציע תשלומים. הריבית הייתה נמוכה, והאשראי הצרכני גדל במערכת כולה. דיסקונט רץ מהר. מי שלקח הלוואה אז שילם מעט. מי שגלגל אותה ל-2023 שילם יותר.
מניית דיסקונט במדריך המניות הגדול הייתה אחד הסיפורים של המחצית השנייה של העשור. מי שהחזיק אותה בקרן ראה עלייה חדה. הפרישה לפימי ב-2019 הייתה גם אמירה על שכר: מנכ"לית בנק מוגבלת, שותפה בקרן לא. אצל הלקוח זה לא שינה את ההחזר באותו חודש. מבחינת שוק המנהלים זה זיז כישרון החוצה. אורי לוין, שהיא גידלה, המשיך את הקו ואחר כך יצא גם הוא.
ההשפעה היא דיסקונט תחרותי. נשארו ההלוואה, הכרטיס, והאפליקציה. היא לא הפכה את דיסקונט לגדול ביותר. היא הפכה אותו לרלוונטי. מי שקורא על איך הכלכלה התפתחה רואה בנק ישן שנאלץ לרוץ אחרי הטלפון. הסניף בלילינבלום נמכר. החשבון נשאר במסך. השאלה שנשארה היא כמה אשראי צרכני מהיר הוא שירות, וכמה הוא חוב שיתפוצץ כשהריבית תעלה.
מכירת המטה בלילינבלום הייתה סמל: דלפק היסטורי יוצא, חשבון נשאר במסך. בחיי היומיום זה פחות סניף במרכז תל אביב, יותר מוקד, והלוואה שאושרה בלי לראות פקיד. אשראי צרכני גדל, והכרטיס של כאל מילא תשלומים. זוג שלקח משכנתא בדיסקונט ב-2016-2018 קיבל תמחור תחרותי מול הגדולים, וזה היה חדש. הוועד שילם במשרות. בעל המניה קיבל קפיצה בשער. שלושה חשבונות, אותה תוכנית. הפרישה לפימי ב-2019 השאירה את התוכנית רצה בלי מי שכתבה אותה, עד שלוין המשיך ואז יצא גם הוא. הלקוח נשאר עם ההלוואה.
המסלול מקריית אונו ומהפועלים אל דיסקונט הוא מסלול של מנהלת קמעונאית. בחיי היומיום זה נשמע כך: מי שניהלה 280 סניפים יודעת מה לקוח רוצה בדלפק, ומי שמנהלת בנק יודעת שדלפק עולה כסף. היא קיצצה את הדלפק והגדילה את ההלוואה. הזמן בדק את שני הצדדים: היעילות נשארה, והריבית הגבוהה בדקה את התיק.
אצל השנים האלה לילך אשר-טופילסקי פגש מחיר, שכר או אשראי, לא רק כותרת. 2014-2019 הוא הציר. מנכ"לית דיסקונט נשמע בסניף, במשכנתא או בתלוש, לפי החודש. הייחוד נשאר שיקום דיסקונט אחרי שפיגל. מי שחי את התקופה זוכר החלטה אחת שהפכה לסכום בחשבון.
