DELETE
צילום: יח"צ

נדחתה תביעה לדמי אבטלה של בעל שליטה שהעביר מניות לאחיינו

רו"ח אורנה צח-גלרט,  חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה

נדחתה תביעה לדמי אבטלה  של בעל שליטה שהעביר מניות לאחיינו
חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 24919-02-12) דחה ביום 16 במרץ 2015 את תביעתו של מוחמד כריים (להלן: "המבוטח") לדמי אבטלה, מאחר שלטענת בית הדין מכירת העסק לאחיינו, ככל שנעשתה, הייתה "למראית עין" בלבד.

תמצית עיקרי החוק

על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 החל מיום 1/1/2004 בעל שליטה בחברת מעטים [לפי סעיף 76 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, להלן: "הפקודה"] אינו מבוטח בביטוח אבטלה.

בעל שליטה - לפי סעיף 32(9) לפקודה

מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:

א.  ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח ההצבעה.

ב.  בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח ההצבעה או בזכות לרכשן.

ג.   בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים.

ד.   בזכות למנות מנהל.

תמצית עובדתית וטענות הצדדים

המבוטח עבד בחברת טיולי הכרמים בע"מ (להלן: "החברה") מחודש 7/1993 והפך לבעל שליטה יחיד בחברת מעטים ב-4/2008.

לטענתו, ביום 1/3/2010 מכר את כל מניות החברה לאחיינו תמורת תשלום של 20,000 ש"ח. המבוטח המשיך לעבוד בחברה כעובד עד שפוטר ביום 28/2/2011.

לאחר פיטוריו הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") תביעה לדמי אבטלה שנדחתה.

לטענת המל"ל העברת המניות הייתה פיקטיבית ולכן יש לראות במבוטח בעל שליטה בחברת מעטים כבעבר.

לטענת המל"ל לא הוכחו יחסי עובד ומעביד בין החברה לבין המערער. בדיקת שכרו העלתה כי השכר היה הגבוה משכר כל העובדים בחברה ויותר מכפליים משכר אחיינו שרכש את המניות, וכי לא השתנה עם העברת המניות. לא נערך חוזה עבודה בין הצדדים ולא הומצאו הוכחות על תשלום שכר בפועל.

לטענת המבוטח, הוא עבד בחברה הן כסדרן עבודה והן כנהג רכב הסעות, תחילה כשכיר, לאחר מכן כבעלים, ושוב כשכיר עד ליום פיטוריו. לטענתו אין בעובדת היותו עובד ובעלים בחברה בעבר כדי לגרוע מיחסי עובד ומעביד רגילים בהמשך.

דיון והחלטה

בית הדין קובע כי תחילה יש לבחון היעדר שליטה בחברה הן במישרין והן בעקיפין, וכי גם בהיעדר שליטה - נדרש קיום של יחסי עובד ומעביד. בית הדין לא שוכנע כי מדובר בהסכם מכירת מניות אמיתי, מכמה סיבות:

העדויות בעניין תשלום התמורה היו סותרות ובלתי מדויקות. לדעת בית הדין, כאשר מדובר בהסכם שכל מטרתו להיות "למראית עין", הצדדים אינם מקפידים על פרטיו, שהרי אין כוונה ליישמו. לדוגמה: בהסכם לא צוין כלל מי יהיה אחראי על חובות העבר של החברה, זאת אף על פי שהחברה הוגבלה והייתה בחובות.

תשלום בסך 20,000 ש"ח בעד 100% ממניות העסק נראה לדעת בית הדין בלתי ריאלי בעסק הסעות מתפקד.

התברר כי האחיין כלל לא ידע לנהל את העסק והמבוטח המשיך לנהלו כפי שהיה קודם.

נוסף על כך קובע בית הדין כי בהסכם צוין כי האחיין מתחייב להמשיך להעסיק את המערער בתפקיד ניהולי ובאותו שכר כפי שהיה קודם לכן. לפיכך - המבוטח הוא זה שהחליט על המשך עבודתו בחברה. חיזוק נוסף למסקנות בית הדין הוא העובדה שבטופס תביעת דמי האבטלה ציין המבוטח כי אין קרבה בינו לבין המעסיק.

קיראו עוד ב"בארץ"

לנוכח כל הראיות שלעיל קבע בית הדין באופן חד משמעי כי לא חל שינוי במעמדו של המבוטח כבעל שליטה ודחה את התביעה לדמי אבטלה.

הכותבים – אורנה צח-גלרט, רואת חשבון, יועצת ומרצה לענייני הביטוח הלאומי [email protected]; חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה - ממשרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן - פתרונות מיסוי בע"מ

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.