מהי המשמעות הכלכלית של עובד כונן, הממתין לקריאה בשעות שהן מחוץ לשעות העבודה הרגילות הנהוגות אצל מעסיקו )קרי, שהמעסיק ביקש מהעובד להיות כונן, שמא ייאלץ לקרוא לו לשוב למקום העבודה?

האם עובד כזה זכאי לתמורה כספית כגון משכורת, בגין השעות שבהן היה כונן והמתין לקריאה ממקום העבודה?

להלן אסקור כמה מקרים אשר נדונו לפני ערכאת בית הדין לעבודה, לרבות בית הדין הארצי לעבודה.

במקרה אחד הועסק התובע כטכנאי מערכות מיזוג בחברת מוקד שיאון 1992 בע"מ (להלן: "פס"ד שיאון"(1)). התובע טען, כי לאחר שעות עבודתו הרגילות נשאר בכוננות, וכי למעשה היה בכוננות לקריאות במשך 24 שעות ביממה. לטענתו, נענה לשתיים עד שלוש קריאות בשבוע במשך כל תקופת עבודתו, לרבות בשבתות ובחגים. הוא תבע פיצוי בשיעור 4 שעות עבודה ליום בגין היותו כונן.

הנתבעת-המעסיקה לא הכחישה את טענת התובע, שהוא אכן הוזעק לטפל במערכות המיגון של לקוחותיה מחוץ לשעות העבודה, אך הכחישה את טענתו כי הדבר אירע בתדירות שעליה דיווח.

בית הדין לעבודה קבע, כי מהות תביעתו של התובע היא לגמול עבודה בעבור שעות נוספות. "כוננות" במובנה הרגיל היא נכונות להיקרא לעבודה מחוץ לשעות העבודה. תשלום בגין "כוננות" טעון הסדר מפורש בין הצדדים, ובעניין שיאון נקבע, כי התובע לא הצביע על כל הסדר שהוא המזכה אותו בגמול בגין עצם נכונותו להיקרא לעבודה מחוץ לשעות העבודה הרגילות. משכך קבע בית הדין לעבודה, כי אפשר להסיק שתביעת התובע היא למעשה תביעה לגמול בעד 4 שעות עבודה נוספות שביצע.

במקרה אחר התובעים הם סטודנטים, שהועסקו על ידי חברת החשמל (להלן: "פס"ד עופר שגב"(2)), במשמרות ערב ולילה בלבד. נוסף על המשמרות, נדרשו התובעים להשתתף בסבב כוננויות, שהתבטא בהקצאת שתי כוננויות לחודש לעובד, ולעתים אף בארבע כוננויות לחודש. על פי נוהל העבודה אצל הנתבעת, במשמרת שאליה הוצבו ככוננים נדרשו התובעים להתקשר אל הנתבעת, כדי לוודא אם התייצבותם למשמרת נדרשת אם לאו. באותם מקרים שבהם התובעים אכן התייצבו למשמרת במהלך כוננות, הם קיבלו תמורה מלאה בגין אותה משמרת. בשאר המקרים, לא שולמה להם תמורה בגין שהותם בכוננות.

בית הדין לעבודה ציין בפסק הדין, כי "אין לשלול את האפשרות שכוננות מסוג מסוים, גם אם היא מתרחשת מחוץ לחצרי המעביד, תחשב כזמן שבו העובד העמיד עצמו לרשות העבודה, לעניין הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א?1951 (להלן: "החוק").

בעניין עופר שגב נקבע, כי התובעים לא נדרשו להימצא במקום מסוים, אלא היו חופשיים לעסוק בענייניהם במהלך זמן המשמרות; מלכתחילה דובר במספר נמוך של כוננויות; מלכתחילה ברור כי מבחינת מהות הכוננות היה מדובר באפשרות רחוקה עד מאוד של היזקקות לשירותיהם של התובעים; וכאשר נוסף לכול, עודכנו התובעים בשיחת טלפון בנוגע לאפשרות הרחוקה ממילא של הצורך להיזקק לשירותיהם ? אי אפשר לקבוע, כי התובעים הוכיחו שמדובר בזמן שבו עמדו לרשות מקום עבודתם, כהגדרת מונח זה בחוק (3).

בנסיבות אלה דחה בית הדין לעבודה את התביעה בעניין עופר שגב, לתשלום תמורה בגין כוננויות.

סוגיית שעות הכוננות הועלתה גם בעת ערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה, מקרה שבו המשיב (התובע בערכאה הראשונה) הועסק בשגרירות ישראל בחו"ל כמאבטח (להלן: "פס"ד לשם"(4)), ובמסגרת עבודתו נדרש להיות בכוננות לפי תוכנית שבועית.

הועלתה השאלה האם זכאי המשיב לתמורה כספית מיוחדת בעבור שעות הכוננות הללו. בית הדין האזורי לעבודה השיב על שאלה זו בחיוב, ומכאן הערעור.

בשים לב, כי פסק הדין בעניין לשם עוסק במערכת יחסי העבודה של עובדי מדינה, ובמקרה הספציפי בעניין לשם - של עובד ישראלי המועסק בחו"ל. במקרים כגון זה ואחרים - יחולו הוראות שונות מההוראות שיחולו על עובד במגזר הפרטי, שלגביו ייקבעו הסכמים חוזיים, הסדרים קיבוציים, הוראות נוהל הנהוגות אצל מעסיק מסוים, או נוהג הקיים במקום עבודה. באשר לעובדי מדינה, קיימות בתקשי"ר הוראות המתייחסות ל"כוננות" - ואשר בכל מקרה נקבע, כי הן אינן חלות על עובדים המועסקים בחו"ל במעמד של עמ"י (עובד מקומי ישראלי).

בעניין לשם קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי הסדרים של תשלום בעבור כוננות אינם מעוגנים בחיקוק, ואין הם חלק ממשפט העבודה המגן. עוד נקבע, כי לשם לא הצביע על כל מקור משפטי בר-תוקף, המחייב את המדינה לשלם לו תמורה בעבור שעות כוננות. אין פסול בקביעת שכר הכולל תוספת גלובלית, שנועדה לפצות את העובד על שלל מטלות או על תנאי עבודה הכרוכים בביצוע תפקידו, ובכלל זה בעבור כוננות.

סקירה משפטית בערכאות בית הדין לעבודה ובחקיקה הרלוונטית מעלה, כי שעות כוננות אינן מזכות את העובד בתשלום כלשהו, וגם ששעות הכוננות אינן חלק ממשפט העבודה המגן, קרי, הוראות חוק קוגנטיות שאי אפשר להתנות עליהן.

מן האמור עולה, כי "מקור הזכות לדמי כוננות הוא חוזי. בהסכם רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה. להיקף הזכות לדמי כוננות יש משמעות תקציבית... כל זכות אחרת מקורה בהסכם, ואין חובה שבדין לתיתה לעובד, אפשר להתנות עליה ולהגבילה".

הכותב - ממשרד אברמוביץ כהן, עורכי דין

הערות הכותב:

(1) ע"ב 2337/06 (י-ם) אור אלי נ' מוקד שיאון 1992 בע"מ ואח'.

(2) ע"ב 417/04 עופר שגב ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ.

(3) "שעות עבודה" פירושו ? הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20.

(4) ע"ע 000204/06(ארצי) מדינת ישראל נ' לשם אלוני.