המלחמה לא עוצרת את טרור הפרוטקשן: ״אולי נפנה לטראמפ שיציל אותנו״

בשעות הבוקר של סוף השבוע מגיע ישראל זיו ללולים שלו במשמר הירדן, כמו בכל יום עבודה. כבר עשרות שנים שהוא עוסק בגידול עופות באזור. המשק המשפחתי פועל כאן שלושה דורות, חלק משגרת החקלאות המקומית בגליל העליון. אבל כשהוא מתקרב לשער הלול, משהו חריג תופס מיד את העין.

על השער מונח בקבוק בנזין ולצידו מצת. לא צריך יותר מזה כדי להבין את הרמז. בצפון מכירים היטב את הסימן הזה. זה לא ונדליזם אקראי ולא מתיחה. מדובר במסר ברור של דרישת פרוטקשן.

"הגעתי בבוקר ללול וראיתי בקבוק בנזין ומצת על השער", מספר זיו. "אני כל החיים שלי בחקלאות, דור שלישי כאן במשמר הירדן. אף פעם לא היה קל להיות חקלאי, אבל עם טרור הפרוטקשן המציאות כבר נהיית בלתי אפשרית".

באותו סוף שבוע מתגלים סימנים דומים בעוד שתי חוות לולים בגליל העליון. שתיים מהן במשמר הירדן ואחת בקיבוץ מחניים. בלולים שבמשמר הירדן בלבד מגדלים כ-250 אלף עופות. המשק של זיו כולל כ-120 אלף עופות, ובחווה סמוכה שנפגעה באותו אירוע נמצאים עוד כ-130 אלף.

• הפקרות בצפון: "איך נפרק את חיזבאללה כשאנחנו לא מצליחים לפרק כמה משפחות פשע?"
• 48 שעות של הצתות ואיומים בצפון - גל הפרוטקשן מחריף
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לול שמגדל עשרות אלפי עופות הוא עסק עם מחזור משמעותי, ציוד יקר ותשתיות תפעול מורכבות. אבל זה גם נכס פגיע מאוד. הצתה אחת או פגיעה בתשתיות יכולה בתוך דקות לגרום לנזק שמגיע למאות אלפי שקלים ואף יותר.

הסימנים משתנים והחקלאים מבינים את המסר

זיו כבר מכיר אירועי ונדליזם מהעבר כאשר לאורך השנים היו מקרים נקודתיים של פגיעה ברכוש, חלקם ללא הסבר ברור. לפני כשנתיים למשל נגרם ללול שלו נזק שהוערך בכ 40 אלף שקל. אבל עד היום אף אחד לא פנה אליו בדרישה ישירה לתשלום דמי חסות.

הפעם התחושה שונה לגמרי, בקבוק הדלק על השער נתפס כאיום ברור. לא צריך טלפון ולא צריך הודעה.

הפעילות בלולים מתנהלת סביב מחזורי גידול צפופים ותפעול יומיומי. האכלה, ניקוי, פיקוח על מערכות האוורור והטמפרטורה. כל פגיעה במבנה או בציוד יכולה לשבש את כל התהליך. כאשר בלול אחד נמצאים עשרות אלפי עופות, תקלה אחת הופכת מהר מאוד לאירוע כלכלי גדול.

• פצצת זמן: הפשיעה בחברה הערבית עולה לישראל 10 מיליארד שקל בשנה
• נוטשים את המקצוע - "מתמחים בראיית חשבון נוטשים; צריך לקצר את ההתמחות"
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• "אדם דן את משפחתו לחיי עוני סגפניים, כאשר הוא בעלים בסתר של...

למרות זאת זיו מחליט שלא להיכנע. הוא פונה לארגון אזרחי שפועל נגד תופעת הפרוטקשן ומגיש תלונה במשטרה. מבחינתו תשלום אינו אופציה. ההבנה שלו היא שברגע שחלק מהחקלאים מתחילים לשלם, הדרישות מתרחבות במהירות גם לשכנים ולעסקים נוספים באזור.

תופעה שמתרחבת מעבר לענף הבנייה

פרוטקשן אינו מושג חדש במשק הישראלי. במשך שנים רבות הוא זוהה בעיקר עם ענף הבנייה. קבלנים בצפון ובדרום סיפרו על דרישות לתשלום בתמורה לשקט באתרי העבודה. בשנים האחרונות נראה שהתופעה מתפשטת גם לענפים אחרים. עסקים קטנים, מחסנים לוגיסטיים, תחנות דלק וגם חקלאים מדווחים על ניסיונות גבייה דומים.

חקלאות היא יעד נוח יחסית עבור גורמים עברייניים מאחר והמשקים פועלים לעיתים באזורים מרוחקים, הרחק ממרכזי אוכלוסייה ומנוכחות משטרתית קבועה. וגם כמובן התשתיות יחסית פגיעות. לולים, חממות ומטעים יכולים להינזק בקלות יחסית. ומעבר לנזק למבנה עצמו, יש גם מערכות תפעול יקרות כמו ציוד האכלה אוטומטי, מערכות אוורור ובקרה.

גם אם לא נגרם נזק בפועל, עצם האיום כבר מייצר עלויות נוספות. בעלי משקים מתחילים להשקיע יותר באמצעי אבטחה, מצלמות, גדרות ולעיתים גם בשמירה פרטית.

לחץ כלכלי נוסף על חקלאות הפריפריה

האירועים בגליל העליון מגיעים בתקופה מורכבת ממילא עבור העסקים בצפון. האזור מתמודד עם מתיחות ביטחונית ממושכת ועם פגיעה בפעילות הכלכלית בתחומים רבים.

בתוך המציאות הזו פועלים גם המשקים החקלאיים, שמלכתחילה עובדים עם שולי רווח מוגבלים יחסית. מחירי מזון לעופות, חשמל, מים ועבודה ממשיכים לעלות, ובמקביל המחירים לצרכן אינם תמיד עולים באותו קצב.

כאשר מתווסף גם איום של גביית פרוטקשן, מדובר מבחינת החקלאים בעוד שכבת סיכון לפעילות. חלקם בוחנים השקעות בזהירות רבה יותר, אחרים מנסים להקטין חשיפה או לצמצם פעילות.

ענף הלול הוא אחד מענפי החקלאות המרכזיים בצפון הארץ, ובגליל העליון פועלים עשרות משקים שמגדלים מאות אלפי עופות במחזורי גידול רציפים לאורך השנה. עבור רבים מהיישובים באזור מדובר במקור פרנסה מרכזי, שמחובר גם לתעשיית המזון המקומית ולשרשרת האספקה של השוק הישראלי. כאשר אירועים של פרוטקשן מגיעים גם ללולים ולמשקים חקלאיים, המשמעות אינה רק איום נקודתי על חקלאי כזה או אחר, אלא פגיעה אפשרית בפעילות כלכלית רחבה יותר שמתקיימת בפריפריה כבר עשרות שנים.

לדברי גורמים שפועלים במאבק נגד התופעה, התחושה בשטח היא שהמדינה עדיין מתקשה להתמודד עם הבעיה. אחד הפעילים אף אומר בציניות כי אם המדינה לא תצליח לטפל בתופעה, "אולי כבר נפנה לטראמפ שיציל אותנו גם מטרור הפרוטקשן".