קשר מיני של עובדת עם הממונה עליה כהטרדה מינית

עש"ם 4790/04 מדינת ישראל נ. אברהם בן חיים, ניתן ביום 2.5.2005.

עובדות

אברהם, יליד שנת 1958, הועסק כמנהל מחלקת דוורים בסניף דואר בבני-ברק. המתלוננת, ילידת שנת 1978, החלה במאי 2000 לעבוד בסניף הדואר בו עבד אברהם כעובדת זמנית מטעם חברת כוח אדם. ביום 4.7.2002 הוגשה כנגד אברהם תובענה בה נטען כי הטריד מינית את המתלוננת עת עבדה בסניף הדואר. על פי הנטען בתובענה, החל מחודש אפריל 2001 אברהם קיים קשר מיני עם המתלוננת תוך שהוא מבטיח לה שיעזור לה לקבל מעמד של עובדת ארעית בשירות המדינה, מעמד המהווה שלב בדרך לקבלת מעמד של קביעות.

בגין מעשים אלו הועמד אברהם לדין משמעתי לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת). בכתב התובענה נטען שאברהם הפר את הוראות סעיפים 3(א)(2), (3) ו-(4), בשילוב עם סעיף 3(א)(6)(ג), לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן - החוק למניעת הטרדה מינית) וכן את הוראות התקשי"ר.

בית הדין של עובדי המדינה זיכה את אברהם מהאישומים הקשורים בהטרדה המינית ובהתנכלות תוך שקבע כי במקרה דנן, לא היה ניצול של יחסי המרות בין אברהם למתלוננת. עם זאת, ראה בית הדין להרשיע את אברהם בהתנהגות בלתי הולמת לפי חוק המשמעת, בשל אופיה של מערכת היחסים האינטימית שקיים עם עובדת הכפופה לו וכן בשל ניסיונו למנוע את הגשת התלונה כנגדו. מכאן הערעור.

בית המשפט העליון פסק

יסודה של עבירת ההטרדה המינית, להבדיל מעבירות מין בדרך כלל, הוא בניצול יחסי מרות. מרות במשמעותה הפשוטה היא שליטה של הממונה על מי שכפוף לו. רכיב הניצול או השימוש לרעה בסיטואציה של מעשה מגונה, בא לידי ביטוי בכך שהממונה משתמש בסמכותו או בכוחו להשפיע על מעמדו או עתידו של הכפוף למרותו, על מנת להשיג את הסכמתו לביצוע המעשים המיניים בו וכדי לכפות את רצונו עליו.

קיומם של יחסי מרות וניצולם על ידי מבצע המעשה המגונה, הם הסיבה המרכזית למתן ההסכמה של העובד או העובדת לביצוע המעשים בהם. בנסיבות אלה, קמה הנחה סטטוטורית לפיה ההסכמה שניתנה פגומה, שכן היא אינה פרי רצון חופשי ואמיתי. העובדה שהכפוף לא הביע התנגדות למעשים המיניים שביצע הממונה עליו, אין בה כדי לסייע להגנתו של הנאשם. ניסיון החיים מלמדנו כי פער הכוחות הקיים בין הממונה לכפוף לו במקום העבודה, מונע לא פעם מהמוטרד את היכולת להביע את העדר הסכמתו למעשים מיניים כאמור.

השאלה האם עשה הממונה שימוש לרעה בסמכותו לשם השגת ההסכמה למעשים המיניים אם לאו, תיבחן תמיד על רקע מכלול נסיבות העניין וההקשר בו בוצעו המעשים בכל מקרה. ככל שפערי הכוח והפרשי הגילאים בין הממונה לכפוף לו גדולים יותר; ככל שלממונה יכולת השפעה ניכרת יותר על מעמדו או עתידו של העובד; וככל שהיוזמה לביצוע המעשים המיניים נתונה בידיו של הממונה, כך עשויה להתבקש המסקנה כי המעשים המיניים היו בגדר ניצול יחסי המרות. כל זאת, מבלי למצות את השיקולים השונים הרלוונטיים לעניין אשר ייבחנו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

במקרה זה, אכן, המתלוננת לא התנגדה לקיום קשר מיני עם אברהם ולכאורה הסכימה למעשיו בתקווה שאברהם יעמוד בהבטחותיו וידאג לקידומה במקום העבודה. אך אין בהסכמתה האמורה של המתלוננת כדי להכריע את הכף. מהעובדות שהוכחו בפני בית הדין עולה כי הסכמתה של המתלוננת ניתנה עקב ניצול מרותו של אברהם עליה.

אשר על כן, הוכח מעבר לספק סביר שאברהם הטריד מינית את המתלוננת בניגוד להוראות סעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית בצירוף סעיף 348(ה) לחוק העונשין, וכן סעיף 43.421 לתקשי"ר.

בהתחשב במעשיו של אברהם אין מנוס מהטלת אמצעי משמעת מחמיר יותר שיפגע בכוח המרות שלו. לפיכך, בנוסף לאמצעי המשמעת שהושתו על אברהם, יועבר אברהם מתפקידו הניהולי לתפקיד אחר שאינו כרוך בניהול עובדים או בתפקיד של ממונה על עובדים לפרק זמן של שנה.

סוף דבר - הערעור התקבל. אין צו להוצאות.