שאלה: כמה מתמודדים יש לראשות עיריית תל אביב? שניים? שלושה? ארבעה? מה תגידו אם אומר שלפני פחות מחודש היו ארבעה? ראובן לדיאנסקי, רון חולדאי, ניצן הורוביץ ואהרון מדואל. הידעתם? אם אתם מסתמכים רק על העיתונות - רוב הסיכויים שלא! מדוע? ובכן על זה אנסה לענות.

אתחיל בעובדות היות והן ברורות כשמש. 2 מועמדים מקבלים פרופיל גבוה בתקשורת, ואילו מועמד שלישי לא. 2 המועמדים שמקבלים חשיפה תקשורתית הם רון חולדאי וניצן הורוביץ. האחד ראש עירייה מכהן, והשני עיתונאי לשעבר, ח"כ מטעם מרצ שהחליט להתמודד לראשות העירייה - מכובד ויפה. המדהים הוא שהשלישי הוא באופן פרדוקסלי האלטרנטיבה היחידה לראש העירייה המכהן מזה 3 קדנציות.

הטענות הן שונות ומשונות: הראשונה עומד על מצע רעוע ביותר, וטוענת כי השניים הראשונים הם "בעלי הסיכויים הרציניים" לראשות העירייה - משום שהם מובילים בדעת הקהל.

הבעיה טמונה בעובדה שהמועמד השלישי, אהרון מדואל, הוא יו"ר סיעת עיר לכולנו במועצת העירייה, הסיעה שקיבלה את מספר הקולות הגדול ביותר בבחירות האחרונות, אף יותר מסיעתו של ראש העירייה המכהן, ומזה 5 שנים הוא מכהן כיו"ר האופוזיציה לחולדאי. אכן, זה נשמע תואר מפוץ, אולם בעיריית תל אביב יפו, הצליח ראש העירייה חולדאי ליצור קואליציה כמעט מקיר לקיר במשך 4 שנים, כולל תקופת המחאה החברתית בקיץ 2011. כל סיעות הבית כולל כולן, היו חלק מקואליציית חולדאי. במשך כל זמן זה, הכירו כל העיתונאים את אהרון מדואל וחברי סיעת 'עיר לכולנו' באופן אישי, היות והם היחידים שיצאו נגד מדיניותו של רון חולדאי - מעניין כי בזמן הבחירות הכרות זו נעלמה מבלי שוב.

עדיין אנו נותרים עם הדילמה. ובכן, לדידי, ישנן 2 תשובות למצב זה. מחד, ראש העירייה חולדאי עושה לכאורה שימוש בניגוד לחוק, במערך הדוברות של עיריית תל אביב. ממש רגע לפני הבחירות, עושה חולדאי שימוש ציני במנגנון העירייה העשירה בישראל שתקציבה עומד על יותר ממיליארד דולרים! ממש בחודש הבחירות, הוא דיווח על אינטרנט אלחוטי חינמי שהחל לפעול בתל אביב יפו - 5 שנים יוק ופתאום הוקוס פוקוס. 9 ימים לפני, הוא מדווח על הצלחת מערך השכרת האופניים מבלי להגיד מילה על מאות אלפי התלונות על המערך. כל זאת בניגוד לחוק הבחירות, והעיתונות אוכלת את הדיווח וממשיכה לתחזק את גלגלי המערכת.

אולם זה לא כל הסיפור. יש גם את ניצן הורוביץ שמקבל חשיפה למרות שאין לצידו את המנגנון העירוני. ובכן כאן נכנס אלמנט השבט - הורוביץ וחולדאי הם בשר מבשרה של האליטה - ואילו אהרון מדואל, בן לעולים מתימן, יליד תל אביב יפו (דרך אגב המועמד היחידי שהוא יליד העיר בניגוד לשנים האחרים שהעתיקו את מגוריהם אל העיר), הוא מזרחי ואינו מייצג את האליטות שקבעו את תל אביב יפו בתור מגרש המשחקים הפרטי שלהם.

אם תביטו בראשי עיריית תל אביב יפו, מעולם לא כיהן מזרחי כראש העירייה וזאת למרות שדרום ודרום מזרח העיר מהווים את רוב האוכלוסייה. אי הצבתו של מועמד מזרחי וזניחת הדרום והפיכתו ל"אזור אסון", הביאה לכך שתושבי דרום העיר כמעט ואינם יוצאים להצביע בבחירות המקומיות. כנראה שהעיתונאים והעורכים, שרובם ממוקמים בתל אביב יפו - ערים לעובדה או היא קיימת בתת המודע שלהם - והסדר הקיים משרת אותם נאמנה.

לכאורה, מועמדותו של מדואל יוצרת שיח חדש: מועמד תל אביבי, יליד העיר, יו"ר האופוזיציה לראש עירייה כוחני, שלא נכנע וישב כאופוזיציונר לוחם 5 שנים, היא סיפור קלאסי לעיתונות. זה הרי נשמע כמו סיפור סינדרלה מודרני, האיש שהוגדר כפולש על ידי ראש העירייה המכהן, מחליף אותו - אולם למגינת ליבי, נראה שאנשי העיתונות הישראלית משוקעים חזק בסטיגמות ומונעים לא מהאינטרס הציבורי אלא מאינטרסים זרים - ועל כן, מועמד קלאסי לראשות העירייה נעלם מעיניהם.

כעת כל שנוכל לעשות הוא להמתין לדין הבוחר.

ד"ר הני זובידה הוא מרצה בכיר בחוג למדע המדינה ותקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל, ובעל הבלוג "ביקורת ולא בהכרח בונה". ד"ר זובידה הוא גם מועמד מספר 9 ברשימת עיר לכולנו למועצת עיריית תל אביב יפו