ביום ראשון בשעה 17:00 לערך קיבלו כתבי הפלילים והמשטרה באזור המרכז הודעת ביפר. "בהמשך לחקירה המתבצעת בימ"ר (היחידה המרכזית, ד"פ, א"כ) מרכז בפיקודו של נצ"מ יגאל בן שלום, בגין חדש לרצח הילד אנאס סרסור בכפר קאסם", נכתב בהודעה, "בשעות אלו נעצר האב בחשוד למעורבות ברצח".

זמן קצר לאחר מכן החלו כלי התקשורת השונים לפרסם את המידע על הפרשה שזעזעה את המדינה בסוף השבוע האחרון, אז נמצאה גופתו של אנאס בן ה-9. פרסום המידע החדש שלשום עורר גם סוגיה תקשורתית מרתקת - פרסום שמו של חשוד במעשה פלילי עוד בטרם הובא לדיון בהארכת מעצרו.

* אייס רוצה להכיר אתכם טוב יותר. לפרטים המלאים - לחצו כאן

רק בחודש ינואר השנה שונה חוק בתי המשפט, ועל פי תיקון 69 לחוק, שדינו חשיפת שמות חשודים, אין לפרסם שמו של אדם "שטרם הוגש נגדו כתב אישום, עד תום 48 שעות מהמועד שבו התייצב החשוד לחקירה או שהיה עליו להתייצב לחקירה, או עד סיומו של הדיון הראשון שהתקיים לפני שופט בעניינו, לפי המוקדם מביניהם; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות". יש לציין, כי עצור חייב להגיע לדיון בהארכת מעצרו עד 24 שעות מרגע המעצר.

ולמרות זאת, שעות מספר לאחר שאביו של אנאס המנוח, מוחמד סרסור, נעצר, כלי התקשורת השונים פרסמו את זהותו, לכאורה בניגוד להוראות החוק. ברשימה זו ניתן לכלול את רשת ב' של קול ישראל, את גלי צה"ל, את אתר 'הארץ',את ynet ואת עיתוני הבוקר של אתמול, בהם 'ידיעות אחרונות'. הפרסומים למיניהם כללו את הכותרות "האב חשוד במעורבות ברצח בנו", "אביו של הילד אנאס סרסור חשוד ברציחתו" והשיא - הכותרת שקבעה כי "אביו של הילד אנאס סרסור מכפר קאסם רצח אותו". צדיקים בסדום היו מהדורות החדשות של ראשון בערב בערוצים 1, 2 ו-10, שפרסמו כי העצור הוא "קרוב משפחה".

הסיפור מעלה מספר שאלות: מדוע המשטרה, באמצעות הדוברות, שחררה את המידע לפרסום כשעדיין אסור היה לפרסם אותו? אם כבר פרסמו את הזהות, מדוע לא ציינו מתי יותר לפרסם? מדוע העיתונאים פעלו למרות שידעו כי ישנה סכנה בעבירה על החוק וביטלו את מחויבותם לבדוק את הוראות החוק?

עו"ד אבי לביא, מומחה בפלילים, מסביר בשיחה עם אייס, כי "התיקון לחוק מאפשר פרק זמן של 48 שעות לכל היותר עד שאפשר יהיה לחשוף את זהותו של חשוד. מטרת התיקון, בעת שנקבע, הייתה לבער את התופעה שאפשרה חשיפת שמות מרגע שאדם נכנס לתחנת המשטרה. התופעה הזו, כלומר לגיטימציה לפרסום מיידי, הייתה נהוגה לפני התיקון והדבר יצר שיבושי חקירה במקרים מסוימים, ופגיעה בשמו של אדם חף מפשע במקרים אחרים".

-למה הציבו דווקא את פרקי הזמן האלה ולא ארוכים או קצרים יותר?

"כי מדובר בפרקי זמן שמאפשרים לשקול אם יש מקום לפרסם את החשדות והזהות או שמא לא. אגב, יש פה גם סייג, והוא תקף הן לחוק הקודם והן לתיקון; במקרים שבהם המשטרה מעוניינת לאתר חשוד, קצין בדרגת ניצב משנה יכול להתיר את הפרסום, גם אם לא עברו פרקי הזמן שעליהם התיקון מדבר. כך למשל, שנם המקרים שבהם מחפשים אחר עבריין נמלט שעלול לסכן את שלום הציבור".

-כמו במקרה של ערן מזרחי מסביון, החשוד ש"עקץ" את לקוחותיו בבית ההשקעות שלו?

"כן".

עו"ד לביא מעריך כי החוק, בצורתו הנוכחית, נאכף: "מדובר למעשה בדחיית הקץ עד סוף הדיון הראשון, אבל היא מחויבת המציאות". מאידך, לפורמט הקודם של החוק הפליליסט אינו מתגעגע: "הנושא היה פרוץ לחלוטין. ברגע שאדם זומן לחקירה, כבר היית יכולה לפרסם את שמו ברבים וזה יצר מצב הזוי, במיוחד במקרים של ידוענים, כמו במקרה של מרגלית צנעני".

-אם מתייחסים למקרה של הרצח בכפר קאסם, מה קורה כאשר גוף תקשורת מעלה ידיעה אסורה ואחריו עולים איתה עוד ועוד גופים? האם צריכים לזמן את כולם למשטרה?

"אגיד דבר כזה: אני מכיר בזכות הלגיטימית של התקשורת לפרסם חשדות, ודאי כאשר מדובר במקרה מזעזע של רצח ילד. עם זאת, לטובת כולנו, צריך לפחות לאכוף את החוק ולרענן הנהלים, כי אם זה לא ייעשה, כל מקרה שבו התקשורת תראה הצדקה לפרסום - יפורסם. כל זה, כמובן, בשעה שהדבר עומד בניגוד להוראת חוק שנובעת מחוק יסוד: כבוד האדם. אני רואה קושי עצום להתחיל לזמן את כל כלי התקשורת. מצד שני, ראוי שהמשטרה עצמה לא תהיה זו שגורמת לתקלה. האחריות מוטלת גם על כתפי הדוברים - אני מצפה ממשטרת ישראל, שהיא זו שאמונה על אכיפת החוק, שלא תכשיל את גופי התקשורת. ראוי למשטרה שתבדוק את עצמה במקרה הזה כדי שלא יישנה בעתיד וכדי שלא תהיה פרצה שתבוא ותשנה".

עו"ד קובי סודרי, שמתמחה אף הוא בפלילים, מסכים עם עו"ד לביא בקשר לאחריותה של הדוברות, אך לא יותר מכך. לשיטתו, לגופי התקשורת המפרסמים, במקרה כפר קאסם ובכלל, קיימת הגנה בעניין - טעות במצג הדברים - ולפיכך, אחריות פוחתת. "יש לך פה 2 ראשים - של דוברות המשטרה ושל העיתונאים", הוא אומר, "האחריות במקרים כמו זה שעליו אנחנו מדברים מוטלת קודם כל על הראש המשטרתי, כיוון שהחוק קובע איסור פרסום למעט חריגים, שאחד מהם הוא שקצין משטרה בדרגת נצ"מ ומעלה מוצא לנכון לפרסם ולכן מאשר".

"דוברות המשטרה אשמה"

לדבריו של עו"ד סודרי, "חזקה על דוברות המשטרה שבבואה לפרסם דבר כזה, היא עושה זאת תוך כדי שהיא מוודאת עמידה בהוראות החוק. ועכשיו לראש השני; אשאל שאלה - מה הכי חשוב בתקשורת? - המקור לידיעה. עכשיו, אם זה סתם ג'מאל מכפר קאסם שמרים טלפון לכתב ואומר 'שמע, מי שרצח את הילד הוא האבא', העיתונאי צריך לוודא את נכונות הידיעה ואז לבדוק לפי החוק אם מותר לפרסם. לעומת זאת, ברגע שהמקור הוא משטרת ישראל, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שהידיעה הועברה לאחר בדיקה ותוך כדי קיום החוק".

-אז לוקחים את כל זה ומתייחסים רק למקרה של כפר קאסם שבו, לפי מה שנוגע, לא היו חריגים, על מי מוטלת האחריות?

"אותו הדבר. אם הדוברות פרסמה את הדברים מבלי שבית משפט או נצ"מ הורה על כך או מבלי שהחשוד הסכים לפרסום, אזי יש עבירה על החוק - מצד הדוברות עצמה. אם גופי התקשורת מסתמכים בידיעותיהם על הפרסום הרשמי המשטרתי - לא של 'השוטר אזולאי' אלא של הדוברות, אני מסופק אם יש תונח על כתפיהם אחריות פלילית; מקסימום רשלנות, וגם זה בסימן שאלה, כל זאת מבלי להעליב את השוטר אזולאי, כמובן".

בקרב כלי התקשורת השונים ישנם כאלה שמודים כי התיקון החדש לחוק הוא עדיין בגדר 'תעלומה' שלא אחת מובילה לעבירה על החוק. "נכון, יש חוק", מספר בכיר באחד מגופי התקשורת, "אבל הוא חדש ולא כולם עדיין פועלים על פיו". לדברי אותו גורם, התקשורת פועלת לא אחת בגבול 'השטח בבואה לפרסם זהותו של חשוד לפני שהוא נעצר. "כשיש פייסבוק ורשתות חברתיות, ובכל מקום מפורסם מידע, האם כלי התקשורת יכולים להישאר מאחור?" הוא תוהה, "חוץ מזה, כשאחד הגופים מפרסם את המידע ואז מצטרפים עוד ועוד, וכבר כל המדינה יודעת מזה, האם המתחרים יכולים להישאר מאחור ולא לפרסם את המידע החשוב?".

"העיתונאים מנצלים את זה שהמשטרה לא מעמידה לדין"

עיתונאי באחד מגופי התקשורת אומר לאייס: "אני חושב שהפרסומים האלה, כמו במקרה של הברוקר או רצח הילד, נובעת בעיקר מחוסר בהירות בתיקון לחוק בתי המשפט. העיתונאים מנצלים את זה שהמשטרה לא מעמידה אותם לדין על עבירות כאלה כדי לפרסם את המידע, למרות שבפועל הכתבים והיועצים המשפטיים מסתכנים בזה".

"לצערי", אומר אותו עיתונאי, "החוק, באופן קיצוני, עומד לצידם של החשודים לכאורה, כי הוא גורף מדי וגרנדיוזי מדי ואינו עושה איפה ואיפה בין סוגי החשדות. קיימים הרבה מקרים שבהם יש חשיבות בפרסום המידע, מפני שהעניין הציבורי שבהם גובר על החשש ששמו הטוב של החשוד ייפגע. מטרידה העובדה שלא השאירו לכלי התקשורת את האפשרות להחליט באילו מקרים יש הצדקה לפרסם שמות לפני שהם מובאים לשופטים גם במקרים שיש בהם עניין ציבורי רב, למשל חקירות של פוליטיקאים ובעיקר חקירות של פשעים חמורים, שיש בהן הצדקה להזהיר את הציבור, ויש גם עניין לחקירה עצמה, שעשויה להתפתח בעקבות הפרסום".

ועדיין, גם בקרב לא מעט עיתונאים חלחלה העובדה, שמצב שבו אדם נעצר ומיד לאחר מכן מופיעה על כך ידיעה באתרים וברדיו, הוא בעייתי. "ברור שהמקרה של ראש עיריית בת-ים שלומי לחיאני, שנעצר בשעות הבוקר המוקדמות לעיני מצלמות ערוץ 2 ו'ידיעות אחרונות', היא לא תקינה", מודה איש תקשורת, "צריכה מידת הרחמים כלפי אדם, כל אדם, מצד התקשורת, ובמקרה של לחיאני - גם מצידה של המשטרה, שהדליפה את דבר המעצר עוד לפני שהתרחש. אולי החוק הנוכחי הוא לא מושלם וישנם מקרים שבהם פרסום המעצר חשוב, אבל יש גם מקרים של חציית קווים אדומים. לחיאני ומרגלית צנעני נכללים בקטגוריה הזו".

תגובות:

ממשטרת ישראל לא התקבלה תגובה. ב'ידיעות אחרונות' וב-ynet סירבו להגיב. ברשות השידור בחרו שלא להגיב. מ'הארץ' לא התקבלה תגובה.