סכסוכים בין עובדים למעסיקים לאחר פיטורין הם תביעות רגילות שמתנהלות בבתי הדין לעבודה בשגרה, אבל מקרה בו עובדת פוטרה באמצע הריונה מבלי שהודיעה על כך למעסיק הוא מקרה שלא קורה כל יום. האם המעסיק עובר על החוק כאשר הוא מפטר עובדת שלא סיפרה לו שהיא בהיריון ואם כן מדוע? איך אפשר להאשימו כאשר לא ידע?

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דן לאחרונה במקרה שכזה בו עובדת פוטרה במהלך הריונה מבלי שהודיעה למעסיק כי היא בהיריון. לאחר שילדה החליטה העובדת לתבוע את המעסיק בטענה כי פוטרה בשל הריונה ומגיעים לה פיצויים עקב פיטורין אסורים.

תחילתו של הסיפור בשנת 2019 אז החלה התובעת לעבוד במעון ברשת מעונות לטיפול בפעוטות ובילדים בגיל הרך בקריית אתא. התובעת, בעלת תואר בחינוך מיוחד, היתה במועד קבלתה לעבודה אם לילד אחד, שהיה בן חמישה חודשים.

תפקידה של התובעת בנתבעת הוגדר כ"מובילת כיתה" לקבוצת פעוטות כבני שנתיים. התובעת הועסקה בשכר שעתי שעמד במהלך תקופת העבודה על 29.12 שקל. היקף ההעסקה לא היה קבוע, והשתנה בהתאם לסידור עבודה שבועי שנשלח לעובדים ובהתאם לצרכי הנתבעת.

• חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
• בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התובעת נכנסה להיריון לקראת תום חודש אפריל 2019, כחודשיים לאחר תחילת עבודתה במעון. המעון יצא לחופשת קיץ ובאותו יום נערכה שיחה בין התובעת למנהלת הישירה שלה. המנהלת אמרה לתובעת כי היא אינה שבעת רצון מהתנהלותה המקצועית, מהיעדרויות מרובות תוך החסרת שעות העבודה כמו גם מהיעדרויותיה של התובעת. לאחר מכן זומנה התובעת לשימוע. לאחר מכן פוטרה התובעת, כאשר היום האחרון לעבודתה היה במלאת 6 חודשים לתחילת העסקתה.

לאחר פיטוריה ילדה התובעת ולאחר מכן הגישה תביעה בה טענה כי הנתבעת לא פעלה על מנת לקבל היתר לפיטורים. לטענתה היא פוטרה במהלך ההיריון ומבלי שניתן היתר לפיטוריה. ומכאן שהפיטורים אסורים לפי חוק עבודת נשים. בשל פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בפיצוי לא ממוני של 50 אלף שקל, וכן בפיצוי ממוני בגין הפסדי שכר עד לתום התקופה המוגנת, כלומר בגין 7 חודשים במכפלת המשכורת החודשית בסך 3,423 שקל, המסתכמים בסך 23,961 שקל.

בנוסף תבעה פיצוי בגין הפסד דמי הבראה, פיצויי פיטורים, הפקדות פנסיוניות והודעה מוקדמת. לחילופין, ככל שייקבע שהנתבעת עקפה או ניסתה לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים, הרי שמדובר בהתנהלות חסרת תום לב, המצדיקה את חיוב הנתבעת בפיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם בגין אובדן שכר במהלך התקופה המוגנת מפיטורים.

• מהפכה בפרסומת, נזיפה מהשופט: ליברה תשלם 100 אלף ש'
• עסק של נכה קרס - האם הנושים יקבלו את הכסף שהוא חייב להם?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

כן טענה כי הפיטורים מנוגדים להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, לטענתה הופלתה על רקע ההיריון וכי אלמלא הריונה לא היתה הנתבעת מזדרזת לפטרה בסמוך למלאות 6 חודשים להעסקתה, הפיטורין תוך ידיעה שהתובעת בהיריון מדברים בעד עצם ומהווים אפליה מחמת הורות או הריון. בגין הפרת חוק השוויון עתרה התובעת לפיצוי בסך 50,000. לטענתה ההחלטה לפטרה התקבלה עוד טרם השימוע והיא תובעת פיצויים של 20 אלף שקל נוספים על הפיטורין שלא כדין.  על אי הודעה תבעה 5 אלף שקל ועל הפרשות עוד 1.3 אלף.

הנתבעת טענה כי התובעת לא עדכנה את מנהלת המעון בדבר הריונה, אף לא בשיחות המשוב והשימוע. לנתבעת אומנם נודע מפי שמועה לא מבוססת על ההיריון אך הנתבעת לא פועלת על סמך שמועות לא מבוססות. לטענתה, התובעת פוטרה משיקולים עניינים ובשל תפקוד לקוי והיעדרויות רבות מהעבודה ומפעילויות נלוות, ושלא על רקע ההיריון.

לטענתה לא נפל פגם בפיטורים ובהליך השימוע. בשיחות המשוב והשימוע הוצגו לתובעת כלל הטענות המקצועיות. לתובעת הוצע במסגרת השימוע להתחיל בימי ההיערכות לקראת שנת הלימודים הבאה, וההחלטה הסופית התקבלה רק לאחר שנשקלו טענותיה.

אסור לפטר עובדת בהיריון

בסעיף 9 חוק עבודת נשים נקבע האיסור לפטר עובדת שהיא בהריון אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה. הוראת איסור הפיטורים תחול על עובדת ובלבד שעבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות.

השופטת דניה דרורי ציינה  כי "על-פי הפסיקה, מניין החודשים הקבועים לחוק עבודת נשים נעשית כך שהתקופה תסתיים "בחודש האחרון למנין שש החודשים ביום שמספרו בחודש כמספר יום תחילת ההעסקה, ואם היה החודש חסר אותו יום – ביום האחרון של החודש. בפיטורים שעליהם ניתנה הודעה מוקדמת – יבוא ניתוק היחסים ביום הנקוב בהודעה".

במקרה שלפנינו פיטוריה של התובעת נכנסו לתוקף במלאות 6 חודשים מיום תחילת העסקתה. מכאן, שבעניינה של התובעת כאן חל איסור הפיטורים הקבוע בחוק עבודת נשים.

השופטת קבעה כי היא דוחה את טענת הנתבעת, כי התובעת לא הודיעה לה על דבר הריונה ומכאן שאין לאסור על פיטוריה. השופטת פסקה כי "על-פי הוראת סעיף 10 לחוק עבודת נשים, עובדת מחויבת להודיע למעסיקה על דבר הריונה החל מהחודש החמישי להריון. אין מחלוקת שהתובעת לא מסרה לממונים עליה במקום עבודה הודעה על הריונה.

"במקרה שלפנינו תקופת ההיריון החלה לקראת תום חודש אפריל, והתובעת פוטרה בסוף חודש אוגוסט. מכאן, שבמועד פיטוריה של התובעת עדיין לא היתה מחויבת התובעת במתן הודעה על הריונה. אין לכן לתלות את הפיטורים במהלך התקופה המוגנת בכך שהתובעת לא הודיעה באופן פוזיטיבי על דבר הריונה".

השופטת ציינה כי "הימנעות התובעת מעדכון המעסיקה בדבר הריונה על אף האפשרות שיהיה בכך כדי לשנות את עמדת המעסיקה אינה מתיישבת באופן מלא עם חובת תום הלב המוטלת על העובדת. אלא שאין באמור כדי להביא לשלילת זכויות התובעת לפי חוק עבודת נשים. איסור הפיטורים בתקופת ההיריון הוא מוחלט, ואינו תלוי בתום ליבה של התובעת.

השופטת הוסיפה כי כנגד הטענה לחוסר תום הלב של התובעת שלא הודיעה על הריונה, עומדת שאלת תום לבה של הממונה עליה במקום העבודה אשר ידעה או חשדה במועד השימוע ובמועד הפיטורים על דבר ההיריון, וזאת מפי השמועה, ונמנעה אף היא מלברר את הדברים עד תום.

השופטת קבעה כי מדובר בפיטורים אסורים. "אין מחלוקת שהתובעת פוטרה במהלך ההיריון. אין גם מחלוקת שלא התבקש וממילא לא התקבל היתר לפיטורים".

ידעו שהיא בהיריון מפי השמועה

השופטת ציינה כי למרות טענת הנתבעת כי לא ידעה שהתובעת הייתה בהיריון היא הודתה כי "לאזניה של מנהלת המעון גונבה שמועה שאינה מבוססת, ימים ספורים לפני שיחת השימוע, על כך שיתכן והתובעת הינה בהריון.עוד הודתה הנתבעת שלמנהל הנתבעת אזואלוס היה ידוע על ההיריון עוד בטרם הוגשה התביעה.

השופטת דרורי ציינה כי "כבר נפסק שאי ידיעת המעסיק על אודות הריונה של העובדת אינה רלוונטית מבחינת איסור הפיטורים והצורך בקבלת היתר לפיטורים - אלא לעצם מתן האפשרות לקבלת היתר שכן ניתן לקבל היתר לפיטורים רק אם הממונה על עבודת נשים תשוכנע שהפיטורים אינם קשורים להריון, דבר שניתן להוכיח אם אכן המעסיק כלל לא ידע על ההיריון".

השופטת ציינה כי "ההלכה היא שמשנודע למעסיק שפיטר את העובדת בשעה שהיא בהיריון, גם אם הדבר נודע לאחר מעשה, מוטל עליו לבקש היתר לפיטורים. משלא עשה כן, הרי שהפיטורים נעשו בלא היתר והם בטלים והעובדת זכאית לפיצוי

השופטת פסקה כי "הנתבעת באמצעות המנהלת הישירה של התובעת  ידעה על ההיריון, ובהמשך ידע על כך גם אזואלוס וזאת עוד בטרם הוגשה התביעה. חרף האמור לא הוגשה בקשה למתן היתר לפיטורים. מכאן שמדובר בפיטורים שנעשו בניגוד להוראות חוק עבודת נשים".

כמה פיצויים צריך לשלם?

השופטת פסקה כי התובעת טענה שיש לקבוע את הפיצוי בהתאם לשכר חודשי ממוצע קובע בסך 3,423 שקל במכפלת 7 חודשים ובסך הכל 24 אלף שקל ועוד 10 אלף שקל פיצויים נוספים. הנתבעת לא הציגה חישוב נגדי.

בנוסף קבעה השופטת דרורי כי "התובעת הועסקה כנגד שכר שעתי. בהתאם לתלושי השכר ממוצע בהיקף משרה ממוצע של 68%. וכי השכר הקובע הוא 3,359 שקל. התקופה המזכה היא בת 7 חודשים, מתאריך פיטוריה ועד סוף התקופה האסורה בפיטורים,  כאשר גובה הפיצוי הממוני יעמוד  על 35,273 שקל. לאחר הכפלה ב-150%.

השופטת פסקה כי לאור העובדה כי התובעת עתרה לפיצוי בגין סעיף זה 24 אלף שקלים בלבד, זה הפיצוי שיינתן לה על סעיף זה. 

כמו כן קבעה השופטת כי באשר לאובדן יתר הזכויות שהתובעת היתה צוברת לו לא היתה מפוטרת בניגוד לחוק עבודת נשים, והיתה מפוטרת רק לאחר התקופה המוכנת הייתה צוברת זכויות וכספים נוספים.  התובעת זכאית לדמי הבראה של 1,863 שקל אך משום שתבעה 1,505 שקל זה הפיצוי שינתן. בנוסף תקבל 1,528 שקל בגין הפקדות מעסיק לגמל, וכן פיצויי פיטורים של 4,619 שקל ועוד 2,200 שקל על הודעה מוקדמת. בנוסף פסקה השופטת כי בגין הפקדות לגמל במהלך תקופת העבודה זכאית התובעת לפיצוי בסך 1,310 שקל.  בנוגע לטענתה התובעת כי לא נמסרה לה הודעה על תנאי עבודה.ושלא קיבלה העתק מהסכם העבודה קבעה השופטת פיצוי של 2,000 שקל.

השופטת ציינה כי למרות שעל פי חוק עבודת נשים היא יכלה לפסוק פיצוי אף ללא נזק ממוני, היא התחשבה "הן בכך שהפיטורים נעשו בניגוד לדין ומבלי שנתבקש היתר לפיטורים גם לאחר היוודע דבר ההיריון, בכך שהממונה הישירה על עבודת התובעת ידעה על ההיריון, ובכך שהתובעת חישבה את הפיצוי הממוני לפי 100% מהשכר ולא 150% כפי שניתן לעשות לפי הוראות חוק עבודת נשים. מנגד, התחשבנו גם בכך שהתובעת נמנעה מלהביא בפני מעסיקיה את מלוא המידע באופן שהיה יכול לשנות את רוע הגזירה, ועל אף שידעה על הוראות הדין בזמנים הרלוונטיים ועל אף שהנימוק לפיטורים נשען בעיקרו על היעדרויות מהעבודה והתובעת נמנעה מלהסביר שההיעדרויות הן בין היתר על רקע ההיריון".

השופטת דרורי קבעה  כי  "הפיצוי ללא הוכחת נזק של ממון בשל פיטורים בניגוד להוראות חוק עבודת נשים יעמוד על  12,000 שקל.

השופטת דחתה את טענות התובעת כי הפיטורים נעשו על רקע ההיריון או הוכתמו בשיקולים הנוגעים להריון או להורות. בנוסף דחתה השופטת את טענת התובעת וקבעה כי לא הצליחה להראות שלא היתה כל סיבה לפיטוריה או שההחלטה לפטרה הוכתמה בשיקולים מפלים.

לסיכומו של עניין השופטת פסקה כי  הנתבעת תשלם פיצויים לתובעת של 50 אלף שקל וכן בנוסף ישולמו 12 אלף שקל שכר טרחה.