גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו - מה משותף להם והאם דני חחיאשווילי יצטרף לקבוצה?

אנשים שנכנסים למערכת הציבורית צריכים לדעת שהם שליחי ציבור. זו אחריות גדולה וזה הרבה יותר גדול מכסף.  אנשים שנמצאים בפיקוח על הבנקים אמורים להבין שבמקביל לשמירה על יציבות הבנקים הם אמורים לדאוג לציבור. זה משחק סכום אפס - אם הבנקים מרוויחים יותר מדי, הציבור נפגע. הפיקוח על הבנקים אמור לאזן בין השניים. אבל לאורך כמעט כל ההיסטוריה הוא שם פס על הציבור. מנסים להפחיד אותו, לכופף אותו, אבל בנק ישראל והפיקוח על הבנקים כגוף האחראי על הבנקים לא זז. הוא מתחבר בכסות מקצועית, אקדמית, אבל מאחורי המסכות עומד דבר אחד גדול שגורם להם להעדיף את הבנקים - כסף. 

אנשים הם אנשים, וכל עוד לא יהיה מפקח AI, הם יחשבו על הג'וב הבא וההמשך. הסברנו כאן אתמול, ונחזור על רגל אחת שמפקח על הבנקים שנלחם בבנקים ופוגע ברווחים שלהם הוא טרבל מייקר והסיכוי שלו למצוא עבודה בהמשך במערכת הבנקאית קלוש. אם הוא ישחק אותה מול הציבור כאילו הוא נלחם בשבילו אבל מול הבנקים הוא יהיה רך ונחמד הוא מרוויח פעמיים - הציבור חושב שהוא נלחם בשבילו, והוא נשאר ביחסים טובים עם החברים במערכת הבנקאית. זה שוק קטן, כולם מכירים את כולם, לכו תדעו, אולי עוד שנתיים-שלוש יחפשו דירקטור לבנק. 

 :

דירקטור זה תפקיד חלומות. מכובד, מעט שעות והמון כסף. הפיתוי גובר על התפקיד. שאחרים יהיו "שליח ציבור", המפקחים רוצים לרוב להיות בסדר עם כולם, ועוד שנתיים-שלוש לקבל ג'וב חלומות. בעצם למה שנתיים, אפשר לצאת לאיזה חברת קריפטו, או מסחר בקריפטו לקבל מיליונים ואז אחרי שנתיים לקבל עוד ג'וב כדירקטור בבנק - זה היה המסלול של חדוה בר, אבל חדוה לא לבד. גם מאיר, גם גליה, גם אמנון, גם יצחק וגם רוני. מסתבר שרוב המפקחים על הבנקים התגלגלו לג'ובים נוצצים במערכת הבנקאית

• בנק ישראל חושף: המוסדיים הם הכוח המניע מאחורי התחזקות השקל
• מהשב"כ לצמרת הבנק המרכזי: יורם כהן מונה למנכ"ל בנק ישראל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בדקנו את הקריירה של כל אחד ממפקחי הבנקים. הנה הטבלה: 

מלדאוג שהבנקים לא יקרסו לדאגה שיצמחו בכל מחיר

הפיקוח על הבנקים בישראל התחיל למעשה עוד לפני הקמת בנק ישראל, בראשית שנות ה-50. בשנים הראשונות למדינה פעל הפיקוח במסגרת משרד האוצר, על רקע מערכת בנקאית צעירה, ריכוזית ופגיעה, שפעלה במשק קטן, סגור ומוכה אינפלציה. המטרה הראשונית הייתה ברמה הבסיסית ביותר, למנוע את קריסות הבנקים שזה היה תרחיש שנמצא כל הזמן על השולחן באותן השנים והפיקוח הוקם כדי להגן על כספי המפקידים, ולהבטיח שהבנקים פועלים בזהירות ולא מסכנים את חסכונות הציבור.

הבנקים מילאו אז תפקיד כפול. הם היו גם גופים פיננסיים וגם זרוע מימון של המדיניות הלאומית. הם גייסו פיקדונות מהציבור, אבל במקביל מימנו קליטת עלייה, פיתוח תשתיות, התיישבות, תעשייה וחקלאות, לעיתים תוך נטילת סיכונים גבוהים מאוד ובלי כללי הון ברורים. במציאות כזו, קריסה של בנק לא הייתה חריגה אלא תרחיש סביר, במיוחד כשלא היו אז מנגנוני ביטוח פיקדונות, או בנק מרכזי עם כלים מוניטריים מפותחים.

• זכיתם בדירה במחיר למשתכן או דירה בהנחה? רשות המסים עלולה לדרוש מכם מס רכישה נוסף
• כמה שווה אושר כהן?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סוד הנדל"ן: איך הציבור החרדי קונה דירות בלי הון עצמי?

עם הקמת בנק ישראל ב-1954 הועבר הפיקוח על הבנקים לבנק המרכזי, והפך לחלק מהאחריות הכוללת על יציבות פיננסית. ההנחה הייתה שהגוף שמנהל את המדיניות המוניטרית, שולט בנזילות ובאינפלציה, צריך גם לפקח על הבנקים שמתווכים את הכסף לציבור. אלא שגם לאחר העברת הפיקוח, גבולות ההתערבות לא היו ברורים מספיק, והפיקוח התמקד בעיקר ביציבות הבנקים עצמם, פחות במבנה התמריצים או בסיכונים שנצברים מחוץ למאזנים. משבר ויסות מניות הבנקים של 1983 חשף את הפער הזה במלוא עוצמתו, והבהיר שהפיקוח, כפי שפעל אז, לא הצליח לבלום מנגנון שהפך את הבנקים עצמם לשחקנים המרכזיים של המניות שלהם עצמם.

בעקבות המשבר והלאמת הבנקים, התרחב המנדט של הפיקוח באופן משמעותי. נוספו סמכויות התערבות בניהול, בהון, באשראי ובממשל התאגידי, והפיקוח הפך מגוף שמטרתו למנוע קריסה מיידית לגוף שמנסה לצמצם סיכונים מצטברים מראש. אלא שגם לאחר החיזוק הרגולטורי, המערכת הבנקאית נותרה ריכוזית מאוד, עם כוח משמעותי בידי הבנקים הגדולים, במיוחד בתחומי החיסכון, ההשקעות והאשראי. נקודת המפנה הבאה הגיעה בתחילת שנות ה-2000, עם ועדת בכר, שנועדה לראשונה לא רק לחזק יציבות, אלא גם לשבור ריכוזיות ולהכניס תחרות לשוק הפיננסי.

ועדת בכר סימנה גם שינוי תפיסתי, מעבר מפיקוח שמתמקד כמעט אך ורק ביציבות הבנקים, לניסיון לצמצם את כוחם המבני של הבנקים עצמם. ההחלטה להוציא את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים ולהעבירן לבתי השקעות נועדה לנתק ניגודי עניינים, להפחית ריכוזיות ולהגביר תחרות על כספי הציבור. גם כאן, הפיקוח על הבנקים היה שחקן מרכזי ביישום המהלך, אך המנדט שלו נותר מוגבל. הוא לא עסק בפיקוח על בתי ההשקעות, אלא המשיך להתמקד בבנקים עצמם. כך נוצרה מערכת מפוצלת: תחרות גוברת בשוק ההשקעות, מול בנקאות שנותרה ריכוזית מאוד בפעילויות הליבה, ובראשן עו״ש, אשראי ועמלות. בעשורים האחרונים נוסף בהדרגה גם מיקוד על תחרות, שקיפות והגנה על הצרכן, אבל בליבה, מאז שנות ה-50 ועד היום, מטרת הפיקוח בליבתה היא זהה: יציבות הבנקים קודם כל, גם אם זה בא לא פעם על חשבון הלקוח הקטן.

אם בוחנים את ההיסטוריה דרך זהות האנשים שעמדו בראש מוסד הפיקוח מגלים שרוב מוחלט מהמפקחים המשיכו לאחר סיום כהונתם לתפקידים בכירים במערכת הבנקאית או בגופים פיננסיים משיקים. כיו״רים, מנכ״לים, סמנכ״לים ודירקטורים בבנקים שעליהם פיקחו בעבר. למעלה ממחצית מהמפקחים שסיימו תפקיד בעשורים האחרונים עברו ישירות למערכת הבנקאית, לעיתים לצמרת המערכת עצמה.

המפקחים על הבנקים - מ-שנות ה-60' ועד היום 

אליהו שמעוני (1961-1968)

שמעוני היה מהמפקחים הראשונים שפעלו במסגרת בנק ישראל לאחר העברת הפיקוח ממשרד האוצר לבנק המרכזי. הקדנציה שלו התקיימה בשנים המעצבות של המערכת הבנקאית, כשענף הבנקאות עדיין קטן, ריכוזי ופחות מפוקח במונחים מודרניים. במחצית השנייה של שנות ה-60 מתרחש משבר בנקאי, שכלל קריסה וחיסול של כמה בנקים קטנים, אירוע שחידד את הצורך בפיקוח הדוק יותר ובהסדרה מערכתית.

מאיר חת (1969-1975)

חת נכנס לתפקיד על רקע הלקחים ממשבר 1967, ובתקופתו התחזק משמעותית המעמד של המפקח על הבנקים. ב-1969 מתוקנת פקודת הבנקאות תיקון רחב, שמעניק לבנק ישראל ולמפקח סמכויות מרחיקות לכת, כולל אפשרות לערוב לפיקדונות של ציבור המפקידים ולנקוט צעדים מול בנקים שמנהלים סיכונים חריגים. זהו שינוי מבני עמוק שמבסס את הפיקוח כגורם אקטיבי ולא רק מפקח בדיעבד. לאחר סיום כהונתו עבר חת למערכת הבנקאית עצמה, וכיהן בין היתר כיו״ר בנק לאומי.

עודד מסר (1975-1982)

עודד מסר כיהן כמפקח על הבנקים בשנים 1975-1982, תקופה שהתאפיינה ביציבות יחסית כלפי חוץ, אך בפועל לוותה באינפלציה גבוהה, הרחבת אשראי ולחצים מבניים. בתקופת כהונתו עסק גם בסוגיות תפעוליות, כולל שביתות בבנקים, התנגדות לצווי ריתוק, פיקוח על עמלות וקביעת נהלים להתמודדות עם צ’קים ללא כיסוי. במקביל התרחשו שינויים מערכתיים משמעותיים, בהם המעבר מהלירה לשקל והצטרפות ישראל לרשת SWIFT, שחיברה את הבנקאות הישראלית למערכת הפיננסית העולמית.

כהונתו של מסר חופפת גם לשנים הקריטיות בהתפתחות משבר ויסות מניות הבנקים. אף שהיה מודע למנגנון הוויסות, הוא לא פעל לבלימתו, ובסיום תפקידו אף ציין שהתשואות על מניות הבנקים גבוהות מדי, אבל הוא לא נקט בצעדי מניעה. מסר הוביל מדיניות של מיזוג בנקים קטנים לתוך קונצרנים בנקאיים, מתוך מטרה לחזק את המערכת ולמנוע קריסות. לאחר המשבר הוזהר בוועדת בייסקי, שקבעה כי לא הפעיל כראוי את סמכויות הפיקוח ולא זיהה את היקף הסיכון. לאחר פרישתו שימש יועץ לענייני מימון וכיהן בדירקטוריונים בהם סולל בונה ורפא"ל, וכן בוועדים מנהלים של מוסדות להשכלה גבוהה.

גליה מאור (1982-1987)

גליה מאור כיהנה כמפקחת על הבנקים בשנים 1982-1987, בשנים שבהן התפתח והתרסק מנגנון ויסות מניות הבנקים. בתקופת כהונתה הבנקים הגדולים ויסתו באופן שיטתי את מניותיהם, תוך שימוש באשראי ובכספי ציבור, מה שהוביל ב-1983 לקריסה רחבת היקף ולהלאמת הבנקים בידי המדינה. מאור הייתה חלק מהדרג הבכיר של הפיקוח בתקופה שבה לא ננקטו צעדים אפקטיביים לעצירת המנגנון, למרות שהיקף הפעילות והסיכונים היו ידועים.

דו"ח ועדת בייסקי נזף בה על תפקודה כמפקחת, וציין כשלים בפיקוח ובאי-מיצוי סמכויות ההתערבות שעמדו לרשותה. למרות הביקורת, מאור קודמה בבנק ישראל, ולאחר פרישתה מהבנק המרכזי עברה למסלול ישיר לצמרת המערכת הבנקאית. במרץ 1991 מונתה למשנה למנכ"ל בנק לאומי, וב-1995 מונתה למנכ"לית הבנק, תפקיד שבו כיהנה שנים ארוכות

ד״ר אמנון גולדשמידט (1987-1992)

כהונתו של גולדשמידט מתרחשת בשנות השיקום שלאחר משבר מניות הבנקים, עם דגש על חיזוק ממשל תאגידי וניהול סיכונים. אחד המהלכים המתועדים מתקופתו הוא ריכוז והסדרה של חוזרי הפיקוח בקובץ מסודר של "הוראות ניהול בנקאי תקין", שפורסם לראשונה כמקבץ רשמי בתחילת שנות ה-90. לאחר שעזב את הפיקוח עבר למערכת הבנקאית: שימש סמנכ״ל בבנק דיסקונט ודירקטור בבנק הבינלאומי.

זאב אבלס (1992-1998)

אבלס כיהן בתקופה של התאוששות, הפרטות והיערכות לפתיחת השווקים. המקורות הפומביים אינם מציינים רפורמה רגולטורית ספציפית שנקשרה ישירות לשמו, אך זו תקופה שבה הפיקוח ממשיך לחזק את כללי ההון, הבקרה והדיווח. לאחר כהונתו מונה ליו״ר בנק אגוד.

זאב אבלס כיהן כמפקח על הבנקים בשנים 1992-1998, בתקופה של התאוששות מהמשברים של שנות ה-80, קידום הפרטות והיערכות לפתיחת השווקים הפיננסיים בישראל. את הקריירה שלו בנה בתוך בנק ישראל, שם שימש בין היתר כמנהל יחידת ביקורת מטבע חוץ וכמנהל יחידת ביקורת אשראי וביטחונות, רקע שהשפיע על דגשיו כמפקח. בתקופת כהונתו נקט שורה של צעדים שמטרתם לצמצם סיכונים מערכתיים ולהגביל פרקטיקות שהיו נפוצות קודם לכן. בין היתר אסר על הבנקים “לדחוף” אשראי ללקוחות לצורך רכישת מניות ותעודות השתתפות בקרנות הנאמנות של הבנקים עצמם, ופרסם המלצות לאיסור ביצוע עסקאות מינוף לצורך רכישת מניות ושליטה בחברות ציבוריות.

במקביל, אבלס תמך באופן מוצהר בקידום הפרטת הבנקים, באמצעות מכירת מניות לציבור בבורסה, וסבר שיש לאפשר רכישת גרעיני שליטה בבנקים דרך השוק, כחלק מתפיסה של חיזוק הבנקים ושיפור ממשל תאגידי. בנוסף פעל להגברת הפיקוח והדרישות לביטחונות באשראי לענף הנדל״ן והבנייה, תחום שנתפס אז כבעל פוטנציאל סיכון גבוה. עם סיום כהונתו בבנק ישראל, ולאחר תקופת הצינון הקבועה בחוק, מונה בשנת 1999 ליו״ר דירקטוריון בנק אגוד, תפקיד שבו כיהן למעלה משני עשורים. אבלס פרש מתפקידו בספטמבר 2020, עם מיזוג בנק אגוד לתוך בנק מזרחי טפחות.

ד״ר יצחק טל (1998-2003)

ד״ר יצחק טל כיהן כמפקח על הבנקים בבנק ישראל בין 1998 ל‑2003, תפקיד שבו היה אחראי על הפיקוח והרגולציה של המערכת הבנקאית בישראל, כולל קביעת כללים לפעילות הבנקים, דרישות הון וחיזוק מנגנוני בקרה פנימיים במערכת הפיננסית. בתקופה זו הוא הוביל מספר יוזמות רגולטוריות, כמו עדכון הוראות יחס הון מזערי לבנקים, שנועדו לחזק את עמידותם מול סיכונים פיננסיים. בתקופתו קרס הבנק למסחר. 

יואב להמן (2003-2006)

להמן נכנס לתפקיד לאחר משבר ההייטק והמיתון של תחילת שנות ה-2000. בתקופתו הפיקוח נוקט שורה של צעדים אקטיביים: חיזוק בדיקות איכות האשראי, הקטנת חשיפה ללווים גדולים ולקבוצות עסקיות, הידוק כללים בתחום מניעת הלבנת הון, והיערכות ליישום תקני בזל 2. הפיקוח גם מלווה את רפורמת בכר ואת צמצום פעילותם של בנקים קטנים עצמאיים. לאחר סיום כהונתו עבר למגזר הפרטי ומונה ליושב ראש בית ההשקעות "קואטרו" (Quattro) בשנת 2007.

רוני חזקיהו (2006-2010)

רוני חזקיהו מונה בשנת 2006 למפקח על הבנקים על ידי נגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר, שנימק את הבחירה בניסיונו של חזקיהו בניהול סיכונים בנקאיים ובצורך להטמיע במערכת הבנקאית בישראל את תקני בזל 2. כהונתו חופפת לשנים שבהן התפרץ המשבר הפיננסי העולמי של 2008, וחזקיהו נדרש להתמודד עם השלכותיו על יציבות הבנקים בישראל. במסגרת זו החמיר את דרישות ההון והנזילות, וחייב את הבנקים בצעדים אופרטיביים לצמצום סיכונים. ביולי 2008 הורה לבנקים להימנע מהשקעת כספי נוסטרו בשוק המניות ובנכסים פיננסיים עתירי סיכון, ודרש ניהול מעקב פרטני ודיווחים שוטפים לבנק ישראל על הלווים הגדולים, לצד מגבלות מחמירות על חשיפה ללווה בודד ולקבוצות לווים.

במקביל, חזקיהו דרש מלווים גדולים של המערכת הבנקאית לצמצם החזקות במניות בנקים כך ששיעור ההחזקה לא יעלה על 5%, מהלך שנגע בין היתר לבעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה. בתקופתו התערב הפיקוח באופן ישיר בניהול בנק הפועלים, עימות פומבי שהסתיים בהדחת יו"ר הדירקטוריון. לאחר סיום כהונתו ניסה חזקיהו להשתלב במגזר הפרטי, אך הצטרפותו לקבוצת דלק נבלמה בשל מגבלות תקופת הצינון. ניסיון להתמודד על תפקיד מנכ"ל בנק לאומי לא צלח, ולאחר מכן קיבל הצעה מצדיק בינו לכהן כיו"ר פ.י.ב.י אחזקות וכיו"ר הבנק הבינלאומי, מינוי שעורר התנגדות רגולטורית אך אושר לבסוף. חזקיהו נכנס לתפקיד יו"ר הבנק הבינלאומי במאי 2012 וכיהן בו עד סוף 2016.

בינואר 2017 מונה לחשב הכללי במשרד האוצר, תפקיד שבו כיהן עד 2020. לאחר פרישתו מהאוצר המשיך לכהן בתפקידי יו"ר ודירקטוריון בגופים ציבוריים ועסקיים, בהם הבנק הבינלאומי וגופים אקדמיים וציבוריים נוספים.

דוד זקן (2010-2015)

דוד זקן כיהן כמפקח על הבנקים בשנים 2010-2015, בתקופה שלאחר המשבר הפיננסי העולמי. זקן הגיע לתפקיד מתוך בנק ישראל עצמו, לאחר מסלול ארוך בפיקוח על הבנקים, שבו מילא שורה של תפקידים מקצועיים מאז 1990, בהם עוזר מחקר, כלכלן ביחידת המחקר, עוזר למפקח, ממונה על סיכוני שוק, מנהל יחידה בהערכה מוסדית, ממונה על איסור הלבנת הון וסגן המפקח על הבנקים. מינויו לתפקיד המפקח נעשה בשנת 2010 על ידי נגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר.

כהונתו של זקן התמקדה בחיזוק חוסנה של המערכת הבנקאית ובהתאמתה לסביבה רגולטורית מחמירה יותר. תחת ניהולו אומצו סטנדרטים בנקאיים בינלאומיים בתחום ניהול הסיכונים הפיננסיים והתפעוליים, וננקטו צעדים לצמצום הריכוזיות בתיקי האשראי של הבנקים. במקביל פעל הפיקוח להפחתת הסיכונים במשכנתאות, הן מצד הלווים והן מצד הבנקים, על רקע עליית מחירי הדיור והתרחבות האשראי לענף. זקן גם קידם את ההתמודדות עם סיכוני סייבר במערכת הבנקאית, וחיזק את שיתופי הפעולה בין הפיקוח לגורמים לאומיים נוספים בתחום.

זקן הודיע על סיום תפקידו ביוני 2015, ולאחר פרישתו לא עבר לתפקיד ניהולי בבנק מסחרי. בהמשך השתלב במסגרות ציבוריות ומוסדיות, בהן ועדת ההשקעות של עמיתים, דירקטוריון המרכז הישראלי לאפוטרופסות. עם זאת, כשנה וחצי לאחר סיום כהונתו היה מעורב ביוזמה עסקית שפעלה מול המערכת הבנקאית עצמה: חברת אודם פיננסים, שבה החזיק כ-25% ושימש יו״ר משותף, ביקשה לגייס אג"ח בהיקף משמעותי, כשהמודל העסקי מבוסס על הפקדת כספי הגיוס בפיקדונות בבנקים הגדולים וגריפת המרווח שבין ריבית הגיוס לריבית מהבנקים. במאי 2020 יו"ר ועדת האשראי של טריא, פלטפורמת הלוואות ה-P2P וכיועץ אסטרטגי לחברה.

חדוה בר (2015-2020)

חדוה בר כיהנה כמפקחת על הבנקים בין 2015 ל-2020. עם כניסתה לתפקיד הוחל עליה הסדר ניגוד עניינים חריג, שנבע מכך שלפני מינויה כיהנה שנים בתפקידי הנהלה בכירים בבנק לאומי. בהתאם להסדר נקבע כי במשך שנה וחצי לא תטפל בענייני בנק לאומי, ובתקופה זו נוהל הפיקוח על הבנק ישירות על ידי נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג. כבר בתחילת כהונתה הציבה בר סדר יום שמבקש לשלב בין שמירה על יציבות המערכת הבנקאית לבין קידום תחרות, חדשנות טכנולוגית והגברת היעילות.

במהלך כהונתה קידם הפיקוח על הבנקים שורה של מהלכים מבניים, ובהם תוכניות התייעלות רחבות במערכת הבנקאית, האצה של המעבר לדיגיטל והפחתת חסמים לכניסת שחקנים חדשים, כולל בנקים דיגיטליים וסולקים. הפיקוח ליווה גם את הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הגדולים והעניק להן הגנות ינוקא, במקביל לחיזוק ניהול סיכונים, ובפרט סיכוני סייבר. באפריל 2020 סיימה בר את כהונתה, ולאחר פרישתה עברה לתפקידי ניהול בכירים בגופים פיננסיים וטכנולוגיים, ובהם איטורו, וב-15 לדצמבר מונתה לדירקטורית בבנק מזרחי טפחות.

יאיר אבידן (2020-2023)

יאיר אבידן הגיע לתפקיד המפקח על הבנקים מתוך המערכת הבנקאית עצמה. את הקריירה שלו החל בבנק לאומי, ככלכלן וקצין אשראי בישראל ובסניף ניו יורק, ובהמשך עבר לתפקידי מימון והשקעות בקבוצת בנק הפועלים. עיקר ניסיונו נצבר בקבוצת בנק דיסקונט, שבה מילא לאורך יותר משני עשורים שורה של תפקידי הנהלה בכירים, בהם סמנכ״ל, מנהל הסיכונים הראשי של הקבוצה, מנהל חטיבת חברות בת ויו״ר דירקטוריונים של גופים בנקאיים ופיננסיים, כולל בנק מרכנתיל, דיסקונט ניו יורק, כאל ושב״א. 

במרץ 2020 נבחר אבידן למפקח על הבנקים ונכנס לתפקיד במאי אותה שנה, בעיצומו של משבר הקורונה. עם כניסתו לתפקיד חתם על הסדר ניגוד עניינים, שלפיו היה מנוע מלטפל בענייני קבוצת בנק דיסקונט וחברת שב״א, שבהן כיהן קודם לכן. כהונתו התמקדה בהתמודדות עם סיכוני אשראי והשלכות המשבר הכלכלי, לצד קידום חדשנות במערכת התשלומים, חיזוק יציבות המערכת והצבת יעדים של הוגנות כלפי לקוחות, על רקע סביבה כלכלית, פוליטית וגאופוליטית מורכבת במיוחד. ביוני 2023 פרש מתפקידו, לאחר כהונה קצרה יחסית לקודמיו.

לאחר סיום כהונתו חזר אבידן לפעילות במגזר הפרטי והציבורי. בדצמבר 2024 מונה לדירקטור חיצוני בבנק הפועלים.

דני חחיאשוילי (2023-היום)

דני חחיאשוילי מונה למפקח על הבנקים ביוני 2023 על ידי נגיד בנק ישראל, פרופ’ אמיר ירון, ונכנס לתפקיד על רקע סביבת ריבית גבוהה ואי-ודאות כלכלית. חודשים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד פרצה מלחמת “חרבות ברזל”, והפיקוח נדרש להתמודד עם השלכותיה הישירות על משקי הבית והעסקים, ובהן עלייה בסיכוני אשראי, לחצים תזרימיים והצורך בהתאמות רגולטוריות. בתקופתו ננקטו צעדים שנגעו למדיניות חלוקת דיבידנדים, הקלות והסדרים באשראי, וחיזוק ניהול הסיכונים במערכת הבנקאית, במטרה לשמר את יציבות הבנקים בתקופה של זעזוע כלכלי וביטחוני.

חחיאשוילי הגיע לתפקיד מתוך בנק ישראל עצמו. הוא הצטרף לבנק בשנת 2002 ומילא לאורך השנים שורה של תפקידי מטה וביצוע, בהם ראש מטה הפיקוח על הבנקים וראש אגף הטכנולוגיה והחדשנות. במסגרת תפקידים אלו היה מעורב בעיצוב מדיניות רגולטורית ובהובלת פרויקטים של חדשנות טכנולוגית במערכת הפיננסית, בדגש על התאמת הרגולציה להתפתחויות דיגיטליות ולסיכונים תפעוליים וטכנולוגיים. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ומשפטים ותואר שני בכלכלה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.