טראמפ מחייך
טראמפ מחייך

המשך שחרור תיקי אפשטיין מחזיר את הסיכון הפוליטי למסך של וול סטריט

פרסום שמתנהל בטפטוף, עם השחרות כבדות ופספוס מועד יעד, מתגלגל לעימות מול הקונגרס ומחזיר לשיח השוק את הקשרים ההיסטוריים של דונלד טראמפ עם ג׳פרי אפשטיין לצד שמות מהמגזר הפיננסי, בזמן שהשווקים רגישים במיוחד לסיכון משילות

ליאור דנקנר | (2)

שחרור המסמכים הקשורים לג׳פרי אפשטיין בידי משרד המשפטים האמריקאי הופך בימים האחרונים לפחות לסיפור על מה כתוב בתיקים ויותר לסיפור על איך מוסד פדרלי מתנהל תחת לחץ פוליטי. מה שהיה אמור להיות פרסום חד לפי חוק עם מועד אחרון ברור, יוצא בפעימות. חלקים עולים לציבור, חלקים נשארים מושחרים, וחלקים יורדים לזמן קצר וחוזרים.

מבחינת השווקים, המוקד הוא לא לצוד שם מפורסם ולגזור ממנו מסקנות. הופעה במסמכים או בתמונות אינה מלמדת בהכרח על עבירה. מה שמייצר חיכוך הוא משך האירוע והאופן שבו הוא מתגלגל, כי הוא משאיר את אי הוודאות פתוחה ומחזיר לתמחור את פרמיית הסיכון הפוליטית ואת סיכון המשילות.

הרגישות גבוהה במיוחד עכשיו כי וול סטריט מתמחרת בתקופה האחרונה יותר ויותר את שאלת היכולת של וושינגטון לבצע מדיניות בצורה יציבה. בישראל נוטים לקרוא את טראמפ דרך עדשה מדינית, אבל מבחינת השוק האמריקאי זו קודם כל שאלה של ניהול מוסדי, סדר יום, ויכולת להחזיק קואליציה ותהליך.


חוק שקיפות ומועד שחלף, ואז... הפרסום מתגלגל

הקונגרס מעביר בנובמבר את חוק שקיפות תיקי אפשטיין ברוב גדול, והנשיא דונלד טראמפ חותם עליו אחרי התנגדות ראשונית ואז נסיגה תחת לחץ של מחוקקים רפובליקנים. החוק קובע שהחומרים צריכים להתפרסם עד 19 בדצמבר עם השחרות מינימליות. בפועל יוצא עד המועד רק חלק מהחומר, ומשרד המשפטים מסביר שהוא צריך עוד זמן כדי לבדוק את התכנים ולהגן על נפגעות ועל מי שעלולות להיות נפגעות.

במשרד המשפטים מתארים בדיקה מורכבת שבה כל מסמך וכל צילום עוברים סקירה של המשרד ושל הגורמים האחראים במחוז הדרומי של ניו יורק, כדי לקבוע אילו פרטים חייבים להישאר חסויים. במקביל מוקם צוות של יותר מ-200 עורכי דין, והמסרים בוושינגטון מכוונים לכך שעוד חומרים יוצאים גם בתקופת החגים בארצות הברית.

ביום שישי סגן התובע הכללי, טוד בלאנש, מעדכן את הקונגרס שהפרסום יימשך על בסיס מתגלגל עד סוף דצמבר. בפועל זה מאריך את לוח הזמנים מעבר למה שהחוק התכוון אליו, ומשאיר פתח למחלוקת סביב עצם העמידה בדרישה וסביב שיקול הדעת של ההשחרות.


מה חדש הפעם, טראמפ והמסרים הרשמיים מקבלים במה מרכזית

בפעימה הראשונה טראמפ כמעט לא מופיע, והקשב מתרכז בתמונות ובהתייחסויות לאנשים שנקשרו בעבר לאפשטיין. אחר כך מגיעה פעימה מרכזית נוספת שמזיזה את הפוקוס, בין היתר בגלל שמשרד המשפטים עצמו מתייחס במפורש לטענות הקשורות לטראמפ ומגדיר אותן כחסרות בסיס ושקריות. באותו רצף המשרד אומר שהפרסום האחרון מוסיף כמעט 30 אלף עמודים, ומזהיר שחלק מהחומר כולל טענות לא נכונות וסנסציוניות שהוגשו לאף בי איי סמוך לבחירות של 2020.

קיראו עוד ב"גלובל"

בתוך פעימת המסמכים האחרונה משרד המשפטים גם מסמן במפורש שחלק מהחומרים שנכנסו לתיק לאורך השנים אינם מאומתים, וחלקם מוגדרים כזיוף. הדוגמה הבולטת היא מכתב בכתב יד שמיוחס לאפשטיין, שמופנה ללארי נסאר, ושכולל התייחסות שמרמזת על טראמפ, כשהאף בי איי קובע לאחר מכן שמדובר בזיוף ומדגיש שפרסום מסמך לא הופך את הטענות שבתוכו לעובדות.

לצד זה מופיע גם פריט שנראה תמים על הנייר אבל מקבל משקל בתיק מתוקשר, דרכון אוסטרי שפג תוקפו שנמצא בכספת בביתו של אפשטיין בניו יורק, עם תמונתו אבל עם שם אחר, ועם כתובת שמצוינת בסעודיה. אין במסמך הזה כשלעצמו מסקנה לגבי שימוש בפועל או כוונה, אבל עצם קיומו בתוך שחרור שמתנהל בטפטוף מתחבר ישר לשילוב שהשווקים הכי לא אוהבים - השחרות, תיקונים, שיבושים, וכותרות שממשיכות להיערם.

בנוסף, במסמכים מופיע גם אזכור לסרטון קצר שמציג לכאורה את התאבדותו של אפשטיין בתא, שנשלח לגורמי האכיפה כדי לבדוק אם הוא אמיתי. ההקשר כאן חשוב, הוא מופיע כחומר שנבחן ולא כחומר שמאומת כממצא. בתיק מתוקשר, עצם העובדה שקובץ כזה נכנס לארכיון ומשוחרר אחר כך לציבור מחזקת את הפער בין מה שהמסמכים אומרים בפועל לבין הדרך שבה הם מתורגמים מיד לשיח ציבורי, ובשווקים זה עוד שכבה של רעש שמאריכה את מחזור הכותרות.

במקביל נחשף דואר אלקטרוני של תובע מהמחוז הדרומי של ניו יורק שעוסק ברישומי טיסות, ובו נכתב שטראמפ טס במטוס הפרטי של אפשטיין יותר פעמים ממה שהיה מוכר בעבר. לפי אותו דואר, טראמפ מופיע כנוסע לפחות בשמונה טיסות בין 1993 ל-1996. באותו טקסט מתוארות גם שתי טיסות שבהן רשימות הנוסעים קצרות במיוחד, אחת כוללת רק את טראמפ ואת אפשטיין, ואחת כוללת את טראמפ, אפשטיין ועוד אדם בן 20 ששמו מושחר. התובע מציין שבשתי טיסות אחרות מופיעות נשים שמוגדרות כמי שעשויות להיות עדות אפשריות בתיק של ג׳יסליין מקסוול.


התמונה שנעלמת וחוזרת, ואיך התהליך הופך למדד אמון

בסוף השבוע נכנס עוד פרק שמדגים עד כמה התהליך עצמו מייצר רעש. משרד המשפטים מסיר ממאגר מקוון תמונה שכוללת דימויים של טראמפ אחרי שכבר עלתה כחלק מהחומרים, ואז מעלה אותה מחדש ביום ראשון בעקבות תגובת נגד ציבורית. ההסבר הוא שהמחוז הדרומי של ניו יורק סימן את התמונה לבדיקה נוספת מתוך שיקולי הגנה על נפגעות, שהיא הוסרה מתוך זהירות, ושבדיקה מאוחרת לא מצאה ראיות לכך שמופיעות בה נפגעות של אפשטיין ולכן היא הוחזרה ללא שינוי. בלאנש אומר שההסרה אינה קשורה לטראמפ.

סביב המאגר המקוון נרשמים גם שיבושים ותיקונים שמבליטים עד כמה הפרסום מתנהל תוך כדי תנועה. גם אם מדובר באבטחה, פרטיות או טעות תפעולית, עצם השינויים בקבצים הציבוריים מחזקים את הרגישות לכותרות ואת השאלה מי שולט בתהליך.

גם המונח המחוז הדרומי של ניו יורק נשאר עמום, משום שהוא יכול להתייחס למסגרת השיפוט הפדרלית שכוללת את מנהטן או למשרד התובע הפדרלי שמנהל תיקים פדרליים באזור. העמימות לא משנה את התוכן, אבל היא כן משנה את הפרשנות של השוק לגבי עקביות קבלת ההחלטות ואיכות הביצוע.

מכאן זה הופך למדד אמון. בשוק ההון, אירוע פוליטי עם זנב ארוך מעלה רגישות לכותרות ומייצר תנודתיות סביב כל פעימה חדשה. כשיש תחושה של אלתור, גם תיקון טכני או הסרה זמנית נתפסים כחלק ממאבק מוסדי ולא כניהול שגרתי של פרסום לציבור.


הקונגרס נכנס חזק יותר, האם זה שם את המשילות בסכנה

מנהיג המיעוט בסנאט, צ׳אק שומר, אומר שידחוף להצבעה בסנאט על מהלך של תביעה נגד משרד המשפטים כדי לכפות שחרור מלא. הצבעה כזו צפויה כשהקונגרס יחזור בתחילת השנה הבאה, והיא מכניסה לתמונה גם בתי משפט פדרליים כזירה שעשויה להאריך את האירוע.

הלחץ אינו רק מהדמוקרטים. חבר הקונגרס תומס מאסי, רפובליקני ומי שהיה בין יוזמי הצעת החוק בבית הנבחרים, אומר שחלק מהמחוקקים שוקלים מהלך של ביזיון בית הנבחרים נגד התובעת הכללית פאם בונדי, כולל אפשרות של ביזיון מובנה. מהצד הדמוקרטי חבר הקונגרס רו קהאנה מאיים לפתוח בהליכי הדחה נגד בונדי ובלאנש אם המשרד ימשיך לא לעמוד בדרישות החוק.

לתוך זה נכנס גם ממד של שורדות וארגונים. קבוצה של 19 שורדות קוראת לפיקוח מיידי של הקונגרס, כולל שימועים, דרישות רשמיות לעמידה בחוק וצעדים משפטיים. לפי הפנייה שלהן, לצד השחרות כבדות במקומות מסוימים, במקומות אחרים נשארו זהויות של נפגעות ללא השחרה ונגרם נזק מיידי. הן גם טוענות שלא עודכנו כראוי לגבי תוכן השחרור. מבחינת השוק, המתח הזה מגדיל את הסיכוי שהסיפור ימשיך להיתקע בין מוסדות במקום להיסגר בפרסום אחד מסודר.


כשהסיפור מתרחב מעבר לפוליטיקה

הפעימה הראשונה כוללת גם תמונות של דמויות בולטות, ובהן הנשיא לשעבר ביל קלינטון. בעקבות זאת דוברו קורא לשחרור מלא של החומרים ולפרסום מיידי של כל מה שנותר שמזכיר או כולל צילום שלו, וטוען שהאופן שבו החומרים יוצאים יוצר תחושה שמישהו או משהו מוגן.

מעבר לפוליטיקה, החומרים מחזירים לקדמת הבמה גם קשרים עם המערכת הפיננסית. בין הרשומות מופיע דף חשבון מבנק אוף אמריקה של איש ההון ליאון בלאק ואשתו דברה, ובהמשך יוצאים מסמכים שמוסיפים פרטים על קשרים שאפשטיין מטפח עם דמויות בוול סטריט.

בתוך מסמכי העיזבון והצוואה מופיעות גם גרסאות מוקדמות שבהן ג׳ס סטיילי מוזכר כממונה על ביצוע צוואה, ולאחריו לארי סאמרס כמחליף. דובר של סאמרס אומר שלא הייתה לו שום ידיעה שהוא נכלל בגרסה מוקדמת. מבחינת השוק זו לא מסקנה פלילית אלא עוד שכבת רעש סביב ממשקי כוח ישנים, כי שם מוכר שנקשר למסמך משפטי מייצר כותרות, שאלות, ולעתים גם בדיקות עומק, גם אם בפועל לא יצא מזה תפקיד.


שאלת השותפים וטביעות אצבע מוסדיות שמובילות חזרה ל-2007

קו נוסף שממשיך ללחוץ על משרד המשפטים הוא סוגיית השותפים לכאורה. בהתכתבות פנימית מיולי 2019 שיוצאת עם השחרות, בכירים במשרד המשפטים דנים בעשרה שותפים לכאורה ומציינים ששלושה אותרו בבוסטון, ניו יורק וקונטיקט וקיבלו זימונים לחבר מושבעים גדול, בעוד אחרים עדיין לא אותרו. רוב השמות מושחרים, אבל שמו של לסלי וקסנר נשאר גלוי בפרסום.

נציג של וקסנר אומר שהוא לא היה שותף ולא יעד לחקירה, וששיתף פעולה באופן מלא באמצעות מתן מידע רקע על אפשטיין. לפי אותו גורם, וקסנר ניתק את הקשר עם אפשטיין סביב 2007 אחרי שגילה לכאורה שימוש לא מורשה בכספים בהיקפים גדולים.

בתוך החומרים יש גם גילוי מוסדי בעל משקל שמחזיר את השיח למה שהיה יכול לקרות לפני כמעט שני עשורים. רשומות של משרד המשפטים מצביעות על כך שב-2007 תובעים פדרליים מכינים טיוטת כתב אישום בעבירות סחר במין, שאמורה לכלול את אפשטיין, שלושה עובדים ושתי חברות. לפי התמלילים שמתארים את הטיוטה, מוזכרות עבירות שקשורות לקטינה וגם אפשרות להאשמות נגד החברות שהחזיקו את מטוס הגולפסטרים ואת מטוס הבואינג 727 של אפשטיין.

כתב האישום עצמו לא מתפרסם, ולא ברור אם חבר מושבעים גדול מצביע עליו. בסופו של דבר המחוז הדרומי של פלורידה מוותר על הטיוטה לטובת הסדר אי העמדה לדין ב-2008 ועבירות מדינה קלות יותר, ואפשטיין מרצה 13 חודשים מתוך עונש של 18 חודשים. ההיסטוריה הזו מחזירה לשוק את שאלת שיקול הדעת של רשויות אכיפה ואת אמון הציבור במוסדות, וזה בדיוק האזור שבו פרמיית סיכון משילות יכולה להתנפח גם בלי טריגר כלכלי קלאסי.


שלושה דברים שהשוק יעקוב אחריהם בתקופה הקרובה

  1. מהלך בסנאט סביב תביעה לכפיית שחרור מלא, והאם הוא מתגלגל לשימועים וזימונים רשמיים עם חזרת הקונגרס בתחילת השנה הבאה.

  2. קצב השחרור עד סוף דצמבר, היקף ההשחרות, והאם יהיו עוד תיקונים טכניים כמו הסרה והחזרה של קבצים שמייצרים חיכוך סביב אמינות התהליך.

  3. המשך ההתרחבות של החומרים מעבר לשמות פוליטיים, כולל מסמכי עיזבון, רשומות בנקאיות והתכתבויות חקירה שמחזיקות את הסיפור מחובר גם למוסדות פיננסיים ולסיכון תדמיתי וציות.


הוספת תגובה
2 תגובות | לקריאת כל התגובות

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    בא 24/12/2025 15:34
    הגב לתגובה זו
    ציבוריים לאזרחים ...והם לא מרוצים ואוגרים נשק אפשטיין מבלה עכשיו בגיהנוםקיבל 1000000 שנה .האם שווה להיות רשע תישאלו אותו עכשיו.
  • 1.
    איפה שהשמאל שם שימוש בבתי המשפט שלהם נגד הימין אבל אף פעם לא נגד השמאל (ל"ת)
    דמוקרטים מושחתים 24/12/2025 15:17
    הגב לתגובה זו