המשך שחרור תיקי אפשטיין מחזיר את הסיכון הפוליטי למסך של וול סטריט

לצד זה מופיע גם פריט שנראה תמים על הנייר אבל מקבל משקל בתיק מתוקשר, דרכון אוסטרי שפג תוקפו שנמצא בכספת בביתו של אפשטיין בניו יורק, עם תמונתו אבל עם שם אחר, ועם כתובת שמצוינת בסעודיה. אין במסמך הזה כשלעצמו מסקנה לגבי שימוש בפועל או כוונה, אבל עצם קיומו בתוך שחרור שמתנהל בטפטוף מתחבר ישר לשילוב שהשווקים הכי לא אוהבים - השחרות, תיקונים, שיבושים, וכותרות שממשיכות להיערם.

בנוסף, במסמכים מופיע גם אזכור לסרטון קצר שמציג לכאורה את התאבדותו של אפשטיין בתא, שנשלח לגורמי האכיפה כדי לבדוק אם הוא אמיתי. ההקשר כאן חשוב, הוא מופיע כחומר שנבחן ולא כחומר שמאומת כממצא. בתיק מתוקשר, עצם העובדה שקובץ כזה נכנס לארכיון ומשוחרר אחר כך לציבור מחזקת את הפער בין מה שהמסמכים אומרים בפועל לבין הדרך שבה הם מתורגמים מיד לשיח ציבורי, ובשווקים זה עוד שכבה של רעש שמאריכה את מחזור הכותרות.

במקביל נחשף דואר אלקטרוני של תובע מהמחוז הדרומי של ניו יורק שעוסק ברישומי טיסות, ובו נכתב שטראמפ טס במטוס הפרטי של אפשטיין יותר פעמים ממה שהיה מוכר בעבר. לפי אותו דואר, טראמפ מופיע כנוסע לפחות בשמונה טיסות בין 1993 ל-1996. באותו טקסט מתוארות גם שתי טיסות שבהן רשימות הנוסעים קצרות במיוחד, אחת כוללת רק את טראמפ ואת אפשטיין, ואחת כוללת את טראמפ, אפשטיין ועוד אדם בן 20 ששמו מושחר. התובע מציין שבשתי טיסות אחרות מופיעות נשים שמוגדרות כמי שעשויות להיות עדות אפשריות בתיק של ג׳יסליין מקסוול.

התמונה שנעלמת וחוזרת, ואיך התהליך הופך למדד אמון

בסוף השבוע נכנס עוד פרק שמדגים עד כמה התהליך עצמו מייצר רעש. משרד המשפטים מסיר ממאגר מקוון תמונה שכוללת דימויים של טראמפ אחרי שכבר עלתה כחלק מהחומרים, ואז מעלה אותה מחדש ביום ראשון בעקבות תגובת נגד ציבורית. ההסבר הוא שהמחוז הדרומי של ניו יורק סימן את התמונה לבדיקה נוספת מתוך שיקולי הגנה על נפגעות, שהיא הוסרה מתוך זהירות, ושבדיקה מאוחרת לא מצאה ראיות לכך שמופיעות בה נפגעות של אפשטיין ולכן היא הוחזרה ללא שינוי. בלאנש אומר שההסרה אינה קשורה לטראמפ.

סביב המאגר המקוון נרשמים גם שיבושים ותיקונים שמבליטים עד כמה הפרסום מתנהל תוך כדי תנועה. גם אם מדובר באבטחה, פרטיות או טעות תפעולית, עצם השינויים בקבצים הציבוריים מחזקים את הרגישות לכותרות ואת השאלה מי שולט בתהליך.

גם המונח המחוז הדרומי של ניו יורק נשאר עמום, משום שהוא יכול להתייחס למסגרת השיפוט הפדרלית שכוללת את מנהטן או למשרד התובע הפדרלי שמנהל תיקים פדרליים באזור. העמימות לא משנה את התוכן, אבל היא כן משנה את הפרשנות של השוק לגבי עקביות קבלת ההחלטות ואיכות הביצוע.

מכאן זה הופך למדד אמון. בשוק ההון, אירוע פוליטי עם זנב ארוך מעלה רגישות לכותרות ומייצר תנודתיות סביב כל פעימה חדשה. כשיש תחושה של אלתור, גם תיקון טכני או הסרה זמנית נתפסים כחלק ממאבק מוסדי ולא כניהול שגרתי של פרסום לציבור.

הקונגרס נכנס חזק יותר, האם זה שם את המשילות בסכנה

מנהיג המיעוט בסנאט, צ׳אק שומר, אומר שידחוף להצבעה בסנאט על מהלך של תביעה נגד משרד המשפטים כדי לכפות שחרור מלא. הצבעה כזו צפויה כשהקונגרס יחזור בתחילת השנה הבאה, והיא מכניסה לתמונה גם בתי משפט פדרליים כזירה שעשויה להאריך את האירוע.

הלחץ אינו רק מהדמוקרטים. חבר הקונגרס תומס מאסי, רפובליקני ומי שהיה בין יוזמי הצעת החוק בבית הנבחרים, אומר שחלק מהמחוקקים שוקלים מהלך של ביזיון בית הנבחרים נגד התובעת הכללית פאם בונדי, כולל אפשרות של ביזיון מובנה. מהצד הדמוקרטי חבר הקונגרס רו קהאנה מאיים לפתוח בהליכי הדחה נגד בונדי ובלאנש אם המשרד ימשיך לא לעמוד בדרישות החוק.

לתוך זה נכנס גם ממד של שורדות וארגונים. קבוצה של 19 שורדות קוראת לפיקוח מיידי של הקונגרס, כולל שימועים, דרישות רשמיות לעמידה בחוק וצעדים משפטיים. לפי הפנייה שלהן, לצד השחרות כבדות במקומות מסוימים, במקומות אחרים נשארו זהויות של נפגעות ללא השחרה ונגרם נזק מיידי. הן גם טוענות שלא עודכנו כראוי לגבי תוכן השחרור. מבחינת השוק, המתח הזה מגדיל את הסיכוי שהסיפור ימשיך להיתקע בין מוסדות במקום להיסגר בפרסום אחד מסודר.

כשהסיפור מתרחב מעבר לפוליטיקה

הפעימה הראשונה כוללת גם תמונות של דמויות בולטות, ובהן הנשיא לשעבר ביל קלינטון. בעקבות זאת דוברו קורא לשחרור מלא של החומרים ולפרסום מיידי של כל מה שנותר שמזכיר או כולל צילום שלו, וטוען שהאופן שבו החומרים יוצאים יוצר תחושה שמישהו או משהו מוגן.

מעבר לפוליטיקה, החומרים מחזירים לקדמת הבמה גם קשרים עם המערכת הפיננסית. בין הרשומות מופיע דף חשבון מבנק אוף אמריקה של איש ההון ליאון בלאק ואשתו דברה, ובהמשך יוצאים מסמכים שמוסיפים פרטים על קשרים שאפשטיין מטפח עם דמויות בוול סטריט.

בתוך מסמכי העיזבון והצוואה מופיעות גם גרסאות מוקדמות שבהן ג׳ס סטיילי מוזכר כממונה על ביצוע צוואה, ולאחריו לארי סאמרס כמחליף. דובר של סאמרס אומר שלא הייתה לו שום ידיעה שהוא נכלל בגרסה מוקדמת. מבחינת השוק זו לא מסקנה פלילית אלא עוד שכבת רעש סביב ממשקי כוח ישנים, כי שם מוכר שנקשר למסמך משפטי מייצר כותרות, שאלות, ולעתים גם בדיקות עומק, גם אם בפועל לא יצא מזה תפקיד.

שאלת השותפים וטביעות אצבע מוסדיות שמובילות חזרה ל-2007

קו נוסף שממשיך ללחוץ על משרד המשפטים הוא סוגיית השותפים לכאורה. בהתכתבות פנימית מיולי 2019 שיוצאת עם השחרות, בכירים במשרד המשפטים דנים בעשרה שותפים לכאורה ומציינים ששלושה אותרו בבוסטון, ניו יורק וקונטיקט וקיבלו זימונים לחבר מושבעים גדול, בעוד אחרים עדיין לא אותרו. רוב השמות מושחרים, אבל שמו של לסלי וקסנר נשאר גלוי בפרסום.

נציג של וקסנר אומר שהוא לא היה שותף ולא יעד לחקירה, וששיתף פעולה באופן מלא באמצעות מתן מידע רקע על אפשטיין. לפי אותו גורם, וקסנר ניתק את הקשר עם אפשטיין סביב 2007 אחרי שגילה לכאורה שימוש לא מורשה בכספים בהיקפים גדולים.

בתוך החומרים יש גם גילוי מוסדי בעל משקל שמחזיר את השיח למה שהיה יכול לקרות לפני כמעט שני עשורים. רשומות של משרד המשפטים מצביעות על כך שב-2007 תובעים פדרליים מכינים טיוטת כתב אישום בעבירות סחר במין, שאמורה לכלול את אפשטיין, שלושה עובדים ושתי חברות. לפי התמלילים שמתארים את הטיוטה, מוזכרות עבירות שקשורות לקטינה וגם אפשרות להאשמות נגד החברות שהחזיקו את מטוס הגולפסטרים ואת מטוס הבואינג 727 של אפשטיין.

כתב האישום עצמו לא מתפרסם, ולא ברור אם חבר מושבעים גדול מצביע עליו. בסופו של דבר המחוז הדרומי של פלורידה מוותר על הטיוטה לטובת הסדר אי העמדה לדין ב-2008 ועבירות מדינה קלות יותר, ואפשטיין מרצה 13 חודשים מתוך עונש של 18 חודשים. ההיסטוריה הזו מחזירה לשוק את שאלת שיקול הדעת של רשויות אכיפה ואת אמון הציבור במוסדות, וזה בדיוק האזור שבו פרמיית סיכון משילות יכולה להתנפח גם בלי טריגר כלכלי קלאסי.