מדוע סירבה אשה לקבל יותר מ-3 מיליון שקל עבור דירה שלה ושל הפרוד?
בני זוג שהחליטו להיפרד חתמו על הסכם ממון, שלפיו הבעל ישלם לפרודתו 30 אלף שקל בחודש כמזונות זמניים, "עד לחלוקת הרכוש". בשלב מסוים נמכרה הדירה המשותפת של הצדדים, והוצע לאשה לקחת את חלקה, בסך כ-3 מיליון שקל, אך היא סירבה - ובמקביל פתחה תיק הוצאה לפועל לגביית המזונות. סגן הנשיאה, השופט יהורם שקד מבית המשפט למשפחה בתל אביב, האשים את האשה בחוסר תום לב, וקבע כי זכאותה למזונות נגמרה.
הצדדים חיו ביחד במשך 40 שנה והביאו לעולם ארבעה ילדים משותפים. בשלב מסוים היחסים בין השניים עלו על שרטון והם החליטו להיפרד. באוגוסט 2018 הם חתמו על הסכם ממון שקבע, בין היתר, כי "עד להחלטה אחרת או עד לחלוקת הרכוש, לפי המוקדם", יעביר הבעל לפרודתו מזונות זמניים בסכום של 30 אלף שקל בחודש.
ואכן, במסגרת ההליכים למימוש וחלוקת הרכוש המשותף, נמכרה הדירה המשותפת תמורת סכום של 5.5 מיליון שקל. מכיוון שהוסכם כי חלקה של האשה בדירה הוא 57%, המשמעות היתה שמגיעים לה כ-3 מיליון שקל מהתמורה שהתקבלה עבור המכירה. אלא שלמרבה הפלא, האשה סירבה לקבל את חלקה - ואף פתחה כאמור במקביל תיק הוצאה לפועל, לשם גביית המזונות הזמניים. כשרשמת ההוצאה לפועל הורתה על סגירת התיק, הגישה האשה את הערעור לבית המשפט.
לטענתה, משמעות המלים "עד לחלוקת הרכוש" בהסכם היא אחת – עד לחלוקת מלוא הרכוש. מכיוון שהרכוש עדיין לא חולק במלואו, היא זכאית בינתיים להמשיך לקבל את המזונות. לעומתה, טען הגבר שהכוונה היתה עד לחלוקת עיקר הרכוש, כלומר הדירה, ולאו דווקא כולו. לדבריו, פרודתו סירבה לקבל את חלקה ממכירת הדירה "מהסיבה הפשוטה – שבראייתה יש פה כספומט שמשלם 30 אלף שקל בחודש עד להודעה חדשה". הוא טען כי המועד להפסקת תשלום המזונות חל לכל המאוחר באוגוסט 2019, אז עמד לרשות פרודתו החלק שלה בכספי המכר.
- האם מענקי המילואים נכנסים לחישוב מזונות?
- האב מרוויח הרבה, האם מעט - איך מתחלקים המזונות ביניהם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט שקד קבע כי לא ניתן לחלץ מתוך לשון הסכם הממון את כוונת הצדדים האמתית בנוגע למועד הפסקת תשלום המזונות, ולכן יש להתחקות אחר אומד דעתם מתוך נסיבות העניין. בהקשר זה, הוא מצא כי כוונת הצדדים בקביעת הסדר תשלום המזונות היתה, למעשה, לסייע לאשה "לעמוד על הרגליים" מבחינה כלכלית, עד שתוכל לרכוש לעצמה דירה.
ואולם כשנשאלה האשה בחקירתה מדוע, אם כן, סירבה לקבל לידיה סכום שיכול להעניק לה את מבוקשה, היא החלה להסתבך ולא סיפקה תשובה ברורה. השופט הסיק מכך כי מטרתה היתה ליהנות משתי האפשרויות – גם לקבל סכום נכבד מדי חודש, וגם לקבל בעתיד את החלק שלה, הלא מבוטל בכלל, ברכוש המשותף של בני הזוג לשעבר.
"עינינו רואות כי לא היתה כל סיבה אובייקטיבית שמנעה מהאשה לקחת את חלקה הנכבד מכספי מכירת הדירה (כ-3 מיליון שקל), ואולם על האמת להיאמר: האשה העדיפה ביד אחת להוסיף ולחייב את האיש בסך של 30 אלף שקל לחודש וביד השנייה בחרה שלא למשוך את חלקה מתמורת מכר הבית. עם כל הכבוד, מצאתי התנהלות זו כחסרת תום לב באופן מובהק", כתב השופט שקד.
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
מסקנתו היתה כי האשה עיכבה במתכוון את קבלת הכסף שאמור להגיע אליה ממכירת הבית, רק כדי להמשיך לקבל את המזונות הגבוהים. בנסיבות אלה, הוא קבע כי החל מהמועד שבו לא היתה מניעה שהאשה תקבל את חלקה, האיש פטור מתשלום המזונות לה.
בירור תביעת מזונות בבית משפט עלול לעתים להימשך זמן רב. כדי לספק לתובעים סעד זמני בזמן התנהלות ההליכים, קיימת אפשרות להגיש בקשה למזונות זמניים. במקרים דחופים ניתן להגיש בקשה למזונות זמניים גם לפני שמגישים תביעה למזונות. סכום המזונות הזמניים נקבע על פי התרשמותו של בית המשפט מההכנסות של בני הזוג ומצבם הכלכלי. בתביעה למזונות זמניים, בית המשפט לא נכנס לעובי הקורה, אלא קובע את הסכום על פי הערכת הנתונים הכללית. מדובר במעין עזרה ראשונה עד לבירור התביעה.
- 1.סיפור דג הזהב במציאות (ל"ת)שושו 20/05/2024 14:41הגב לתגובה זו
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
