בני זוג מאופקים וביתם התכוונו למכור את דירתם והגיעו להסכם בפברואר 2022. הרוכשים עורכי דין שמתמחים בתחום הנדל"ן. אלא שלאחר שבני הזוג חתמו על ההסכם, פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. הבת שיחה באוקראינה לא חתמה על ההסכם ובני הזוג רצו לבטל את העסקה ולהשיב את המקדמה לרוכשים.

הרוכשים דרשו את קיום העסקה והסוגיה הגיעה לבית המשפט בבאר שבע לשולחנו של השופט עמית כהן. תוך כדי הדיונים ומספר ימים לפני המועד שבו בני הזוג היו אמורים להסביר את טיעוניהם בפני השופט, נרצחו בני הזוג במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר.

הרוכשים דרשו על המשך ההליכים נגד בני הזוג המנוחים. בית המשפט קבע שניתן להמשיך בעניינה של הבת בלבד. כלומר, לא ניתן כמובן לאכוף את העסקה על שני בני הזוג ומה שפתוח הוא רק העניין של הבת ואי הסכמתה. הרוכשים ציפו לפיצוי, אבל בית המשפט פסק לטובת הבת.

בית המשפט הסביר שגם אם מדובר בהסכם מחייב בין הצדדים לא ניתן בפועל לאכוף אותו ללא החתימה של הבת. החתימה אינה תנאי טכני כפי שניסו התובעים להציג, אלא תנאי מהותי, שבלעדיו אין בעצם עסקה.

• ניתוח רבעוני: מכירות הדירות קפאו אבל המניות קרובות לשיא, האם השוק מתעלם מהסימנים?
• לחצו ידיים, אך העסקה בוטלה - האם מגיע פיצוי?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט קבע כי המוכרים התכוונו למכור את הדירה, אך רק לאחר קבלת הסכמה מהבת. בכך בפועל הפחית בית המפט מחשיבותו של ההסכם בין בני הזוג לרוכשים כשהוא מסתמך על כך שלא היה תאריך בהסכם ולא היה דיווח לרשויות המס.ומכאן שבית המשפט פסק לטובתה של הבת והשאיר לה את הדירה וקבע שאין עליה לשלם פיצוי כלשהו. התובעים שילמו את הוצאותיה במשפט - 12.5 אלף שקל. 

"לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הרלוונטי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות", כתב השופט עמית כהן בפסיקתו, "לא השתכנעתי ברף הנדרש בשלב זה, שהסיכויים שיינתן פסק דין לטובת המבקשים גבוהים מהסיכויים שהתביעה תידחה, שהנזקים שייגרמו למבקשים אם תידחה הבקשה והתביעה תתקבל עולים על הנזקים שייגרמו למשיבה אם תתקבל הבקשה והתביעה תידחה, ואני סבור שהמבקשים השתהו יתר על המידה עד אשר הגישו את התביעה והבקשה לסעדים זמניים ולא עמדו בחובת תום הלב החלה עליהם".

השופט כהן כתב בין היתר כי "הסכמת הצדדים להיפגש לצורך חתימה על חוזה מעמידה אותם בחזקתם, כי לא התכוונו להתקשר התקשרות חוזית מחייבת, אלא לאחר החתימה על החוזה. כדי להצליח בתביעתם, מוטל היה על הרוכשים לסתור חזקה זו. כדי לסתור את החזקה בקשר לחתימה, על המבקשים להוכיח את גמירות הדעת שלהם ושל המשיבה, להתקשר זה עם זה בחוזה מכר מחייב, על פי התנאים שהועלו על הכתב במסמך, ומטרת החתימה הייתה פורמלית.

• ייצוגית נגד כביש 6 נדחתה: פסקל לא מזכה בהטבות
• האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

"לא השתכנעתי, בשלב זה ומבלי לקבוע מסמרות, שהסיכויים שהמבקשים יסתרו את החזקה בקשר לחתימה עולים על הסיכויים שהחזקה לא תיסתר, מהנימוקים הבאים: בסעיף 7.2.1 למסמך נקבע במפורש שעל המשיבה להסכים ולאשר (בייפוי הכוח הקונסולרי) למכור את הדירה למבקשים ושמלוא התמורה תשולם למנוחים. לכן, מנוסח המסמך נלמד שבמועד החתימה עליו היא טרם נתנה את אישורה והסכמתה למכירת הדירה למבקשים ולכך שמלוא התמורה תשולם למנוחים.

"...עיון בעדות המנוח אליו מפנים המבקשים מלמד כי בניגוד לטענתם, העיד המנוח שהמשיבה קבעה תור בקונסוליה לפני חתימת המסמך ולא לאחר שהוא נחתם. לשאלת המבקש 'אני שואל אחרי שנחתם ההסכם. הלכתם הביתה, סיפרתם לבת שמכרתם את הדירה וחתמתם על ההסכם, השיב המנוח: אולי כן אבל לא זוכר, אני צריך להדגיש לפני שעשינו את זה דיברנו עם הבת ומה שאנו צריכים לעשות זה שהיא צריכה לקבל אישור קונסוליה. דיברנו קודם ואני לא זוכר. התור שלה היה ב-16.3.22. זאת אומרת ידענו כאשר חתמנו את ההסכם, ידענו שהיא ב-16.3.22 צריכה לבוא לקונסוליה ולחתום על ההסכם. אבל אחרי יומיים של 13.2.22 כל קונסוליות עזבו את קייב. זאת אומרת שהיא מיד איבדה אפשרות פיזית לקבל את החתימה בקונסוליה. יותר כמה ימים, מלחמה התחילה, ואחרי זה לא ידענו מה יקרה".

"במצב דברים בו נקבע תור בטרם חתימת המסמך על ידי המנוחים והמבקשים, לא נראה שעצם קביעת התור יכולה ללמד על הסכמת המשיבה לתנאי המסמך, אלא נראה שהדבר מלמד על הסכמתה העקרונית למכור את הדירה, אך לא יכול ללמד על גמירות דעתה למכור את הדירה למבקשים ולהסכמתה לתנאי המסמך".

בית המשפט אומנם ניסה להגיע לכוונות של שני הצדדים על מנת להבין האם מדובר בחוזה מחייב, אבל בסופו של דבר קבע את החלטתו על פי העובדות החוזיות שהיו לפניו ולא בהסתמך על כוונות כל הצדדים. אומנם כוונתה של הבת לא היתה סופית ומחולטת, ועדיין בהסתמך על הנתונים הבסיסיים נראה שהיתה כוונה למכור את הדירה. שופט שהיה משאיר מקום רב לפרשנות (בהתאם להלכת אפרופים) היה עשוי לקבוע אחרת.