המלחמה בישראל נמשכת ומספר החטופים והנעדרים עדיין לא התבהר סופית. צה"ל נכנס קרקעית לרצועה וכולם מקווים שהחטופים יחזרו הביתה מדי יום שומעים על עוד אוהדים שנפצעו או נהרגו במלחמה.  יום הולדת שלא תישכח לעולם. בנימין לצד החברה (צילום: באדיבות המצולם) הכדורגלן בן בנימין נפצע כששהה במסיבה ברעים. הוא נשאר בחיים אבל איבד את רגלו. בעדות ראשונה ולאחר שבוע לא פשוט שעבר עליו, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה מנטלית, מספר בנימין על מה שאירע באותם בהם רע את המוות מול עיניו. "מספר ימים לפני המסיבה קיבלתי הודעת שחרור ממועדון ספורט קריית ים. ידעתי שבימים האלה אני בלי קבוצה ולכן החלטתי לצאת למסיבה, כאשר החברים שלי ובני המשפחה רצו לחגוג לי יום הולדת. אני לא איש של מסיבות אבל זרמתי", הוא מספר ל"ביזספורט". ומה קרה? "המסיבה התחילה בעשר בערב אבל אנחנו הגענו ב-1 וחצי בלילה. הכל היה נהדר עד 6 וחצי בבוקר. פתאום שמענו פיצוצים ורקטות שוגרו מעזה. אנשים התחילו להשתגע  אבל אנחנו אמרנו שנחכה ובתוך כמה דקות הכל יירגע. הבנו שאין רגיעה, השארנו הכל שם ורצנו מהר לרכבים. ברכב הראשון היו אחי ובת הזוג שלו ועוד חברים ואנחנו היינו באוטו עם חברה שלי ועוד חברה קרובה שעבדה במסיבה. רצינו לקחת אותה איתנו באוטו. אחי יצא לפני. לא עברה דקה והוא התקשר לבדוק מה איתנו, שמענו את החברה שלו צורחת: 'יורים עלינו'. הם אמרו לנו לעשות פארסה למרות שהם עברו את המחבלים. חזרנו אחורה. ראינו שוטר ואולי חייל ונכנסנו למיגונית שהייתה שם". כמה אנשים היו איתך במיגונית? "שלושתינו היינו במיגונית עם עוד 40 איש במקום צפוף, ירד עלינו 'גשם' של טילים. התכופפנו מה'בומים' ואז, תוך 5 דקות, שמענו יריות מחוץ למיגונית, כנראה בין המחבלים לשוטר. תוך זמן קצר חוררו לנו את המיגונית שהייתה בלי דלת. כל מי שהיה קרוב לכניסה, ספג. כולם קפצו אחורה ותוך שתי דקות, כאשר כולם עם הפנים למטה, הצלחתי בקצה העין לראות שזורקים לנו רימונים למיגונית. זה התפוצץ ואי אפשר היה להגיב או לברוח. זה היה בום חזק. כל הזמן הזה אני בשיחות עם אחי ודוד שלי. ואחרי ה'בום' הבנו, אני והחברה שלי, שאיבדנו רגל. רגל ימין. עם כל הכאב, אני מנסה להרגיע אותה וצועק לאח שלי שיברח. למזלם הם ברחו למרתף ביישוב דתי וניצלו. אחרי כמה דקות מישהו יצא מהמיגונית וראה שהמחבלים הלכו. התחילו להוציא אותנו". אתה זוכר איך הגעת לבית החולים? "אני לא זוכר מי הוציא אותי. רק אחר כך קיבלתי סרטון שבו רואים שאני לא מצליח להרים את הראש בגלל הכאבים וכולם דורכים עליי. תבין שאף אחד לא נגע לי ברגל עד שהגענו לבית חולים. זה היה אחרי שעה. בנס החיים שלנו ניצלו. כאשר הוציאו אותי, הניחו אותי על הכביש. ראיתי עוד בחורה ששוכבת לצידי ואז בחור מדהים בשם מיכאל בא ואסף אותנו בדרך. הוא הציל את חיי, לקח אותי מהר לטיפול ראשוני כדי שיעצרו לי את הדם. בהתחלה חשבתי שאספו את החברה שלי לאוטו אבל זאת הייתה בחורה אחרת, שלצערי לא שרדה". ומה עם החברה? "רק אחרי שיצאתי מהניתוח בבית חולים, ממש במקרה, ראיתי אותה עוברת עם המיטה. נרגעתי והבנתי איזה נס קרה לנו". איך התחושות היום? "אני מודה להשם שיצאנו מזה, אבל חברה טובה שלנו שהייתה איתנו ברכב עדיין נעדרת. זה שובר אותי. אף אחד לא יודע מה איתה. זה היה סרט אימה במיגונית. מקווים שהיא תחזור".