מדד הביומד בבורסת אחד העם, שהושק לפני מספר שנים, היה בגדר חדשות טובות לתעשיית מדעי החיים בישראל. התחום מרכז יותר ויותר עניין מצד המשקיעים, קיבל את הכבוד הראוי לו - פלטפורמה לגיוס הון גם מחוץ למדדים המובילים. אלא שבעוד עבור רוב ציבור המשקיעים מדד הביומד מהווה מקשה אחת, הרי בפועל המדד מורכב מחברות שונות מהותית אחת מן השניה - ברמות הסיכון, בפוטנציאל המסחרי וכדומה.

קיים חוסר הבנה משווע של המשקיעים, גם המוסדיים, בכל הקשור לתעשיית הביומד והיעדר המחקר המקיף מחלחל בסופו של דבר לכיסי הציבור. על כן, על הבורסה, שייסדה את מדד הביומד, להאיץ בהקדם את תוכניתה לפרסם אנליזות מקצועיות של החברות המרכיבות אותו. על המוסדיים לייחד אנליסטים מקצועיים, כפי שקורה בכל העולם, לסיקור התחום. ידע הוא כוח, או כסף - במקרה של השקעה בחברה עלומה שפוטנציאל הצמיחה שלה אינו ברור עדיין.

על הציבור להיות חכם ולקבל את הכלים הנכונים בכדי לעשות אבחנה בין חברות "אמיתיות", עם מודל עסקי, מוצרים אמיתיים, מכירות ו/או פוטנציאל צמיחה משמעותי, כמו פלוריסטם, קמהדע, פרוטליקס, בריינסטורם, איתמר מדיקל ואבוג'ן, לבין חברות טכנולוגיה "בינאריות" של "הכל או כלום", במידה והמוצר היחיד שלהן נכשל. כזו היא למשה חברת "סלקט ביו", שנכנסה לבורסה בדלת האחורית דרך שלד בורסאי- טי.אר.אף קפיטל (לשעבר טאגור קפיטל), וקיבלה תג מחיר חלומי של כ- 25 מיליון דולר. על מה ולמה?

על כן, יש להפריד גם בין חברות שנמצאות בבורסה כבר שנים רבות, מסוקרות וידועות, לבין חברות צעירות שהוצגו לציבור לפני חודשים בודדים ואיש עוד לא הצליח לעמוד על טיבן האמיתי.

• מגזר הביוטק מתעורר - האם הפעם זה אמיתי?
• חברת הביו שמזנקת פי 3 ברקע תוצאות חיוביות מניסוי שלב 3
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מלכודת הדבש של השלד הבורסאי

חברות רבות, בהן אחוז ניכר של חברות ביומד, הגיעו לבורסה באמצעות איחוד לשלד בורסאי, במנגנון המכונה לפעמים "היפוך שרוול" או "reverse merger". בעוד המנגנון הזה כשלעצמו לגיטימי, ידוע ומקובל בעולם, וגם הוכיח את עצמו בהצלחה כמו במקרה של פלוריסטם למשל. השימוש לטובת חברות טכנולוגיה צעירות מאד, ובפרט חברות ביומד, יוצר אנומליה מסוימת בשוק. כשמדובר בחברות ביומד, אשר חלקן חברות מצוינות להשקעה אך מצריכות לימוד מעמיק ואיכותי של החברה בטרם ההשקעה, הרי שהמצב חמור עוד יותר.

נהוג לחשוב שהשקעה בחברות טכנולוגיה צעירות בכלל, ובביומד בפרט, מעניינת סוג מסוים של משקיעים, בהתאם למומחיותם ורמת הסיכון המועדפת עליהם. בשלבי החיים הראשונים של חברות כאלה, בפורטפוליו המשקיעים שלהן נמצא בדרך כלל רק את היזמים עצמם, "המשוגעים לדבר", בני משפחה ודומיהם.

רק לאחר מכן ישקיעו בחברה אנשים פרטיים בעלי הון (אנג'לים למיניהם) החובבים השקעות מסוכנות. בשלב הבא, החברות ששורדות מוכיחות את עצמן ומתקדמות מעט. הן אמורות להשקיע קרנות הון סיכון. קרנות אלו, בדומה לשמן, אמורות להיות "חובבות סיכון" ולהשקיע במיזמים טכנולוגיים מסוכנים יחסית, מתוך הכרה כי במקומות בהם הסיכון גבוה עשויות להיות גם תשואות נאות.

• על ניהול סיכונים: איך נזהה את הקרנף האפור?
• הבית הלבן באוויר: סיפורו של המטוס שהוביל את הנשיא טראמפ לישראל
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הבית הלבן באוויר: סיפורו של המטוס שהוביל את הנשיא טראמפ...

כשרוב החברות הצעירות כבר כשלו ונסגרו, ורק המוצלחות שבהן בעלות הערך הטכנולוגי והמסחרי המשמעותי שרדו וגדלו - מגיע השלב של הנפקה ראשונית בבורסה, ושיתוף הציבור והגופים המוסדיים בהשקעה.

אלא שבשנים האחרונות אנו רואים היפוך בסדר הטבעי של הדברים, שאמור להגן על ציבור המשקיעים הרחב וחסר הידע המקצועי, מהשקעות בחברות מסוכנות ו/או לא בשלות.

התוצאה היא, שציבור המשקיעים הרחב מקבל בדלת האחורית של הבורסה שורה של חברות ציבוריות חדשות, שהן במקרה הטוב צעירות, מסוכנות מאד, ובעלות פוטנציאל. במקרה הרע, הן מבוססות טכנולוגיה כושלת, שאף משקיע מתמחה ואינטליגנטי לא הסכים לשים בהן כסף עד שנאלצו לגייס כסף מן הציבור. פעמים רבות לא נעשית כל בדיקה רצינית של הבסיס הטכנולוגי, אופק הצמיחה, ההון הדרוש עד למסחור הטכנולוגיה ועוד.

כשל השוק של הביומד

לא במקרה, רוב החברות שנכנסו לשלדים בורסאיים בשלוש השנים האחרונות הן מסקטור הביומד. מדובר בענף שסובל מכשל שוק שיש לטפל בו ללא ספק. ענף שמתקשה מאוד לגייס כספים למו"פ ארוך, יקר וספקולטיבי. קרנות הון סיכון מעטות משקיעות בו, כי אינו טומן בחובו פוטנציאל לאקזיט מהיר, לכן, בלית ברירה, הן פונות לבורסה - הטכנולוגיה תמיד נשמעת סקסית וחלומית, כולם רוצים לרפא מחלות, ומכאן הדרך לשווי גבוה בתשקיף קצרה מתמיד.

התמזגות עם שלדים קיימים מתאימה כמו כפפה ליד לחברות טכנולוגיה צעירות, רצוי ביומד, ללא תזרים מזומנים וללא הבנה אמיתית של ציבור המשקיעים בפעילות. כל אלה מאפשרים לקבוע שווי חברה גבוה מאד, שלא על בסיס תזרימי מזומנים (DCF), או מכפילי רווח / מכירות ועוד.

יתרה מזאת, בחברות ביומד אין יכולת להעריך תיק נכסים (כמו בחברות נדל"ן למשל), לכן כל שנותר לצורך קביעת השווי הוא בדרך כלל נפנופי הידיים של היזמים והבטחת ה"חלום הטכנולוגי". שוב, קביעת שווי חברה גבוה ככל האפשר, זהו כמובן האינטרס של שני הצדדים החוברים ליצירת החברה הציבורית החדשה, בטרם יגישו תשקיף, וינסו לגייס את הכסף הדרוש להם מן הציבור.

במקרה כזה, דמיינו לכם את אותה גברת ריקי כהן מחדרה, שיש לה תיק השקעות אבל אינה מומחית גדולה ובוודאי אומרת לעצמה: "אם הרגולטורים הסכימו שהחברה הזו תיכנס לבורסה, היא עונה על כל הדרישות והכללים, ואפילו הגופים המוסדיים האלה והאלה הכניסו לתוכה כספים, הרי שבוודאי מדובר בחברה ראויה". האמנם?

נחזור לסלקט ביו. גם במקרה זה מדובר בחברה צעירה מאד, עם טכנולוגיה מעניינת אמנם, אולם מסוכנת מאד, ללא הכנסות, מודל עסקי ברור, או הוכחות מוצקות דיין לטכנולוגיה שלה. מעבר לרמות הסיכון וחוסר הבשלות של החברה באופן כללי, יהיה מעניין להשוות אותה לחברות מוכרות אחרות בתחום הביומד ותחומים אחרים ולשווי שלהן.

אם נחפש דוגמאות להפרשי שווי לא הגיוניים מול חברות מסקטורים אחרים, יהיה קל למדי למצוא כאלה. כל אלה מלמדים אותנו ששוק הביומד הוא סקטור שצריך לדעת להשקיע בו ובעיקר לדעת לבחור את החברות הנכונות.