אסטרטג המניות הראשי בגולדמן זאקס: "קצב ההאצה במחירי המניות יואט"

פיטר אופנהיימר מצפה "למעבר משלב "תקווה" קצר ועוצמתי, בו המניות עולות בחדות, לשלב של "צמיחה" עמומה ומתמשכת יותר עם תשואות המונעות על ידי רווחים וחלוקת דיבידנדים"
יעל גרונטמן |

"רמות הערכות השווי הנוכחיות של המניות אינן כה אטרקטיביות וזולות בהשוואה לאשתקד, לאחר שתשואות האג"ח עלו לדרגות ריאליות יותר והמגמה של הערכות היתר - התהפכה", כך כתב פיטר אופנהיימר, אסטרטג המניות הראשי בגולדמן זאקס בטור דעה שפורסם ב"סאנדיי טלגרף" ועוסק בהשקעות בשווקי המניות בשנת 2014.

"התחזיות מכאן ואילך עבור שוקי המניות יעוצבו בעיקר על ידי הצמיחה בפועל ברווחים ובדיבידנדים שיחולקו בפועל. אנו רואים זאת כמהלך אופייני של מעבר משלב "תקווה" קצר ועוצמתי, בו המניות עולות בחדות, לשלב של "צמיחה" עמומה ומתמשכת יותר עם תשואות המונעות על ידי רווחים וחלוקת דיבידנדים".

אופנהיימר הוסיף, "אנחנו נשארים בדעה כי גם השנה הרווחים יגדלו, בשל עלייה בשולי רווח כמו גם צמיחה בתמ"ג הגלובאלי. בשווקים באירופה, לדוגמה, אנו מצפים כי הרווחים יגדלו ב- 14% בשנת 2014. קצב זה של צמיחה אולי נשמע גבוה, אולם יהיה יחסית מתון בסרגל של התאוששות טיפוסית שבתום מיתון".

קצב ההאצה במחירי המניות יואט

"בהתאם לכך, אנו צופים שקצב ההאצה במחירי המניות יואט. אך אל לנו לשכוח כי האינפלציה הינה נמוכה ועשויה להישאר כך גם בהמשך.

התשואה האמיתית (בניכוי האינפלציה) שאנו צופים לשנת 2014 עבור שוקי המניות באירופה היא בסביבות 13%, והיא נותרת טובה יותר מהממוצע לטווח הארוך".

"כמו כן, מאחר והתשואות של האג"ח הממשלתיות נותרו נמוכות מאד, התשואה העודפת למניות (התשואה שהיינו מצפים לקבל במחירי המניות בהשוואה לתשואות באג"ח ממשלתיות), צפויה להיות בשליש העליון של התשואות היחסיות, בהשוואה היסטורית מאז שנות ה-80".

"בשנים האחרונות, כשחוסר הוודאות גבר, חברות כמו גם משקיעים אגרו מזומנים. ככל שהביטחון שב המגמה מתהפכת. חברות צפויות להעניק יותר לבעלי המניות ב-Buybacks ובדיבידנדים, כמו גם להשקיע יותר לשם צמיחה עתידית. אנחנו בגולדמן סאקס מתמקדים במציאת הזדמנויות טובות לקבלת 'תשואה כוללת', בעיקר חברות שלהן תשואה יפה ורציונאלית וכן תחזית לחלוקת דיבידנד מוגדלת. נשלים זאת באמצעות המלצה לנטייה לחשיפה לשווקים מתפתחים.

מסתכל על השנה שחלפה ועוד קודם

"השנה, האינדיקאטורים המאקרו כלכליים החלו סוף-סוף להראות סימנים שהתנאים הכלכליים עשויים להשתפר בבריטניה, ארה"ב ואפילו במדינות גוש האירו מוכות המשברים. בהתאמה, הייתה זו שנה טובה לנכסי סיכון"

אסטרטג המניות הראשי של גולדמן זאקס התייחס בכך לתשואות שנרשמו בשנה החולפת במדד MSCI, המדד העולמי, שעלה ב-20%, מדד ה- S&P 500בארה"ב עלה ב-25%, ואפילו למדד ה-Eurostoxx 50 שהצליח "לקחת ריבאונד" של 16%. אולם לדבריו "להתייחס לחודש ינואר כאל נקודת המוצא זה די שרירותי. טרנדים בשווקים יכולים להתחיל בכל זמן נתון, וההתאוששות במה שמכונה נכסים בסיכון (דוגמת מניות) קדמה לתחילת השנה".

קיראו עוד ב"גלובל"

"ואכן, למרות רצף המכשולים הכלכליים, שוק המניות האמריקני הצליח לנסוק ב-160% מאז השפל שנבע מנפילת ליהמן ברדרס בשנת 2008. שווקי המניות של מדינות גוש האירו התמודדו עם ימים קשים אף יותר, אך אפילו הם הצליחו לעלות בכ-40% מאז שנשיא הבנק המרכזי האירופי (ECB), מריו דראגי הביע את חששותיו מהתרסקות האירו הקרובה, עוד באמצע 2012.

רק עכשיו המניות מתחילות להתאושש מהעשור הגרוע ביותר מזה 100 שנה

"לשיטתנו, "חוסר הקורלציה" המוקדמת בין שווקי המניות ובין הכלכלות בהן הם ממוקמים קשורה לאופן שבו השווקים הפיננסים תפקדו בשנים שקדמו למשבר הכלכלי. על מנת לשים את הדברים בקונטקסט ארוך טווח, רק עכשיו המניות מתחילות להתאושש מהעשור הגרוע ביותר והדל בתשואה בהשוואה לאג"ח ממשלתיות (נכסים "נטולי סיכון") מזה למעלה ממאה שנה".

"התקופה הארוכה הזאת של תשואות עגומות עבור בעלי המניות ביחס למחזיקי אג"ח (משקיעים אשר הלוו כסף לממשלות על ידי קניית חובותיהן) משקפת את הערכת היתר של המניות בשנות ה-90. בעשור הזה, הייתה תקופה ממושכת של צמיחה רציפה, בשילוב עם אינפלציה ושיעורי ריבית נמוכים, דבר שחיזק למשקיעים במניות את הביטחון וכפועל יוצא הערכות השווי גדלו. זה הגיע לשיא בסוף העשור הקודם עם המהפכה הטכנולוגית, אשר יצקה במשקיעים אופטימיות נוספת. כאשר בועת הטק התנפצה בשנת 2000, גם הערכות השווי קרסו. ואף תקופה קצרה של צמיחה בראשיתה של המאה רוסנה על ידי המשבר הכלכלי, שהחל בשוק הדיור האמריקני והמשיך בחובותיהן העצומים של מספר מדינות סוברניות באירופה".

"ההשפעה המצטברת הייתה הורדת הריבית ותשואות האג"ח הממשלתיות, דבר שהביא לפרץ עליה במחירי איגרות החוב הממשלתיות, בדיוק כשמחירי המניות צללו מחשש למיתון וסיכונים מערכתיים נוספים. מהלך יחסי זה במחירים משתקף באחת התקופות הגרועות במאה האחרונה עבור בעלי מניות, אבל גם סיפק בסיס שווי אטרקטיבי כדי להתחיל ממנו בתהליך של "ריבאונד" חד במחירים - לאחר שחלק מהחששות הכבדים התפוגגו".

"לנקודת פיתול זו הייתה השפעה משמעותית על אי הוודאות, שכן נרשמה עליה בשווי מחירי המניות זמן רב לפני שהחלה צמיחה אמיתית בכלכלה וברווח. התוצאה הייתה עלייה בהערכות השווי ובמכפילי הרווח".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
סאנה טאקאיצ’י יפן (קרדיט רשתות חברתיות)סאנה טאקאיצ’י יפן (קרדיט רשתות חברתיות)

ראש ממשלת יפן מסרבת לסגת מהצהרות על טייוואן - המשבר מול סין מחריף

ראש ממשלת יפן, סאנאה טאקאיצ'י מבהירה שהתקפה על טייוואן הוא איום על יפן ויצדיק שימוש בכוח צבאי

רן קידר |

ראש ממשלת יפן, סאנאה טאקאיצ'י, דחתה את הדרישה הסינית לחזור בה מהצהרותיה על טייוואן, והבהירה כי אין כל שינוי בעמדתה הביטחונית של טוקיו בנוגע למצב של איום אזורי. בכך, העמיקה טאקאיצ'י את המשבר המדיני הראשון שלה מאז שנכנסה לתפקיד בחודש שעבר.(להרחבה: לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה: איומים במתקפות ישירות בין סין ליפן)

במוקד המחלוקת, התבטאות של טאקאיצ'י, שבה הצהירה כי תרחיש צבאי במיצר טאיוואן עלול להיחשב כאיום ישיר על קיומה של יפן. אמירה זו נחשבת לקפיצת מדרגה בעמדה היפנית, והיא עוררה תגובה חריפה מצד בייג'ינג שכללה צעדי ענישה כלכליים.

בסין הכריזו כי יינקטו "אמצעים חמורים" אם יפן לא תחזור בה מהאמירה, ובינתיים הוקפאו אישורי ייבוא של פירות ים יפניים, הופסקה תיירות מאורגנת מסין ליפן, וכן נעצרו אישורים להפצת סרטים יפניים בשוק הסיני. עם זאת, בייג'ינג עדיין לא איימה בפגיעה בייצוא נדירים - מהלך בעל השלכות רחבות יותר על הכלכלה העולמית.

טאקאיצ'י מצדה נוקטת קו כפול: מצד אחד היא שומרת על ניסוח כללי וזהיר ("החלטות יתקבלו בהתאם לנסיבות"), אך מצד שני אינה מוכנה להתנצל או לחזור בה. במסיבת עיתונאים הבוקר, טרם צאתה לפסגת ה-G20 בדרום אפריקה, הדגישה כי העמדה הממשלתית נותרה עקבית.

המפגש הקודם בין טאקאיצ'י לנשיא סין שי ג'ינפינג נערך בפסגת APEC בקוריאה הדרומית, ובמהלכו סיכמו השניים על "קידום כולל של יחסים מועילים הדדית". כעת, מתברר כי הקרע סביב טאיוואן עלול להכתיב את הטון ביחסים הבילטרליים.

נשיא סין, על רקע הדגל, קרדיט: chat GPTנשיא סין, על רקע הדגל, קרדיט: chat GPT

5 עובדות על שי ג'ינפינג: כיצד עיצב מחדש את יחסי הכוחות בעולם

כך הפך שי ג'ינגפינג ליריב החזק והמשמעותי של ארה"ב ושל המערב: מעלייתו למיצובו כמנהיג מעצמת על

הדס ברטל |

מאז עלייתו של שי ג'ינפינג לשלטון לפני למעלה מעשור, הפכה סין למדינה שמעצבת במו ידיה את הסדר הגלובלי החדש. בהובלתו האישית, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם עברה טלטלות, המפלגה הקומוניסטית חיזקה עוד יותר את שליטתה, ופניה של סין הפכו לדומיננטיות בזירה הדיפלומטית. חמש הפסקאות הבאות מציגות את סיפורו של האיש שמשפיע יותר מרוב מנהיגי העולם על עיצוב העשור הבא.

1 #  הרקע האישי והמסלול הפוליטי שהביא את שי לשלטון

שי ג’ינפינג נולד ב־1953 בבייג'ינג במשפחה שהייתה חלק מהאליטה המהפכנית של סין. אביו, שי ג’ונגסון, היה ממייסדי המהפכה הקומוניסטית ומקורב למאו דזה־דונג, אך נפל קורבן לטיהורים הפוליטיים של מהפכת התרבות. כתוצאה מכך נשלח שי בגיל צעיר לעבוד בכפר ענָי במחוז שאאנשי, חוויה שגיבשה את דמותו הציבורית כבן-מעמד העם למרות שורשיו האליטיסטיים. בשנות ה־80 וה־90 התקדם במעלה הדרגים האזוריים, עד שב־2012 נבחר למזכ"ל המפלגה וב־2013 לנשיא סין. בתוך שנים ספורות הפך למנהיג החזק במדינה מאז מאו, כשהוא מרכז בידיו שלוש סמכויות על: מנהיג המפלגה, הנשיא וראש הצבא.

2 # הכלכלה הסינית בעידן שי: מהנסיקה לשינוי כיוון

בשנותיו הראשונות בתפקיד, נהנתה סין מצמיחה גבוהה שהמשיכה את תנופת ההתפתחות הכלכלית שהחלה עוד לפניו. שי קידם מהלכים של תיעוש מואץ, השקעה מסיבית בתשתיות והפיכת חברות סיניות לענקיות גלובליות בתחומי הטכנולוגיה, התקשורת והאנרגיה. עם זאת, החל מסוף העשור הקודם הכלכלה החלה להאט. הקשחת הפיקוח על חברות הטכנולוגיה הגדולות, משבר הנדל"ן ובראשו קריסת ענקיות כמו אוורגרנד, והשלכות מגפת הקורונה, פגעו בקצב הצמיחה ובהשקעות הזרות. שי הציג זאת כחלק מ"תיקון היסטורי" שנועד להפוך את הכלכלה למאוזנת ופחות תלויה בחוב, אך במבחן היציבות הכלכלית, סין נמצאת כיום בתקופה מאתגרת יותר מאשר בימי קודמיו.

בין דונלד טראמפ לג'ו ביידן, המעברים במדיניות הסחר האמריקנית כלפי סין מיצבו את שי ג’ינפינג במרכז מאבק אסטרטגי עולמי. כאשר טראמפ הטיל מכסים נרחבים על סחורות סיניות החל משנת 2018, תגובת סין הייתה בעיקרה זהירה אך החלטית: משרד הסחר הסיני קרא לביטול המכסים והזהיר מפני "מלחמת סחר" שתכלה את שני הצדדים. בסוגיות טכנולוגיה וסחר, סין תחת שי נטתה יותר להשקיע בהרחבת בסיס הייצוא הלא-אמריקני ובהגדלת המיקוד בשוק המקומי, תוך הצהרות שוושינגטון "לא מפחיתה סיכונים אלא יוצרת אותם." 

בימי ביידן נרשמה ירידה יחסית באגרסיביות של הממשל האמריקני מול סין במישורי הסחר הישיר, אך לא הייתה חזרה לעידן של הסכם ושיתוף הפעולה. עם חזרתו של טראמפ לשלטון, הודגשו שוב מאמצי מכס נרחבים יותר והצהרות אגרסיביות מצד ארה״ב, בהן הצהיר טראמפ על שי כי "קשה מאוד להגיע איתו להסכם."