בדיקת פוליגרף (להלן גם – הבדיקה) מתיימרת לחשוף אמירת שקר, בהתבסס על תגובות פיזיולוגיות לא רצוניות של הנבדק בה. הבדיקה לא קיבלה הכרה מדעית וישנם חילוקי דעות לגבי אמינותה.

לאחרונה ניתנו שני פסקי דין הדנים בסוגיית האפשרות לחייב עובד לבצע בדיקת פוליגרף:

בבש"א 66/05 חברה למוצרי טבק בע"מ נ. אברפירר אריה (ניתן ביום 8.3.2005 בבית הדין האזורי בחיפה), נפסק כי האפשרות לכפות על עובד לבצע בדיקת פוליגרף, אף אם נתן העובד את הסכמתו, מוטלת בספק.

בית הדין קבע כי נסיבות בהן מעסיק נוטל לעצמו חירות לבדוק אמינותו של עובד באמצעות כלי שמעמדו ותוקפו המדעי אינו מוחלט, חייב להיות מקרה מיוחד, בבחינת יוצא מן הכלל.

במקרה זה נפסק, כי מעסיק החושד כי עובדו מעל בתפקידו, אינו רשאי לחייב עובד לבצע בדיקת פוליגרף.

אמנם מעילה באמונו של מעסיק ובוודאי גניבה ממנו, הינם חמורים ביותר ופוגעים באושיות יחסי העבודה, אולם דרישה לעבור בדיקת פוליגרף מהווה פגיעה בזכות הפרטיות של העובד. זכות זו של העובד נראית עדיפה שכן תוצאותיה של הפגיעה יכולות להיות הרות אסון לעובד שעה שלמעסיק אמצעים אחרים נוספים כדי לברר חשד כנגד עובדו.

בע"ב 5789/01 בנג'י יניב נ. שופרסל בע"מ (ניתן ביום 3.3.2005 בבית הדין האזורי בת"א), נידון מקרה של סגן מנהל בחנות מזון שנחשד במעורבות באירוע של גניבת מוצרים על ידי לקוחות. מעסיקתו של העובד הבהירה לו כי הוא יוכל להוכיח את חפותו רק אם יסכים לבדיקת פוליגרף אשר תלמד על חפותו. הבדיקה העלתה כי העובד שיקר ולכן הוחלט לפטרו מיידית, מבלי לקיים בירור או הליך שימוע עימו ועם נציבות העובדים, כנדרש בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ותוך שלילת פיצויי פיטורים.

בית הדין פסק כי המעסיקה חרגה מכללי ההגינות והזהירות להם היא מחויבת כמעסיק. הבדיקה נערכה כאמצעי ראשון מבלי שהתקיימה קודם בדיקה ראויה ביחס לחשדות ובהעדר ראיות ממשיות הקושרות את העובד לגניבה.

עוד נפסק כי הסכמת העובד לביצוע הבדיקה ניתנה תחת לחץ ומבלי לשתף את ועד העובדים שיכול היה להגן עליו.

בית הדין קבע כי בשל ההשלכות הקשות של התנהגות המעסיקה על עתידו של העובד, ובכלל זאת על שמו הטוב, על ההתייחסות החברתית כלפיו ועל הסבל שעבר עליו גם לאחר סיום עבודתו אצלה, יש לפסוק לו פיצוי בגין עגמת נפש בסך 30,000 ₪.