תקציר: ע"א 4254/13

1. שמואל לוי; 2. אמבסדור נדל"ן חו"ל בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים 3

בית המשפט העליון דחה ערעור שעניינו סיווג העברת כספים בין חברות אחיות זרות. בית המשפט העליון אישרר את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש לסווג את העברת הכספים כדיווידנד שניתן לחברה האם, חברה תושבת ישראל, ולא כהלוואה בין החברות האחרות.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

-------------------------------------------------------

מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שקבע כי העברת כספים בין חברות אחיות תושבות הונגריה תיחשב לדיווידנד שניתן לחברת האם - חברה משפחתית תושבת ישראל. בית המשפט דחה את עמדת המערערת שלפיה הסכומים האמורים הם בגדר הלוואה בין החברות ההונגריות, וקבע כי ההסכם בין הצדדים מלמד כי החברה האחות שהעבירה את הסכומים לשתי החברות האחיות האחרות מחלה הלכה למעשה לחברות האחיות (ומשכך גם למערערת, המחזיקה במלוא מניות שתי החברות האחיות האחרות) על הסכומים האמורים. נפסק כי מדובר בהטבה כלכלית שנתנה חברת הבת ההונגרית למערערת כחברת האם, כשהמערערת החליטה על שימוש בכספים אלו בדרך של הפקדתם בחברות האחיות.

דיון

-----

ראשית, יש לבחון את קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה חברה אחות אחת מחלה לשתי החברות האחיות האחרות על ההלוואות הניצבות במרכז ערעור זה. מהסכם הסינדיקציה בין הצדדים ובין משקיעים חיצוניים עולה כי המערערת ראתה בכספים שהעבירה החברה האחות האחת לחברות האחיות האחרות כספים שקיבלה היא עצמה; ושנית, כי החברה האחות האחת ויתרה לחברות האחיות ובאמצעותן למערערת על השבת הסכום הנקוב בהסכם. לא הוכח בבית המשפט המחוזי, כמו גם בערעור דנן, כי כוונת הצדדים האמיתית להבדיל מזו המשתקפת בלשונו הברורה של ההסכם היא זו שלה טוענים המערערים. בענייננו אין מדובר בשאלת פרשנות חוזה שבה נחלקים הצדדים הנצים לאותו חוזה, כי אם בניסיונה של חברה נישומה לפרש לאחר מעשה חוזה שכרתה עם צד שלישי באופן המנוגד ללשונו הברורה, תוך "קריאה משלימה" לכתוב. הפרשנות המוצעת, שלפיה סעיף זה הוא צופה פני עתיד במובן זה שמדובר בסכומים שעוד עתידים להגיע למערערת בהמשך, ככל שיהיו רווחים מעליית ערך הקרקע וההלוואות תשוחררנה עומדת בניגוד ללשון ההסכם אשר ניכר כי אינה משתמעת לשני פנים.

סיווג התקבול - המערערים טוענים לפנינו כי לא ניתן לראות בסכום משום דיווידנד, הואיל ומקורו של הממון שמתוכו "חולק" לכאורה דיווידנד הוא בהלוואה שניטלה מהבנק ולא ברווחים שהופקו על ידי החברה האחות. אלא שכבר נפסק בנסיבות שבהן לא הוחזרה הלוואה שנטל אדם מחברה שהיה בעל מניות בה כי 'הלוואה' לצמיתות הניתנת לאדם על-ידי חברה בשל היותו בעל מניות באותה חברה, מן הדין לראות בה ריווח-שבפירות. אף אין לקבל את טענת המערערים שלפיה החברה האחות האחת והחברות האחיות האחרות היוו "יחידה כלכלית אחת" או "כיס אחד", מצב שבו מגמת הפסיקה והפקודה היא למנוע לכאורה תשלום מס ביניהן. ברי כי אירוע המס קרי: מועד חתימת הסכם הסינדיקציה הוא "קו פרשת המים". בגדרו נכנסו לתמונה שחקניות חדשות המשקיעות שהיה צורך להסדיר את היחסים אל מולן. משאלה הם פני הדברים, אף אם יונח כי יש ממש בטענת המערערים כשלעצמה, נקל לראות כי אין מדובר בענייננו ב"כיס אחד" או ב"יחידה כלכלית אחת" כלל ועיקר נוכח כניסת המשקיעות לתמונה.

עוד מלינים המערערים כי ככל שעניין לנו בדיווידנד, שומה היה על המשיב למסותו במועד קבלתו, דהיינו במועד שבו הועברו הכספים בפועל. גם בעניין זה מקובלת קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה אירוע המס הוא מועד חתימת הסכם הסינדיקציה דהיינו, המועד שבו נמחלו למערערת, כמחזיקה בחברות האחיות, ההלוואות. אף אם ניתן היה להתייחס לסכומים שהועברו כהלוואות קודם לחתימת הסכם הסינדיקציה, הרי ממועד חתימתו שינו סכומים אלה את אופיים בשים לב לכך שנקבע כי אין חובה להשיבם. העברות הכספים הכשירו אפוא את הקרקע להסכמות שהתקבלו במסגרת ההסכם, שבו נקבע כי כספים אלה נמשכו כבר על ידי המערערת. משאלה הם פני הדברים, ברי כי אירוע המס הוא למעשה המחילה האמורה, שמועדה הוא בשנת המס שבערעור. לבסוף, אשר לטענת המערערים שלפיה הדין ההונגרי ששרר באותה עת לא א פשר לראות במחילה בין חברות קשורות דיווידנד בידי בעלי המניות, הרי דינה להידחות מן הטעם כי דין זה לא הוכח, לא לפני בית המשפט העליון ולא לפני בית המשפט המחוזי.

תוצאה

--------

הערעור נדחה. המערערים חויבו בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.

בבית המשפט: העליון

לפני: כב' השופטים א' חיות, ע' פוגלמן וד' ברק-ארז

ניתן ביום: 22.2.2015