ביה"ד האזורי לעבודה קבע, כי מתמחים בבימ"ש אינם זכאים לגמול שעות נוספות

העובדות ------------- עו"ד רון לביא (להלן: "עובד 1") ועו"ד יוסי אביטן ( להלן: "עובד 2") הועסקו בבימ"ש השלום בת"א בטרם הוסמכו לעסוק בעריכת דין. עובד 1 הועסק מיום 1/3/05 ועד ליום 28/2/06 והעובד 2 הועסק מייד לאחר העובד 1 מיום 1/3/06 ועד ליום 28/2/07. אין מחלוקת בין הצדדים, כי העובדים עבדו במהלך תקופת העסקתם מאות שעות עבודה נוספות. אין גם מחלוקת, כי לעובדים לא שולם גמול עבודה בשעות נוספות בגין מרבית שעות אלו. ככלל, מדיניותה של הנהלת בתי המשפט ( להלן: "המעסיקה") הינה איסור העסקת מתמחים בשעות נוספות. מדיניות זו באה לידי ביטוי בידיעון למתמחה, שנוהגת המעסיקה לחלק למתמחים עם תחילת עבודתם. בנוסף, המעסיקה נוהגת להחתים את המתמחה המתחיל עבודתו אצלה על "דף מידע למתמחה", במסגרתו מפורטות המגבלות הנ"ל באשר לאיסור השעות הנוספות. נוסח הצהרת המתמחה בדף המידע הינו כי הוא מתחייב למלא אחר ההוראות וההנחיות המפורטות בו, וכמו כן קרא את הוראות הנוהל ולאחר שניתנה לו הזדמנות לעיין בנוהל המלא, הוא מסכים לאמור בו. לשופטים בבימ"ש השלום בת"א, בהם מאמנם של העובדים, הובהר מתווה ההעסקה האמור והם התבקשו לפעול על פיו. העובדים הודו, כי קיבלו לידיהם את הידיעון למתמחה, אולם עובד 1 חזר בו במהלך דיון ההוכחות. חשוב לציין, כי גם העובד 2 היה מודע לאיסור העבודה בשעות נוספות, וזאת לאור העובדה שפנה לגב' דניאלה קרני, סגנית מרכזת כוח אדם ולמר דוד סלומון, המזכיר הראשי במנהל מחוז ת"א, בניסיון לפתור בכל זאת את בעיית תשלום השעות הנוספות. העובד 2 אף חתם על ההצהרה "דף מידע למתמחה". העובד 1 טען, כי לא הוחתם על כך ולא קיבל זאת לעיונו והמעסיקה הודיעה כי לא הצליחה לאתר את תיקו האישי של העובד 1. החל מתחילת שנת 2006 איפשרה המעסיקה לעובדים לעבוד בשעות נוספות בהיקף של עד עשר שעות נוספות מדי חודש, למעט בתקופת פגרת בתי המשפט ובהתאם לכך מסרה להם הודעה על כך. למרות זאת, עבדו העובדים שעות עבודה רבות נוספות, והשופט והמאמן אישר בחתימתו את הדיווח החודשי על שעות עבודתם של העובדים וזאת למרות שחרגו מהמכסה המותרת. העובד 1 פנה במהלך התמחותו לגב' קרני, פנייה שעניינה תשלום השעות הנוספות שעבד. ב 7/11/05 כתב מר סלומון לעובד 1 כי הוחלט לאשר את שעות העבודה הנוספות בהן עבדו מתמחי בית המשפט בחודשי העבודה מרץ 2005 ועד ספטמבר 2005 והוסיף כי על העובד לפנות למחלקת כוח אדם לצורך המשך ההליכים ולהציג את אישורו האמור לתשלום שעות העבודה הנוספות. ביום 23/11/05 מר סלומון כתב לעובד 1 כי הוא מבטל את האמור במכתבו מיום 7/11/05 ועל כן הבקשה בדבר תשלום שעות נוספות לא אושרה ע"י הנהלת בתי המשפט. פסק הדין -------------- אין מחלוקת, כי לעובד אין זכות קנויה לשעות נוספות, וכי למעסיק פררוגטיבה ניהולית להחליט אם דרושה לו עבודת שעות נוספת אם לאו. בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, שעניינה היה בתביעתם של מתמחי בית משפט לגמול שעות נוספות כבענייננו, קבע ביה"ד הארצי בכל הנוגע לאישור שעות נוספות למתמחים, כי "האחראי הינו הגורם המנהלי- הוא בעל הסמכות לאשר עבודה בשעות נוספות". בנוסף, קבע ביה"ד הארצי, כי לא הוכח שהמתמחים נדרשו ע"י השופטים הממונים לעבוד בשעות נוספות. בנוגע לשאלת מודעותם של השופטים הממונים לעבודה בשעות נוספות החורגות מהמותר נקבע, כי "גם אם היו השופטים- הממונים מודעים לביצוע העבודה הנוספת, אין במודעות כדי לחייב את המדינה בתשלום שעות נוספות, שעה שכאמור לא ניתן אישור לכך ע"י הגורם המוסמך". ביה"ד סבר, כי פסיקת ביה"ד הארצי בעבר ברורה וחד משמעית ועל בסיסה יש לבחון את ענייננו. כאמור, לא די בעובדה, כי השופט המאמן היה מודע לשעות עבודתם של העובדים ועל מנת שתיבחן זכאותם לגמול שעות נוספות באופן החורג מפרשת ארפי על העובדים היה מוטל הנטל להוכיח, כי נדרשו ע"י השופט הממונה להוסיף ולעבוד בשעות נוספות. העובדים לא הרימו את הנטל האמור, אלא שהם כלל לא טענו טענה ולפיה נדרשו פוזיטיבית ע"י השופט לעבוד בשעות נוספות. ביה"ד קבע, כי עובד 1 זכאי לשעות נוספות וזאת מאחר והובטח לו ע"י מר סלומון תשלום בגין שעות נוספות. בפני ביה"ד מצויים שני מכתבים: האחד מיום 7/11/05 במסגרתו הובטחו לעובד 1 שעות נוספות, והשני מיום 23/11/05 במסגרתו חזר בו מר סלומון ממכתבו מיום 7/11/05. תצהירו של מר סלומון אינו מבהיר את נסיבות הנסיגה מאותה הבטחה. אין חולק שמר סלומון הוא גורם מוסמך לאשר שעות נוספות, ומשעשה כן, החזקה היא כי פעל בסמכות ומעת שאישר את אותן שעות נוספות, הרי שקמה חובה לשלמן לעובד 1. לאור האמור לעיל, תביעתו של העובד 1 התקבלה בחלקה ותביעתו של העובד 2 נדחתה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".